מלאכת שלמה על יבמות ז
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
אלמנה לכ"ג וכו': תוס' דפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ח:)
הואיל והוא חייב באחריותם: רפט"ז דהל' אישות ובפכ"ב סי' כ"ה וכולה מתניתין פ' ז' דהל' תרומות סי' כ' ובטור י"ד כולה פירקין בסימן של"א ובא"ה סי' פ"ה וסי' פ"ח וכתב רב אלפס ז"ל ודייקי רבוותא מדקתני במתני' בעבדי צאן ברזל וה"ה בנכסי צאן ברזל אם מתו מתו לו ולא קתני אם פחתו פחתו לו דוקא כעין מתו ממש דלא משמשו מעין מלאכתן כלל דכמאן דליתנהו דמו הוא דחייב באחריותן ומשלם דמים אבל אי איתנהו אע"ג דבלו טובא ופחתו אי משמשי מעין מלאכתן נוטלתן האשה ואינו משלם דמים שדין עבדי צאן ברזל ודין נכסי צאן ברזל אחד הוא כדין אלו כך דין אלו ואנן לא חזינן להאי דיוקא דהא קא מקשינן בגמ' למ"ד כל היכא דמיחייב באחריותן אכלי בתרומה מהא דתנן כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה וקא מפרקינן ותסברא נהי דמיחייב באונסיה בכחישה וביתירות דמים מי מיחייב מדקא מפרקינן הכי גבי שכירות פרה מכלל דלגבי צאן ברזל מיחייב ואפי' בכחישה וביתרות דמים ולהכי אכלי בתרומה ושמעת מינה דליתה להאי דיוקא דדקו קמאי ז"ל אלא מיהו אע"ג דדינא דגמ' הכי לא מחייבי' ליה לבעל השתא בכחישות וביתרות דמים דכיון דלא נהגי עלמא הכי כל מאן דמקבל נכסי צאן ברזל וכתב להו אדעתא דמנהגא הוא דמקבל להו עליה הלכך לא מיחייב אלא לפום מנהגא עכ"ל ז"ל. ופי' בפי' כתובה לרבינו שמעון בר צמח נקראין צאן ברזל דרך משל כמו הצאן שאין להן צמר לגזוז אותם והם כמו ברזל שאינו מוסיף שיקח התוספת וישאר העיקר כן הנכסים הללו הכל הן שלו לא הפירות בלבד ע"כ. ופי' מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש כך הם הנכסים הללו הבעל גוזז הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהן ואינו עליהם אלא כשומר בעלמא ולפיכך אפי' אם פשע בהן ונאבדו בפשיעתו פטור מפני שהיא עמו במלאכתו שהרי היא משועבדת לו והוי פשיעה בבעלים דקיי"ל דפטור:
משנה ב[עריכה]
בת ישראל שנשאת לכהן: פ"ז דהלכות תרומות סי' י"ח י"ט:
משנה ג[עריכה]
בת ישראל כו': רפ"ח דהל' תרומות עד סי' ט"ו ובטור חו"מ סי' ר"י. בלשון ראשון דרבינו עובדיה ז"ל צריך להגיה ויש לעובר חלק בהם ואין וכו':
שהעובר פוסל כו': פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"א:)
אמרו לו מאחר שהעדת בנו: הגהה כן מצאתי בכל הספרים ה"ר יהוסף ז"ל:
על בת ישראל לכהן אף על בת כהן לכהן לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר: כלומר אם לא הניח בנים אלא העובר אע"פ שהוא במעי כהנת לא יאכלו משום דשאינו ילוד אינו מאכיל אע"פ שבפי' הרמב"ם ז"ל מפרש לה בשהניח בנים אחרים כך נלע"ד אח"כ מצאתי שכן פירש מהרי"ק ז"ל שם בהלכות תרומות פ"ח והעתקתיו לשונו ז"ל ועיין שם עוד. ומ"ש התי"ט דמפרש הרב דהא דעובר אין לו זכייה ביש לו אחים וכו' כך משמע מסוף הדבור המתחיל ופוסל מן התרומה ומבואר יותר שם בפי' הרמב"ם ז"ל:
מפני חלקו של עובר: בברייתא דמייתי בגמ' מסיים עלה אמר להם זו שמעתי וזו לא שמעתי פי' לא שמעתי לאיסורא אלא להתירא ובגמ' פריך בשלמא למ"ד דטעמא דר' יוסי משום דעובר במעי זרה זר הוא היינו דקאמר להו זו שמעתי וזו לא שמעתי אלא אי אמרת דטעמא דר' יוסי משום דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל מאי זו שמעתי וזו לא שמעתי איהי היא וקאי בקשיא. וכתבו תוס' ז"ל דרבנן היו סבורים דטעמא דר' יוסי משום דילוד מאכיל ולאו משום דעובר במעי זרה זר הוא:
שהעובר פוסל ואינו מאכיל: נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אמו ואינו מאכיל את אמו דתרוייהו אעבדים ליכא למימר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל עבדי אמו דכיון דאשמועי' דפוסל היכי משכחת שיאכיל ובקונטרס פי' כולה מילתא אאמו ואע"ג דאעבדים קאי ה"ק שהעובר פוסל ואינו מאכיל את אמו וה"ה לעבדיו דפוסל תוס' ז"ל:
משנה ד[עריכה]
העובר והיבם וכו': תוס' פ' אע"פ דף נ"ח ובטור א"ה סי' קע"ג:
ספק בן ט' שנים וכו': דינו כבן ט' ודאי ופוסל ואמילתא דלעיל קאי. ומפרש רבא דהכא מיירי בבן ט' שנים ויום א' מן הפסולין לכהונה כגון גר עמוני וכו' כמו שאכתוב בסמוך. וז"ל הרמב"ם ז"ל ואמרו בכאן בן ט' שנים ויום א' אמנם זה בפסול כהונה כמו אם חלל בן ט' שנים ויום א' שבא על הכהנת פסלה מלאכול בתרומה או תהיה גרושה וחלוצה ובא עצים בן ט' שנים ויום א' שהיא ג"כ נתחללה ונפסלה לכהונה ע"כ. [הגה"ה. נר' שצ"ל לתרומה דלכהונה כבר היא פסול ועומדת ע"כ]. ופירש"י ז"ל ומשום פוסלין נקט ולא מאכילין ולאו אבן ט' קאי אלא אשארא עובר ויבם ואירוסין וחרש ע"כ. ופריך בגמ' לפי גירסת ר"ח ז"ל והא מדקתני סיפא דמתני' ואם אינם ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלין מכלל דרישא לאו בפסולים עסיקי' ומשני רישא פסלי כהונה סיפא פסולי קהל וא"ת וכיון דתנא רישא פסולי כהונה למה לי למיתני בסיפא פסולי קהל דכ"ש הוא וי"ל דתנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא פסולי קהל. דוקא כן תרצו תוס' ז"ל לקיים גרסת ר"ח ז"ל. וז"ל הרי"ף ז"ל רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל פי' קתני רישא להני פסולים גבי העובר והיבם וחבריו לפסול את הכהנות מן התרומה וקתני להו סיפא לפסול את הקהל מלינשא לכהונה ע"כ:
ספק הביא שתי שערות וכו': לעיל קאי לענין האירוסין דקתני פוסלין וה"ה קטן וכו' כדפי' רעז"ל. ופי' רש"י ונמוקי יוסף ז"ל שאם קדש קטן את האשה ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין ספק לא הביא פוסל בבת כהן המאורסת לו מן התרומה ע"כ. וכפי' הרמב"ם ז"ל משמע דכן פי' ר"ע ז"ל אלא שהרכיב פירושו אתרי רכשי אהרמב"ם וארש"י ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל ספק שהביא וכו' בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא שתי שערות וחליצה גמורה או לא חולצת ולא מתיבמת ע"כ. גם החכם הר"ס ז"ל כתב עליו דפי' ר"ע ז"ל כל זה שבוש דממה נפשך אשתו מתיבמת ע"כ:
נפל הבית: פ' ד' אחין דף נ"ד:
משנה ה[עריכה]
האונס והמפתה והשוטה: הא דלא תנן קטן בהדייהו כו'. אבל בברייתא בגמ' קתני ליה בהדי שוטה. לא פוסלין ולא מאכילין ואפי' לר' אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה נראה דלא מיפסלא בתרומה דאין זה לאיש זר תוס' ז"ל:
ואם אינם ראויין לבא בישראל הרי אין פוסלין: כגון גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר גוי ועבד שכל אלו אם באו על כהנת לויה וישראלית פסלוה אם בת כהן היא מן התרומה ומלינשא לכהן ולויה וישראלית מלינשא לכהן:
כיצד היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה: פי' היה זה המאנס או המפתה או השוטה ישראל שבא וכו' ה"ר יהוסף ז"ל:
העבד פוסל וכו': עוד סוף הפרק פ' ששי דהל' תרומות סי' י"ג י"ד ט"ו ט"ז. והאי בבא הביאו תוס' ז"ל בפ' כשם דף כ"ט. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל כיצד בת ישראל וכו' פי' כיצד אינו פוסל משום זרע אבל כיצד פוסל משום ביאה לא פירש ע"כ:
ממזר פוסל ומאכיל: ירושלמי דסוטה פ' ארוסה וכתב רש"י ז"ל בפירקי' דף ס"ח ממזר פוסל ומאכיל לא משכחת לה אלא באם אמו ואי ס"ד כהנהו דמפרש דדוקא חייבי לאוין דאית בהו הויה פסלי בביאתם אבל חייבי כרתות לא פסלי בביאתם משום דלאו בני הויה נינהו משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו כיצד בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישראל וילדה לו בן פסיל לה מן התרומה ובת ישראל שבא עליה אחיה מאמה כהן וילדה לו בן ה"ז ממזר ומאכילה אלא מדלא נקט אמו ש"מ ביאת אחיה אפי' בלא ילדה נמי פוסלתה ע"כ:
ונשאת לעבד: תימה דלא קתני ונכבשה עם העבד כדקתני ונכבש עם השפחה דנשואין לא שייכי בה תוס' ז"ל: ונלע"ד דאפשר דלא שייך לשון כבישה רק בזכר אלא דק"ק דה"ל למיתני וכבש את השפחה ושמא משום דהוי לשון גנאי לשניהם:
משנה ו[עריכה]
כיצד בת כהן שנשאת לישראל וילדה ממנו בת: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
וזאת אומרת כו': בברייתא קתני דזאת אומרת הריני כפרת בן בתי כוזא דהיינו ממזר שהוא גרוע שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדא פי' שהוא כהן גדול שהוא חשוב מפני שפוסלני מן התרומה. ועיין בת"כ פ' אמור אכולהו פירקין ופרק ה' ופרק ו':