עיקר תוי"ט על יבמות ו

משנה יבמות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואפילו אינה אשתו. שנמצא שנתכוין ג"כ לזנות אלא מיהו אינו מזיד ביבמתו ושוגג בה מיקרי ותדע דהרי לגבה לא משכחת בענין אחר:

(ב) (על המשנה) באונס. מפרש בגמרא כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו א"נ עו"ג הדביקוהו ביבמתו בע"כ:

(ג) (על המשנה) ברצון. היינו למצות יבום ואע"ג דפשיטא היא קתני, לה דהכי אורחיה בכל דוכתא. תוספ':

(ד) (על המשנה) לא אנוסה. אבל מזידה או שוגגה. תוספ':

(ה) (על המשנה) קנה. בגמרא ילפינן ליה מקראי וב"ב הר"מ. והוא מגמרא סנהדרין דף נ"ד. צ"ע דהתם לא ילפינן מצוה דקנייה יבמה ממתניתין ובגמרא דהכא למדוה מולקחה:

(ו) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. וברייתא הוא בפ"ז דסנהדרין דף נ"ז ובזכר הוא דכתיב ואר"י הרי זה בא ללמד ונמצא למד. פירש"י הרי זה בא ללמד על זכר שחייב אפילו שלא כדרכה ונמצא למד דלמשכב זכר, לא איצטריך קרא דפשיטא דשלא כדרבה הוא. אלא האי משכבי לאשמעינן אתא דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרבה חייב:

(ב)

(ז) (על המשנה) העריות כו'. כולהו ילפינן. להו בגמרא מקראי:

(ח) (על הברטנורא) דברי תימא הן:שלא מצאנו מי שסובר כן ויבואר במ"ה. והר"מ בתב דנעשית חללה:

(ט) (על הברטנורא) וטעמא דכיון דאשכחן באשת כהן דאפילו באונס אסורה אין לנו לחלק בין אונס לרצון לענין תרומה ובהונה אפילו אשת ישראל:

(ג)

(י) (על הברטנורא) מדלא כתיב ולא יחל:

(ד)

(יא) (על המשנה) מן האירוסין כו' הבוגרת. בגמרא ילפינן להו מקראי:

(יב) (על הברטנורא) ל"ד כלו, אלא כלומר נתמעטו קצת. תוספ':

(יג) (על המשנה) בוגרת. נקראת הבתולה כשיהיה לה ששה חדשים אחר הבאת סימני נערות והסימנים הם שתביא ב' שערות אחר שנשלמו לה י"ב שנה לפי שקודם י"ב שנה אינם סימנים אלא שומא. וכן כ"ז שלא תביא ב' שערות אפילו אחר הי"ב שנה היא קטנה עד שתשלים כ' שנה. הר"מ:

(יד) (על המשנה) מכשירין. בגמרא מפרש טעמייהו:

(טו) (על המשנה) יכנוס. דכתיב בתולה מעמיו יקח אשה והאי אשה לא איצטריך אלא לדרשא. גמרא:

(טז) (על המשנה) לא יכנוס. דאשה אמר קרא ולא יבמה. גמרא:

(יז) (על המשנה) חולץ כו'. וא"ת מרישא שמעינן לה דקתני שומרת יבם כו' ואומר ר"י דחולץ אתא לאשמעינן דס"ד משום בזיון דכהן גדול שרוקקת בפניו לא תחלוץ אע"ג דתנן לה לעיל. תוספ':

(ה)

(יח) (על הברטנורא) דמידי הוא טעמא אלא משום שאינה בת בנים ישראל לא מפקדו אפריה ורביה. גמרא. וה"ה זקנה ושאינה ראויה לילד:

(יט) (על המשנה) אשה כו'. או אשה לפרות ולרבות עמה או בנים שקיים בהם פו"ר. הר"מ:

(כ) (על המשנה) זונה. דכתיב הזנו ולא יפרוצו, כל ביאה שאין בה פירצה פירוש גידול בנים אינה אלא זנות. וכתבו התוספ' קטנה אתיא לכלל פירצה לכשתגדל ולא ממעט אלא היכא דלא אתיא לעולם לכלל פרצה:

(כא) (על המשנה) גיורת ומשוחררת. לפי שהעובדי גלולים שטופי זמה היו ובניהם ילדי זנונים היו ולפיכך סתם תנן אע"פ שלא נבעלה אפילו פחותה מבת ג' שנים ויום אחד. הר"מ והרא"ש. והא דהוצרכו ב"ד של חשמונאי לגזור משום זנות כמ"ש בפ"ק דשבת היינו קודם שנתגיירה דלא שייך בה קיחה וחילול:

(כב) (על הברטנורא) פירוש חייבי עשה ג' הן מצרי ואדומי ראשון ושני דאתיין מכלל עשה דדור שלישי יבא. וכן בעילה לכהן גדול אתיא מכלל עשה דבבתוליה יקח ולאו הבא מכלל עשה עשה. אבל הר"מ ביאר שאין חייבי לאוין ועשין עושין זונה אלא השוים בכל וחשיב נמי חלל ויש לתמוה על הר"מ והר"ב ממ"ב דלא חשיב אלא חייבי כריתות ופסולי בהונה (ועפ"ז מ"ה). והר"א ותוספ' והרא"ש סוברים דאין זונה אלא מחייבי כריתות או בותי ועבד שאין בהן קדושין. ועתוי"ט:

(ו)

(כג) (על המשנה) זכר כו'. וב"ש אין דנין אפשר משא"א דאי לא אבראי חוה לא הוה נקבה אחריתי אבל הבא מי שיש לו שני זכרים נקבות הרבה בעולם. גמרא ורש"י:

(כד) (על הברטנורא) שנא' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי. גמרא:

(כה) (על הברטנורא) ויצחק ששהה כ' שהרי בן מ' היה בקחתו את רבקה ובן ס' בלדת אותם. תירץ בגמרא דיצחק עקר היה ויודע שמחמת עצמו הוא. ורש"י בחומש ע"פ הברייתא, דבת שלש נשאה ושהה י' עד שתהיה ראויה לילד ואח"כ עוד י' כמו שעשה אביו:

(כו) (על הברטנורא) לפי שכל שאין טוען בבריא אין משביעין אפילו היסת אבל מתקנת הגאונים להחרים סתם. ועתוי"ט:

(כז) (על המשנה) לאחר. לשני אין לשלישי לא ומתניתין מני רבי היא: