משנה יבמות ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות, ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני; בית שמאי אומרים, אשתו עמו, והלה תצא משום אחות אשה. ובית הלל אומרים, מוציא את אשתו בגט ובחליצה, ואשת אחיו בחליצה. זו היא יז שאמרו, אוי לו יח על אשתו ואוי לו על אשת אחיו.

נוסח הרמב"ם

שלשה אחים שנים מהן נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה המופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני בית שמאי אומרין אשתו עימו והלז תצא משום אחות אישה בית הלל אומרין מוציא את אשתו בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה זו היא שאמרו אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו.

פירוש הרמב"ם

שלשה אחים שנים נשואין שתי אחיות ואחד כו': מופנה הוא מי שאין לו אשה וב"ה אומרים אין הקדושין אצלה גמורים עד שישאנה ותדחה אחותה משום אחות אשה ומה שחייב שיחלוץ ויתן גט לפי שהיבמה אינה מותרת לשאר בני אדם אלא בגט ובחליצה והחליצה לא תתיר קשר הקדושין ואמנם יתיר הגט קשר הקדושין ולפיכך נותן גט וחולץ והנכון יותר שיתן גט תחלה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט ובחליצה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

' -אין פירוש למשנה זו

פירוש תוספות יום טוב

ואחד מופנה. כתב הר"ב בלא אשה. וה"ה אם הוי נשוי נכרית אלא לאשמועינן שאין צריך שיהיה נשוי אלא סגי ליה במופנה דאילו במתני' אחרינא לא סגי ליה במופנה אלא צריך שיהיה נשוי נכרית. נ"י:

מאמר. מפורש רפ"ב:

ב"ש אומרים אשתו עמו. פי' הר"ב דקסברי ב"ש בעלת המאמר היא חשובה ככנוסה. ולשון רש"י ככנוסה דמיא. ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ד. וכתבו התוספות דלבית שמאי אפילו מדאורייתא וכו':

והלה תצא. פירש הר"ב אף מן החליצה. לפי שהמאמר דוחה לאחותה דחייה גמורה. וה"מ ביבמה דחזיא לכולהו מילי דיבמה להתייבם ולחלוץ כי הכא הילכך חזיא למקצתייהו למאמר לדחות אחותה דחייה גמורה. אבל בר"פ דקודם שיעשה מאמר כבר נפלו שתיהן ולא חזיין לכולהו מילי דיבמה דהא לא מצי ליבומי הלכך למקצתה למאמר נמי לא חזיא שתדחה בה אחותה דחייה גמורה ומשום הכי תנן התם בית שמאי אומרים יקיימו דדוקא דיעבד אבל לכתחילה לא מצי חד אחא לעשות מאמר אע"פ שאין במאמר שום איסור ותדחה אחותה דחייה גמורה והלה יכניסנה. משום דלא חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה כמפורש בגמרא:

זו היא שאמרו וכו'. למעוטי הך דר' יהושע דבמשנה ז' פי"ג דקאמר נמי אוי לו וכו' אלא אי כר"ג אי כר"מ דפליגי התם. גמרא:

אוי לו וכו'. כלומר ראוי לו להצטער שהפסיד אשתו בלא פשיעתו וכן בהך דפי"ג שכתבתי הפסיד בלא פשיעתו ומש"ה בשאר דוכתי בפ"ד ובפי"ד דתנן נמי תצא אשתו וכו' לא קתני ביה אוי לו וכו' משום דבהנהו איהו דאפסיד אנפשיה דפשע שהכניס עצמו בספק וכו'. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) זו היא כו'. למעט הך דר' יהושע דבמ"ז פי"ג דקאמר נמי אוי לו כו' אלא אי כר"נ אי כר"מ דפליגי התם. גמרא:

(יח) (על המשנה) אוי לו כו'. כלומר ראוי לו להצטער שהפסיד אשתו בלא פשיעתו ומש"ה בשאר דוכתי בפ"ד ובפי"ד דתני נמי תצא אשתו כו' לא קתני אוי לו משום דבהנהו איהו דאפסיד אנפשיה דפשע שהכניס עצמו בספק. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שלשה אחים וכו':    פ' רבן גמליאל (יבמות דף נ"א) ובפ' נערה המאורסה (נדרים דף ע"ד) בהר"ן ז"ל:

והלה תצא משום אחות אשה:    רש"י ז"ל גריס והלזו שפי' שם בפ' ר"ג (יבמות דף נ"א) והלזו כמו הארץ הלזו הנשמה ע"כ ועיין במ"ש לקמן ס"פ ר"ג:

מוציא את אשתו בגט ובחליצה:    הנכון יותר שיתן גט תחלה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט וחליצה הרמב"ם ז"ל. וביד פ"ז דהלכות ייבום סי' ו':

זו היא שאמרו וכו':    גמ' זו היא למעוטי מאי למעוטי הך דר' יהושע דלקמן בפ' ב"ש קאמר נמי אוי לו על אשתו וקמ"ל דלא עבדינן כותיה אלא אי כר"ג אי כר' אליעזר בשתיהן ויפסיד מה שהרויח שיצטרך להחזיר נכסי צאן ברזל ונ"מ כשיגרשם נמוקי יוסף: אִי לוֹ גרסי' ביוד וכן כתיב ג"כ בספר קהילת ואִי לוֹ האחד שיפול אִי לך ארץ בנקודת חיריק אכן מצאתי שה"ר יהוסף ז"ל נקד בצירי האלף. בטור אה"ע סימן קע"ה:


פירושים נוספים