מלאכת שלמה על יבמות ג
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ארבעה אחים וכו': תוס' פ' הישן (סוכה דף כ"ד) ובגמ' פ"ק דמכילתין ובפ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף י"ח) ודף כ"ג ואיתא בתוס' פ' כל הגט (גיטין דף כ"ח) וביד כולה מתני' עד סוף סי' ג' רפ"ז דהלכות יבום וסי' ב' ה' ובטור א"ה סי' קע"ה ועי' בסימן קי"ז בתשובות החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע:
ר' אליעזר אומר בש"א יקיימו: וא"ת וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועי' דהכי פריך בפ' ר"א דמילה וי"ל דאיצטריך הכא לאפוקי מברייתא דאבא שאול דאמר קל היה להם לב"ה בדבר זה שבש"א יוציאו ובה"א יקיימו תוס' ז"ל ופרכי' ר"ש דאמר בברייתא בגמ' יקיימו כמאן אי כב"ש היינו ר"א אי כב"ה היינו אבא שאול והא ליכא למימר דטעמא דנפשיה קאמר דלאו בר פלוגתייהו דב"ש וב"ה הוא ומשני ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. ומצאתי מוגה ר' אלעזר בלתי יו"ד כמו שכתבתי בפ"ה דעדויות סי' ד'. והרמב"ם ז"ל פסק שמוציאין אותם מידם והטור פסק שאין מוציאין והטעם תמצא בבית יוסף שם סי' קע"ה: ועיין במ"ש בשם החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל בעדויות פ"ה סי' ה':
ובה"א יוציאו: בתשובת הרשב"א ז"ל סימן שנ"ח:
והשני אסור בשתיהן: משום אחות זקוקה הלכך אפי' לאחר שיבם אחיו אותה שאינה חמות דהשתא פקעא זיקה מאידך לא יכול ליבומי אידך האחרת החמות לפי שכיון שעמדה לפניו שעה אחת באיסור הרי היא לו כאשת אח שיש לה בנים ומיהו חליץ לה נמוקי יוסף. ועיין בגמ' דקודם הפסקא דר' אליעזר אומר בש"א יקיימו:
איסור מצוה: בטור א"ה סימן קע"ה:
היתה אחת מהן אסורה על זה וכו': בטור א"ה סימן קע"ג:
שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות וכו': פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף י"ט) ותוס' דפ' האיש מקדש דף ס':
או אשה ובת בנה: ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות וכו' כך מצאתי מוגה:
ור"ש פוטר: שאינם צריכות אפי' חליצה משום דס"ל זיקה ככנוסה דמיא נמצא שאחות זקוקה היא כאחות אשה דכתיב ואשה אל אחותה וכו' נמוקי יוסף:
שלשה אחים וכו': פ' רבן גמליאל (יבמות דף נ"א) ובפ' נערה המאורסה (נדרים דף ע"ד) בהר"ן ז"ל:
והלה תצא משום אחות אשה: רש"י ז"ל גריס והלזו שפי' שם בפ' ר"ג (יבמות דף נ"א) והלזו כמו הארץ הלזו הנשמה ע"כ ועיין במ"ש לקמן ס"פ ר"ג:
מוציא את אשתו בגט ובחליצה: הנכון יותר שיתן גט תחלה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט וחליצה הרמב"ם ז"ל. וביד פ"ז דהלכות ייבום סי' ו':
זו היא שאמרו וכו': גמ' זו היא למעוטי מאי למעוטי הך דר' יהושע דלקמן בפ' ב"ש קאמר נמי אוי לו על אשתו וקמ"ל דלא עבדינן כותיה אלא אי כר"ג אי כר' אליעזר בשתיהן ויפסיד מה שהרויח שיצטרך להחזיר נכסי צאן ברזל ונ"מ כשיגרשם נמוקי יוסף: אִי לוֹ גרסי' ביוד וכן כתיב ג"כ בספר קהילת ואִי לוֹ האחד שיפול אִי לך ארץ בנקודת חיריק אכן מצאתי שה"ר יהוסף ז"ל נקד בצירי האלף. בטור אה"ע סימן קע"ה:
שלשה אחין וכו': תוס' פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף י"ח) וכתבו תוס' ז"ל בהך רישא גרסי' הראשונה יוצאה משום אחות אשה הראשונה לנפילה קאמר דומיא דההיא דפ' שני ובבבא בתרא ה"ג הראשונה יוצאה וכו' עכ"ל תוס' ז"ל: אבל רש"י ז"ל משמע שהוא גורס בשתיהן הראשונה יוצאה וכו' ומפר' ברישא ראשונה לנפילה ובסיפא ראשונה לנשואין: והרי"ף והרא"ש ז"ל נראה דגרסי ברישא השניה יוצאה ופי' נמוקי יוסף השניה לכניסה יוצאה וגבי סיפא נראה דגרסי הראשונה יוצאה:
מת הנשוי נכרית: ביד שם פ"ז סי' ז' ובטור אה"ע סי' קע"ה:
ה"ז אסורה עליו עולמית: לא מיבעיא האחות שהיתה עליו ערוה פעם אחת אלא אף הנכרית צרתה דהואיל ונאסרה בשעת נפילה ראשונה לפי שהיתה אחותה קיימת עולמית עומדת באיסור זה ופוטרת צרותיה הימנו לעולם ומימרא דרב יהודה אמר רב הכי היא דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה ושמעינן מיניה טפי ממאי דשמעינן ממתני' דאילו מתני' כל זמן נפילה ראשונה נאסרת עליו לפי שהיתה אחותה קיימת ולא מתה עד שנשאת לנשוי נכרית אבל היכא שקודם שנשאת מתה אחותה דבאותה נפילה הא חזיא ליה אימא תשתרי קמ"ל רב דאע"ג דהדר חזיא ליה כיון שמצינו שעה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה תו לא חזיא ואסורה עליו עולמית נמוקי יוסף: ובסמוך בסי' ט' אכתוב ג"כ סוף דבריו. וביד פרק ז' הלכות יבום סי' י"א:
שלשה אחין וכו' גירש אחד מבעלי אחיות וכו': פ"ק דיבמות דף י"ג ועיין בהרא"ש ז"ל וז"ל כאשר הוא מוגה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל ואם תאמר היאך כנסה המגרש הא הויא לכל אחד ואחד צרת אחות אשה בזיקה וי"ל דלא שייך למקרייה צרת ערוה אלא כשהיא והערוה טפלין בבת אחת דהיינו כשמת המגרש שהיתה היא צרת אחות אשתו בזיקה ונפלו שתיהן בבת אחת לפני האח השלישי אבל לא כשהוא חי. ומה שכתב בעל הלכות גדולות אם מת ולא גירש אסורה לתרוייהו לא שתאסר להן בחייהן אלא לכל אחד כשימות אחיו תהיה אסורה לו דהויא צרת אחות אשה בזיקה וכן כתב רב אלפס ז"ל דלא אסורא הנכרית אלא אחר. שמת המגרש ע"כ. ביד פ' ששי דהלכות יבום סי' כ"ה. ועיין במה שכתבתי לעיל פ"ק סי' ב': [הגה פי' אם מת הנשוי נכרית ולא גירש בעל האחות אסורה לשני האחין בעלי האחיותן]:
וכולן שהיו בהן קדושין וכו': פ' המגרש (גיטין דף פ"ו.) וביד שם פ' ששי סי' כ"ב ובטור א"ה סימן קע"ג:
הרי אלו חולצות ולא מתיבמות: גרסי' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכן הוא בהרי"ף והרא"ש ז"ל ומ"מ ראיתי מי שהגיה בהרי"ף ז"ל מלת צרות בגרסת הלשון: כיצד ספק קדושין וכי' כגון שמנה אמות מצומצמות אי נמי בשתי כיתי עדים כת אחת אומרת קרוב לו וכת אחת אומרת קרוב לה דהויא ספיקא דרבנן מידי דהוה אנכסי דבר שטיא וכו' נמוקי יוסף. ובגמ' ואילו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מאי טעמא אמר רבה אשה זו וכו' ואסיקנא אלא אמר אביי יגיד עליו רעו תנא בקדושין ספק קרוב לו וכו' והוא הדין בגירושין ותנא בגירושין כתב בכתב ידו וכו' וה"ה לקדושין א"ל רבא אי יגיד עליו רעו מאי זהו דקתני אלא אמר רבא כל ספק שיש בקדושין יש בגירושין ויש בגירושין ספק מה שאין בקדושין וזהו דגירושין לאו דוקא אלא משום דתנא זהו בקדושין תנא נמי זהו בגירושין וזהו דקדושין למעוטי זמן דליכא בקדושין כגון המקדש בשטר דלא תקנו זמן: וכתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל בפ' האומר דקדושין דף תרנ"ב דמדלא מפיק הכא בגמ' אלא זמן ש"מ דכתב ידו בלא עדים כי היכי דאיתיה בגירושין איתיה בקדושין ודוקא קדושי כסף וביאה הוא דלא מהני בלא סהדי אבל קדשה בשטר שהוא כתב ידו אע"פ שאין עליו עדים מהני דכשהיא מוציאתו כאילו יש עדים בדבר דמי כגט שכתבו בכתב ידו ואין עליו עדים שהוא אחד משלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר וה"נ אם קדשה בשטר כזה מקודשת ע"כ: ואיתא בירושלמי פ' המגרש ועיין במ"ש שם סי' ט': וכתוב עוד שם בנמוקי יוסף בשם המפרשים ז"ל דהא דמהני כתב ידו בגט טעמא דמילתא דכיון דכתיב וכתב לה הרי כתב כעדים גמורים ואתיא אפי' לר"מ דבעי עדי חתימה ע"כ:
ואין בו אלא עד א': ואינו כתב ידו של בעל ועיין בפי' ר"ע ז"ל בפ' בתרא דגיטין גם במה שכתבתי אני שם:
שלשה אחים נשואים שלש נשים נכריות: ואיתא בפ"ק דמכלתין דף י"ב וביד פ' ששי דהלכות יבום סי' כ"ז ובטור א"ה סוף סימן קע"ד:
זיקת שני יבמין: כתוב ברש"י ובנמוקי יוסף דאילו כנסה הוות פקעא זיקה דקמא וכי מיית לא הוה עלה אלא זיקת שני והוי להו שתי יבמות הבאות מבית אחד שאחת שיבם או חלץ פוטרת חברתה א"נ אי לא עביד בה מאמר לא הוי לה אלא זיקת ראשון והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים דשתיהן מותרות ליבם או לחלוץ ע"כ: ובירושלמי מוקי מתני' כר' מאיר. וחולץ לשניה דחדא לא מיפטרא בחליצה דאידך או בביאה דאידך. בסוף לשון ר"ע ז"ל דרבנן היא גזרה שמא וכו'. אמר המלקט דאי דאורייתא לרבנן חליצה נמי לא תיבעי ובגמ' פריך ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא ומשני גזרה שמא יאמרו בית א' מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ואתו למימר בשתי יבמות הבאות מבית א' נמי חדא מתייבמת וחדא חולצת ופריכי' ויאמרו ומשני אי דמיבם והדר חליץ ה"נ אלא גזרה דילמא חליץ ברישא והדר מיבם וקם ליה באשר לא יבנה דרחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
שני אחים נשואים שתי אחיות וכו': פ"ז דהלכות יבום סי' י"ב ובתוס' דפירקין דף כ"ז ובטור א"ה סי' קע"ה. ובגמ' בפירקין בדף ל' וכתבו ג"כ נמוקי יוסף דאיצטריך לרב יהודה אמר רב לאשמועי' הא דאמר בגמ' כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה דאי ממתני' ה"א התם הוא דאידחיא מהאי ביתא לגמרי דמשנפלה ואין כאן אח אלא זה בעל אחותה ונדחית מפני שהיתה עדיין אחותה קיימת נפטרה תכף ומותרת לשוק ואין עליה עוד צד זיקה אבל היכא דלא אדחייא מהאי ביתא לגמרי בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה ליבום אימא מגו דחזיא לנשוי נכרית זיקתה עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה ראשונה תתיבם להאי קמ"ל רב יהודה דלא ע"כ:
שנים שקדשו וכו': ביד פ' כ"ד דהלכות אישות סי' י"ט:
החליפו את של זה וכו': גמ' החליפו אטו ברשיעי עסיקי' ומשני אמר רב יהודה תני הוחלפו וה"נ מסתברא דקתני מפרישין אותם שלשה חדשים שמא מעוברות הן הא לאו מעוברות שריין ואי במזיד מי שרי אלא לאו ש"מ הוחלפו תנן ש"מ:
אם היו אחין אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אשה אל אחותה ואם היו נדות אף משום נדה: גרסי'. ואיתא בס"פ אלמנה לכ"ג. וביד ר"פ ב' דהלכות איסורי ביאה ובפ"ד דהלכות שגגות. ועיין בסימן קי"ז דשאלות החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע: וכתוב בנמוקי יוסף נמצא שחייבי' להביא ששה עשר חטאות בין כולם דהאנשים שנים והנשים שתים דהכרת על הנשים קאי כמו על האנשים דעל שניהם הוא אומר ונכרתו הנפשות העושות וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת נמצא ד' חטאות לכל איש משום א"א ומשום אשת אח ומשום אחות אשה ומשום נדה וכן ד' חטאות לכל אשה ע"כ: ובגמ' מוקמי' מתני' אליבא דר"מ דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דתנן בפ"ג דמסכת כריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אי טמא שאכל את החלב וכו' עד ור"מ אומר אם היה שבת והוציאו בפיו חייב וסבר לה אפי' כר' יהושע דאמר טעה בדבר מצוה פטור דע"כ לא קאמר ר' יהושע פטור אלא בפ' ר"א דמילה גבי תינוקות משום דזמנו בהול שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו וכגון ההיא דרפ"ח דמסכת תרומות דהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וכו' דמיירי בתרומה בערבי פסחים דזמנו בהול שלא תשרף אבל הכא גבי נשואין אין זמנו בהול דאין זמן קבוע לבעילת מצוה והוה ליה למידק ובגמ' דחיק לאוקומה אפי' כר"ש דמקיל והכא מודה וכגון דחלו כולהו בבת אחת וכו' כדמפרש בגמ' כגון שעשו שני האחין שליח אחד להוליך הקדושין לשתי האחיות והן ג"כ עשו שליח אחר לקבל קדושיהן ופגע שליח בשליח וחלו יחד זה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה. ונדות נמי משכחת לה בבת אחת עם קדושין בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי הבעלים ומתוך י"ב לאחר י"ב לאיחיובי הנשים פי' שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום א' והזכר לי"ג ויום א' ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה וביום מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים מסרו קדושיהן שיחולו ליום המחרת כשהן נעשים גדולים ביום אחד בשנת י"ג בעי' לנקבות ויום אי בשנת י"ד לזכרים והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר ואע"ג שהנדות לא היו הן אסורות לאלו לפי שאינם בכלל מצות ולא אלו אסורין בהם לפי שאינם בני מצות נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהן כשחשכה ר"ה של שלשה עשר לנקבות שהיא שנת י"ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדולתן ותלויין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן ולהכי נקט שופעות דאי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אא"כ קדמו בשעה אחת בקטנותן:
ומפרישין אותן שלשה חדשים: פי' רב אלפס ז"ל דבהא אפי' ר' יוסי דפליג בברייתא אר' יהודה גבי אנוסה ומפותה דמתירם ליארס ולינשא מיד הכא מודה דמפרישין אותן ג' חדשים ע"ש:
שמא מעוברות הן: בתשובות להרשב"א ז"ל סי' י' שמא מעוברות הן אלימא הא לאו מעוברות הן שריין ודבר זה מבואר בכמה מקומות בתלמוד ע"כ: ובגמ' פריך והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה ומשני אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כגון שבעלו ושנו:
ואם היו קטנות וכו': ואי קשיא לך מהא דתניא קטנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין ג' חדשים תריץ דגזרה רבנן היא והכא דחלופא הוא לא גזור דחלופא לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזור בה רבנן הרי"ף ז"ל: וביד פי"א דהלכות גירושין סי' כ"ג:
ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה: גרסי' פי' וכל שכן דנפסלו להנשא לכהנים בבעילת אשת איש. ועיין בירושלמי שהבאתי בפירקי' דלקמן סי' י"ב וגם במשנה ב' דבפ"ו דחמירא כהונה מתרומה וכדמוכח ממה שכתבתי ברפ"ה דסוטה: ועיין ע"ז עוד בס' הלבוש דאבן העזר סי' ו' סעיף ח' וה"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א מן הכהונה וס"א מן הכהונה ומן התרומה ע"כ: ובגמ' דייק כהנות אין ישראליות לא ואמאי הואיל ואשת כהן היא אפי' בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן ומשני מאי כהנות. נשי כהנות. ופריך נשי ישראל לא בתמיה אם בעליהם של אלו ישראל מי לא מיפסלו נמי לכהונה שאם ימותו אלו לא ינשאו לכהנים והאמר רב עמרם הא מילתא אמר לי רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתני' דהבא על יבמתו אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אמר רבא הכי קאמר אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מתרומה דבי נשייהו ולזה נראה שכיון הרמב"ם ז"ל בפירושו וז"ל נמוקי יוסף ואם היו כהנות ל"מ נשי כהנים דאסירן למיכל בתרומה דאשת כהן אפי' באונס פסולה מן הכהונה ממעוטא דוהיא לא נתפשה הא נתפשה אסורה הא אשת כהן אפי' נתפשה אסורה. אלא אפי' אשת ישראל שנתאלמנה או נתגרשה וזרע אין לה דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל פסולה לאכול ואינה חוזרת לבית אביה שהרי נתחללה בביאה ע"כ: ואיתא בתוס' פ' כשם שהמים (סוטה דף כ"ט):