משנה יבמות ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ג · משנה ד | >>
שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה ט או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה, הרי י אלו חולצות ולא מתיבמות.
ורבי שמעון פוטר.
היתה אחת יב מהן אסורה עליו איסור ערוה, אסור בה ומותר באחותה.
איסור מצוה או איסור קדושה, חולצות ולא מתיבמותיג.
משנה מנוקדת
שְׁלֹשָׁה אַחִין,
- שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
- אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ,
- אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ,
- אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת;
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
- הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסּוּר עֶרְוָה,
- אָסוּר בָּהּ, וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
- אִסּוּר מִצְוָה אוֹ אִסּוּר קְדֻשָּׁה,
- חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:
נוסח הרמב"ם
שלשה אחים -
- שנים מהן, נשואין -
- שתי אחיות,
- או אישה ובתה,
- או אישה ובת בתה,
- או אישה ובת בנה,
- ומתו - הנשואין את האחיות,
- הרי אלו - חולצות, ולא מתייבמות.
- רבי שמעון - פוטר.
- הרי אלו - חולצות, ולא מתייבמות.
- היתה אחת מהן, אסורה עליו -
- איסור ערווה -
- אסור בה - ומותר באחותה.
- איסור מצוה, ואיסור קדושה -
- חולצות, ולא מתייבמות.
- איסור ערווה -
פירוש הרמב"ם
רבי שמעון פוטר מן החליצה ומן היבום, אחר שנפלו לפני אח אחד נעשו צרות זו לזו.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ור"ש פוטר - טעמא דר"ש, דכתיב (ויקרא יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, בשעה שנעשו צרות זו לזו, יא כגון הכא ששתיהן זקוקות לו ליבום, לא יהא לך לקוחין לא בזו ולא בזו. ואין הלכה כרבי שמעון ה ואחד מופנה. בלא אשה יד:
פירוש תוספות יום טוב
או אשה ובתה. דהני שכיחי טפי שיהיו נשואות לשני אחין מבתו ובת בתו השנויות בתחלה בריש מכילתין. להכי נקטינהו. והוא הדין לכל העריות. וכמו שכתבתי בר"פ. והא דפריש להו תנא הכא. נ"ל דמשום ר"ש נקטיה דלא תימא הא דפוטר דוקא באשה אל אחותה דמינה יליף ובשאר עריות מודה דאין זיקה אלא מדרבנן. ותדע דמשום ר"ש נקטיה. דהא סיפא תנינא חדא זימנא במשנה ג' פ"ב. אחותה שהיא יבמתה וכו' אלא כולה מתני' משום ר"ש נקטיה:
הרי אלו חולצות. דסבירא לן יש זיקה ולפיכך חולצות מדאורייתא. ולא מתיבמות מדרבנן. נ"י:
ורבי שמעון פוטר. פירש הר"ב טעמא דר"ש דכתיב וכו' בשעה שנעשות צרות זו לזו. היינו כשנפלו לפני אח אחד דנעשות צרות. וכן פי' הרמב"ם וכ"כ התוס'. דכשנפלו לפני ב' יבמין לא פליג והכי תניח וכו' ע"כ והיינו טעמא דלא פליג בד' אחין דריש פירקין:
היתה אחת וכו'. ומפרש בגמרא דמשום ר"ש תני ליה דמהו דתימא הואיל וס"ל דזיקה דאורייתא לגזור באחת מהן ערוה משום אחיות דעלמא ולא ליבם לאחותה של הערוה קמ"ל:
איסור מצוה וכו' חולצות ולא מתיבמות. פריך בגמרא הא אמר ר"ש דזיקה דאורייתא ולפטור בלא חליצה והא ודאי דלר"ש איצטריך ומשני גזירה משום ההיא דאיסור מצוה דעלמא שאינו אחות ערוה דאתו לפטור נמי בלא חליצה שיאמרו דאיסור מצוה יוצאת בלא חליצה [דהוי כערוה] ובאחותה דאיסור מצוה נמי גזרו לחלוץ ולא פטרו בלא חליצה אע"ג דזיקה דאורייתא היא לר"ש משום ההיא דאיסור מצוה ואע"ג דבאחות ערוה ל"ג משום הערוה דשאני ערוה דכ"ע גמירי לה וידעו דלא רמיא קמיה ואחותה לאו אחות זקוקה ולא אתי למשרי אחות זקוקה דעלמא אבל ערוה דנעשות צרות דר"ש לא כ"ע גמירי לה ואי אתית ומפקה בלא חליצה אתי נמי למיפק אחותה שהיא איסור מצוה בלא חליצה ונפקא מינה חורבא לאיסור מצוה בעלמא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) אשה ובתה. דהני שכיח טפי שיהיו נשואות לשני אחין מבתו ובת בתו השנויות בתחלה בריש מכילתין להכי נקסינהו. וה"ה לכל העריות. והא דפריש להו תנא הכא נ"ל דמשום ר"ש נקטיה דלא תימא דוקא באשה אל אחותה פליג דמינה יליף ובשאר עריות מודה דכולה מתניתין משום דר"ש נקמה:
(י) (על המשנה) הרי כו' דס"ל יש זיקה. לפיכך חולצות מדאורייתא ולא מתייבמות מדרבנן. נ"י:
(יא) (על הברטנורא) היינו כשנפלו לפני אח אחד דנעשו צרות דכשנפלו לפני ב' יבמין לא פליג וה"מ דלא פליג בד' אחין לעיל. תוספ' והר"מ:
(יב) (על המשנה) אחת כו'. מפרש בגמרא דמשום ר"ש קתני לה דמ"ד הואיל וס"ל דיוקא דאורייתא לגזור באחת מהן ערוה משום אחיות דעלמא ולא ליבם, לאחותה של הערוה קמ"ל.
(יג) (על המשנה) הולצת פריך בגמרא הא אמר ר"ש דזיקה דאורייתא ולפטור בלא חליצה כו' ומשני גזירה משום דהאי איסור מצוה דעלמא שאינה אחות ערוה דאתו לפטור נמי בלא חליצה שיאמרו דאיסור מצוה הוי כערוה ויוצאת בלא חליצה ובאחותה דאיסור מצוה נמי גזרו לחלוץ. ואע"ג דבערוה לא גזרו משום אחותה שאני ערוה דכ"ע גמירי לה וידעו דלא רמיא קמיה ואחותה לאו אחות זקוקתו היא ולא אתי למשרי בעלמא. אבל ערוה דנעשות צרות לר"ש לאו כ"ע גמירי לה ואי אתיא ומפקא בלא חליצה אתי נמי למיפק אחותה שהוא א"מ בלא חליצה ונפיק מינה חורבא לאיסור מצוה דעלמא:
(יד) (על הברטנורא) וה"ה בנשוי נכרית אלא לאשמועינן דסגי ליה נמי במופנה דאלו במתניתין אחרינא לא סגי ליה במופנה. נ"י:
(טו) (על הברטנורא) ולשון רש"י ככנוסה דמיא. וכתבו והתוספ' דלב"ש אפילו מדאורייתא:
(טז) (על הברטנורא) לפי שהמאמר דוחה לאחותה דחייה גמורה. וה"מ ביבמה דחזיא לכולהו מילי דיבמה להתיבם ולחלוץ כי הכא הלכך חזיא, למקצתייהו למאמר לדחות אחותה דחייה גמורה אבל בר"פ דקודם שיעשה מאמר כבר נפלו שתיהן ולא חזיין לכולהו מילי דיבמה דהא לא מצי ליבומי הלכך למקצתה למאמר נמי לא חזיא שתדחה את אחותה דחייה גמורה ומש"ה תנן התם בש"א יקיימו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא מצי חד לעשות מאמר ותדחה אחותה והלה יכניסנה משום דלא חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה כמפורש בגמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות וכו': פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף י"ט) ותוס' דפ' האיש מקדש דף ס':
או אשה ובת בנה: ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות וכו' כך מצאתי מוגה:
ור"ש פוטר: שאינם צריכות אפי' חליצה משום דס"ל זיקה ככנוסה דמיא נמצא שאחות זקוקה היא כאחות אשה דכתיב ואשה אל אחותה וכו' נמוקי יוסף:
תפארת ישראל
יכין
או אשה ובת בנה: הכא נקט לכולהו דקמ"ל דאפילו הנך דלא מפרשין בתורה פטיר ר"ש בנפלו לפני יבם א':
ולא מתיבמות: אע"ג דכ"ש הוא ממשנה א' בד' אחין. וכן שאלני תלמידי הבח' כ' ברוך יצחק וואריש, נ"ל דנקט ד' אחין לרבותא דאינה מתיבמת, ונקט ג' אחין לרבותא דאפ"ה חולצת ודלא כר"ש דפטר לתרוויי' גם מחליצה, ודו"ק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת