משנה טהרות ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ג · משנה ג | >>
טמא מת א שסחט זיתים וענבים, כביצה מכוון, טהור, ובלבד שלא יגע במקום המשקה.
יותר מכביצה, טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה, נטמאת בכביצה.
אם היה זב או זבה, אפילו גרגר יחידי, טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה, נטמאת במשא.
זב שחלב את העזב, החלב טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה, נטמאת במשא.
נוסח הרמב"ם
טמא מת, שסחט זיתים וענבים -
- כביצה מכוון - טהור,
- ובלבד שלא יגע במקום המשקה.
- יתר מכביצה - טמא,
- שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.
- כביצה מכוון - טהור,
- אם היה זב או זבה -
- אפילו גרגר יחידי - טמא,
- שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת במשא.
- אפילו גרגר יחידי - טמא,
- זב שחלב את העז -
- החלב - טמא,
- שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת במשא.
- החלב - טמא,
פירוש הרמב"ם
אם תהיה זוכר לעיקרים הקודמים ביאורם, והבנת מה שקדם מן הביאור, הנה זה המאמר מבואר.
ואמנם יצטרך לידיעת עיקר אחד לבד, והוא שהזב והדומה לו רוצה לומר זבה ונדה ויולדת יטמא כל מה שישא, ואף על פי שלא יגע בהן אבל יטמאם במשא. ושווין בזה האוכלים והמשקים כמו שנבאר בסוף זבים:
פירוש רבינו שמשון
ובלבד שלא יגע במשקה. כגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאין מטמאין שאין כאן מטמא משקין אלא הזגין שנגע בהן הטמא מת לפי שלא נזהר אלא משיצא משקה וכשהמשקין נוגעין בזגין כבר חסר שיעור מכביצה ובפ' כל שעה (דף לג:) מדקדק מכאן דמשקין מיפקד פקידי דאי מבלע בליעי אמאי טהורין ומשני הכא בענבים שלא הוכשרו עסקינן לאימת מיתכשרי לכי סחיט להו לכי סחיט להו בצר ליה שיעוריה:
יתר מכביצה טמא. שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת בכביצה דאע״ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה אשכחן בסמוך בכזית מן המת ומן הנבילה שנתמעטו בחמה והניחן בגשמים ותפחו הגשמים שהמובלעים משלימין לשיעוריה ועוד אשכחן בפרק העור והרוטב (דף קיח.) דשומר טמא ומטמא ומצטרף אע״ג דכי שקיל ליה טהור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ובלבד שלא יגע במשקין - כגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאינן מיטמאים, דהשתא אין כאן מי שיטמא המשקין אלא הזגין שנגע בהן טמא מת, שהרי לא נזהר מנגיעתן אלא משיצא משקה, וכשהמשקין נוגעים בזגין כבר חסר שיעור כביצה, ואין אוכל מטמא בפחות מכביצה:
יותר מכביצה טמא - שכיון שיצאה טפה ראשונה נטמאת בכביצה, דאע"ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו, משלים הוא את שיעורו. דדכוותיה אשכחן בסמוך גבי כזית מן המת ומן הנבילה שנתמעטו בחמה והניחן בגשמים ותפחו, דגשמים המובלעים משלימין לכשיעור:
פירוש תוספות יום טוב
טמא מת שסחט כו'. טמא מת דוקא נקט. שאינו מטמא בהיסט. וה"ה לטמא שרץ. וכל טמאי מגע. וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה. משום דקתני סיפא אבל זב כו'. רש"י פכ"ב דשבת דף קמ"ה:
זב שחלב כו'. שהזב והדומה לו ר"ל זבה נדה ויולדת יטמא כל מה שישא. ואע"פ שלא יגע בהן. יטמאם במשא. ושוין בזה האוכלים והמשקים. כמו שנבאר בסוף זבים. הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) טמא מת. והוא הדין לטמא שרץ וכל טמאי מגע שאינו מטמא בהיסט. וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה, משום דקתני סיפא אבל זב כו'. רש"י:
(ב) (על המשנה) זב שחלב כו'. שהזב והדומה לו רוצה לומר זבה ונדה ויולדת, יטמא כל מה שישא ואפילו בלא נגיעה. ושוין בזה האוכלין והמשקין. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
טמא מת וכו': ובגמרא ופסחים פ' כל שעה (פסחים דף ל"ג) מדקדק מכאן דמשקים מיפקד פקידי דאי מיבלע בליעי אמאי טהורים ומשני הכא בענבים שלא הוכשרו עסקינן לאימת מתכשרי לכי סחיט להו. לכי סחיט להו בציר ליה שיעוריה:
אם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי: שלא הוכשר ולא נגע במשקה המשקה טמא שכיון שיצאת טפה הראשונה נטמאת במשא הזב שהזב שנשא אוכלין ומשקין טמאן:
תפארת ישראל
יכין
טמא מת שסחט זיתים וענבים: ונגע בהן קודם סחיטה ונטמאו. ונקט טמא מת לרבותא אף דבכה"ג הו"ל אדם הסוחטן אהט"ו אפילו הכי אפשר שיהי' המשקין שנסחטו טהורים. וכגון שסחטן בפשוטי כלי עץ. ורדמסיק. וכ"ש כשנטמא האדם בשרץ או בשאר אב הטומאה. דאז המשקה הנסחט טהור אפילו סחטן בכלי בית קבול. דהרי מדהאדם הנטמא הוא ראשון. הרי לא טימא הכלי. ומיירי שסחטן בפשוטי כלי עץ. שאמקט"ו מאדם הסוחט. דאל"כ הרי האדם הוא אהט"ו וטימא הכלי וחוזרת הכלי וטמאה המשקה היוצא. מיהו אף שהגרגרים עכ"פ טמאים היו. אפ"ה לא טימאו הן עצמן המשקין. דמדיצא טפה ראשונה כבר חסר מגוש הגרגרים שיעור כביצה. והרי האדם לא נגע בהמשקין. וכדמסיק:
טמא: דאף שהמשקה שבתוך הגרגר לא נטמא עמו. וכדקיי"ל [פסחים ל"ג ב'] דמשקין שבתוך הגרגר מפקד פקידי. ר"ל הרי הן כמונחים שמורים תוך תיבה. ואינן נחשבים כגוף הגרגר להטמא עמו. ואי משום מגע המשקין בהזג בפנים. הרי הו"ל מגע בית הסתרים. וא"כ איך אפשר שהגרגרים שאין בהם כביצה רק עם משקין הטהורים שבתוכן. יטמאו להטפה הראשונה היוצאת. הרי אף דעם המשקין שבתוכן יש בהן יותר מכביצה. עכ"כ הרי המשקין שבתוכן טהורים. ובלי המשקין אין בהם כביצה. י"ל דאע"ג שהמשקין שבתוך הגרגרים טהור. אפ"ה משלים הוא שיעור הזגין לטמא הטפה היוצאת. וכדאשכחן בסמוך בכזית מת ונבלה שנתמעטו בחמה והניחו בגשמים ותפחו דהגשמים משלימין השיעור [וכ"כ רש"י פסחים לג"ב]. וכמו כן לא גרע מכל שומר לפרי. דאע"ג דכשמפריד השומר מפרי הטמא. הרי השומר טהור. אפ"ה בעודו מחובר להפרי מצטרף אליו להשלים שיעורו [כריש עוקצין]:
אם היה זב או זבה: ה"ה נדה ויולדת שסחטו הגרגרים דהרי כולן מטמאין בגרגרים כשנשאום. אף שלא נגע בהן:
נטמאת במשא: דמדהסיטו הגרגר, נעשה כולו ראשון. וכמ"ש בפתיחה סי' כ"ד:
זב שחלב את העז: ה"ה בהמה אחרת. רק נקט עז שמצוייה בא"י. וכמ"ש ודי חלב עזים ללחמך [משלי כ"ז פכ"ז]:
החלב טמא: שכשאוחז בהדד שבה תלוי הטפה היוצאת הרי נשאה. אע"ג שאח"כ הניח הדד להשמט מבין אצבעותיו והחלב זב והולך מאליו. טימאה הטפה הר אשונה כל החלב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת