משנה חלה א ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק א · משנה ב | >>

[עריכה]

האוכל מהם כזית מצה בפסח, יצא ידי חובתו.

כזית חמץ, חייב בהיכרת.

נתערב אחד מהם בכל המינים, הרי זה עובר בפסח.

הנודר מן הפת ומן התבואה, אסור בהם, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן.

וחייבין בחלה ובמעשרות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בַּפֶּסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

כַּזַּיִת חָמֵץ, חַיָּב בְּהִכָּרֵת.

נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח.

הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, אָסוּר בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן.

וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבְמַעַשְׂרוֹת:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

האוכל מהן -

כזית מצה, בפסח - יצא ידי חובתו.

כזית חמץ - חייב בהכרת.

נתערב אחד מהן, בכל המינין -

הרי זה עובר - בפסח.

הנודר מן הפת,

ומן התבואה - אסור בהן,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

הנודר מן הדגן -

אינו אסור - אלא מהן.

וחייבין בחלה, ובמעשרות.

באכילת מצה בליל פסח מצות עשה למה שאמר השם יתברך "בערב תאכלו מצות"(שמות יב, יח). ועוד אמר "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני"(דברים טז, ג). והדבר שהוא אסור משום חמץ, אדם יוצא בו ידי חובתו משום מצה, רוצה לומר אם אכל ממנו כזית מצה בליל הפסח יצא ידי חובתו. ושאר שבעת ימים, רצה אוכל מצה, רצה אוכל קטנית וכיוצא בהן, ועוד יתבאר זה במקומו. ואלו החמשה מינין הם שמתחמצים ובאין לידי חמוץ, אבל השאר אינן מתחמצין אבל מתעפשים ומסריחין, והוא אמרם (פסחים דף לה.) "יצא אורז ודוחן ופרגין ושומשמין, שאין באים לידי חמוץ אלא לידי סרחון".

ואמר הרי זה עובר בפסח - עניינו כי המניחן ברשותו בפסח, הוא עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא, כשהתערב באחד מהן שום תערובת ויהיה באותו תערובת מים כמו שיתבאר בפסחים.

ואין מחלוקת בין החכמים, שהנודר מן הפת ומן התבואה שאסור בחמשת המינים בלבד.

וחולק רבי מאיר לחכמים בנודר מן הדגן, שחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמישה המינין בלבד, ורבי מאיר אומר שהנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן. כי לדעת רבי מאיר, "דגן" כולל התבואה והקטנית, ולדעת החכמים דגן ותבואה שווה. ועוד יתבאר זה מדעתם במסכת נדרים.

ואמרם וחייבין בחלה ובמעשרות - נאמר למה שעתיד לומר "חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות, וחייבין במעשר ופטורים מן החלה".

ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

יצא ידי חובתו. בפ' כל שעה (דף לה.) דריש ליה מדכתיב (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא ידי חובתו בפסח:

נתערב אחד מהן בכל המינים. כגון חמץ בכותח וכל הנהו דתנן בפ' אלו עוברין (דף מג.) דמרבינן חמץ ע"י תערובת:

הנודר מן הדגן. בפ' הנודר מן הירק (דף נה.) אמרי' דכל דמידגן משמע:

וחייבים בחלה ובמעשר. משום דבעי למיתני אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות ואלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה תנא הכא וחייבין בחלה ובמעשר הכא הן שוין ולא בשאר דוכתי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

יצא ידי חובתו - דכתיב (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובת מצה, דברים שאין באים לידי חמוץ אין אדם יוצא בהן ידי חובת מצה:

נתערב אחד מהן בכל המינים - נתערב אחד מחמשת המינים הללו בשאר תערובות, כגון כותח הבבלי ושכר המדי:

ה"ז עובר בפסח - על בל יראה ובל ימצא, אם הניחו ברשותו:

הנודר מן הדגן אסור בכל המינים - דדגן כל דמידגן משמע, וקטנית וזרעים מידי דמידגן הוא:

אינו אסור אלא בהן - דדגן ותבואה אחד הוא. והלכה כחכמים:

וחייבים בחלה ובמעשרות - איידי דבעי למיתני אלו חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות ואלו חייבים במעשרות ופטורים מן החלה, תנא הכא וחייבים בחלה ובמעשרות:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

חייב בהכרת. [והכי מצינו בברייתא פרק הדיינים דף לט ע"ב] ובסוף מכות דף כג ע"ב [שם] פירש [תלמיד] רש"י בהכרת לשון הכרת תכרת ע"כ. כלומר דלא קרינן הה"א בפת"ח הא אי הכי לסגי ליה למתניתין לומר בכרת. אלא קרינן הה"א בחירק ורומז לכרת דכתיב בקרא [ובסדר המשנה שבירושלמי בהיכרת ביו"ד וכן שם בגמרא בכמה דוכתי והרבה יש כן שם במסכת בכורים]:

הרי זה עובר בפסח. פי' הר"ב על בל יראה. אבל בריש פ"ג דפסחים מפרש בענין אחר. ושם אפרש בסייעתא דשמיא:

הנודר מן הפת וכו' דברי ר"מ וחכ"א הנודר מן הדגן וכו'. כן הנוסחא בספרים. ומלשון הר"ב משמע דגרס בדברי ר"מ הנודר מן הדגן אסור בכל המינים. וה"ק ר"מ במשנה ב פ"ז דנדרים (דף נה. ) הנודר מן הדגן אסור בכל אלא שלא מצאתי כן בשום נוסח. ולפי נוסחת הספרים פליגי רבנן אדיוקא דר"מ דאיהו לא קאמר אלא הנודר מן הפת ומן התבואה שאינו אסור אלא בהן. וקאמרי רבנן דבנודר מן הדגן נמי דינא הכי שאינו אסור אלא בהן. ודברי הרמב"ם מטין ג"כ כנוסחת הספרים. שכתב ואין מחלוקת בין החכמים שהנודר מן הפת וכו'. וחולק ר"מ )לחכמים בנודר מן הדגן שחכמים אומרים אינו אסור אלא בה' מינין. ור"מ אומר שהנודר מן הדגן אסור בכל וכו'. ועוד יתבאר [זה] מדעתם במסכת נדרים ע"כ. ואי איתא דגרסי' לה הכא בהדיא מה היה צורך לראיה ממס' נדרים. [ובמשנה של הפי' שהזכרתי הגירסא הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן. אבל הנודר מן הדגן אסור בכל המינין חוץ מפירות האילן דברי ר"מ ע"כ. ואף מלשון הרמב"ם לא קשיא שאפשר שלא לראיה כתב ויתבאר עוד וכו' אלא לומר שכן יש עוד וכו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

האוכל מהם כזית מצה: פי' כזית מזה או כזית מזה:

כזית חמץ חייב בהכרת: אבל אורז ודוחן לא. וגרסי' בהכרת הה"א בחיר"ק והכ"ף בפת"ח מן הטעם שכתבתי בפ"ק דמגילה סימן ה':

ה"ז עובר בפסח: מפ' בפ' אלו עוברין כגון דאיכא בתערובת כזית בכדי אכילת פרס ור' אליעזר מחייב עלי' בלאו דכל מחמצת והוא דבלע לי' הכי בענין שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס ואע"ג דלאו אורחייהו דאינשי למיכלי' הכי בעיני' באנפי נפשי' אלא בטבול היינו דאשמועי' רחמנא ורבנן פליגי עלי' דר' אליעזר והכא סתם לן תנא כר' אליעזר ורש"י ז"ל סובר דדעת ר' אליעזר דעבר גם בבל יראה ובבל ימצא וכ"ש דאיכא לאו באכילתן וכדפרישית ורבינו תם ז"ל סובר דלא מחייב ר' אליעזר אלא על אכילה לחוד:

הנודר מן הפת ומן התבואה: בירושלמי מפ' לה במקום שאוכלין כל פת:

הנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הדגן אסור בכל דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן וכו': כך שמעתי שהיא עיקר גירסת המשנה וכן נראה קצת שהיא גירסת ר"ע ז"ל אבל מתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דגריס כמו שכתוב בספרים שהרי הוא מפרש על המשנה הגרסא הנזכרת ובפ"ז דמסכת נדרים שנוי' פלוגתא זו התם בהדיא כדכתבינן. וז"ל ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל דברי ר' מאיר כלומר דוקא כי אמר פת או תבואה אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הדגן אסור בכל המינים חוץ מפירות האילן כדתנן בפ' הנודר מן הירק דקסבר ר"מ דדגן כל דמידגן משמע כדאיתא התם. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אף מן הדגן הדין כן אבל כ"ע מודו דהנודר מן התבואה דאינו אסור אלא בחמשת המינין בלבד והכי איתא בפ' הנודר מן הירק ע"כ משמע דלא גריס במתני' רק כמו שכתוב בספרים וכן הובאה בירושלמי פ' הנודר מן הירק. והילך פי' ה"ר יהוסף ז"ל הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן לפי לשון התלמוד דבירושלמי נראה דחכמים סוברים להפך מדברי ר"מ דר"מ סובר דהנודר מן הדגן אסור בכל כדאיתא בנדרים פ"ז וחכמים סוברים דאינו אסור אלא בחמשת מינים ור"מ סובר דהנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינים האלו בלבד וחכמים סוברים שאסור בכל כן משמע לשון הירושלמי ובזה מיושב לשון המשנה אך בתלמוד שלנו במס' נדרים יש א"ר יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינים וצ"ע עכ"ל ז"ל: