משנה זבים ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק ד · משנה ד | >>
זב שהיה מוטל על חמשה ספסלים או על חמש פונדיות: לארכן, טמאין.
לרחבן טהורין.
ישן, ספק שנתהפך עליהן, טמאין.
היה מוטל על ששה כסיות, שתי ידיו על שנים, שתי רגליו על שנים, ראשו על אחד, גופו על אחד, אין טמא אלא זה שתחת הגוף.
עומד על שני כסאות, רבי שמעון אומר, אם רחוקין זה מזה, טהורין.
זָב שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִים אוֹ עַל חָמֵשׁ פֻּנְדִּיּוֹת, לְאָרְכָּן, טְמֵאִין. לְרָחְבָּן, טְהוֹרִין. יָשֵׁן, סָפֵק שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶן, טְמֵאִין. הָיָה מֻטָּל עַל שִׁשָּׁה כִסְיוֹת, שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם, שְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ עַל אֶחָד, גּוּפוֹ עַל אֶחָד, אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת הַגּוּף. עוֹמֵד עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם רְחוֹקִין זֶה מִזֶּה, טְהוֹרִין.
זב -
- שהיה מוטל על חמישה ספסלין,
- או על חמש פונדיות -
- לאורכן - טמאין,
- לרוחבן - טהורין.
- ישן, ספק נתהפך עליהן - טמאין.
- היה מוטל על שישה כיסיות,
- שתי ידיו על שנים,
- ושתי רגליו על שנים,
- ראשו על אחד,
- וגופו על אחד -
- אין טמא - אלא זה שתחת גופו.
- עומד על שני כיסיות -
- רבי שמעון אומר: אם רחוקין זה מזה - טהורין.
ספסלים - כסאות ארוכות.
פונדיות - כיסים ארוכים.
וכסיות - כלי עור נאותין למשכב.
ופירוש לארכן טמאין - הוא שיהיה אורך הזב על רוחב הפונדיות או הכסאות אשר יכלול אותו כולו כמו זה:
ועיקר ההלכה אמרו יתברך "וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב, יטמא"(ויקרא טו, יט), ואמרו בסיפרא "עד שינשא רובו עליו", והעיקר אצלנו שאינו מטמא משכב עד שינשא רוב הזב עליו.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פונדיות. מלשון פונדיא או פסיקיא (פסחים דף יא.):
לארכן. ששכב ארכו לארכן:
טמאין. שעל כל אחד ואחד נשען רובו פעמים על זה פעמים על זה:
לרחבן. ששוכב אורכו לרחבן ולכך טהורין דאין רובו נשען על אחד מהן ואין טמא משכב ומושב לעולם עד שישען רובו עליו כדתנן בפירקין ובתורת כהנים דריש לה מדכתיב (ויקרא טו) אם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו:
ישן. לרחבן ספק נתהפך לארכן טמאין:
כסיות. לשון רבים וכסא לשון יחיד:
שתחת הגוף. לפי שרובו נישא עליו והאחרים טמאים מגע הזב אבל אין להם תורת משכב ומושב להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים:
אם רחוקים זה מזה טהורים. לפי שאין רובו נישא לא על זה ולא על זה:
תני"א בתוספת"א (פ"ד) זב שהיה מוטל על חמשה כסיות לרחבן כולן טהורין שאין אחד מהן נושא את רובו ואם היה אמצעי גבוה טמא מפני שרובו נישא עליו:
פונדיות - כעין כיסין ארוכין ו:
לארכן - ששוכב לארכן של ספסלים או של פונדיות ז:
טמאים - שכל אחד ואחד נשען רובו של זב עליהן, פעמים על זה פעמים על זה:
לרחבן - ששוכב ארכו לרחבן:
טהורים - דאין רובו נשען על אחד מהן ח ואין [טמא] משכב ומושב לעולם, עד שישען רובו עליו, דכתיב אם על המשכב הוא ט, עד שינשא רובו עליו:
ישן - לרחבן, וספק אם נתהפך לארכן, טמאין:
כסיות - לשון רבים של כסא י. שתחת הגוף. לפי שרובו נישא עליו. והאחרים טמאים מגע הזב. אבל אין להם תורת משכב ומושב להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים:
אם רחוקים זה מזה טהורים - לפי שאין רובו נישא יא לא על זה ולא על זה. ואין הלכה כר' שמעון:
פונדיות. לשון הר"ב כעין כיסין ארוכין ונותנין בהן מעות ובלע"ז בריד"ש וראוין לשמש שכיבה עם מלאכתן. שישב עליהן והן מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל. וא"צ לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו. רש"י פ"י דשבת דף צ"ג:
לארכן. כגון שהיה שוכב על מעיו או פרקדן *(ואורכו) מוטל על אורכן. רש"י שם:
טמאים. פירש הר"ב שכל אחד ואחד נשען רובו כו' וכ"פ הר"ש. גם רש"י בשבת. וכתבו התוספות וז"ל ולפי זה אתיא כר"ש (דלקמן דס"פ) דבעי שיהא רוב הזב נישא עליו. ור"י אומר דמצי למימר דאתיא אפילו כרבנן. וטעמא דטהורים משום דה"ל כל אחד מסייע ואין בו ממש (כדפירש הר"ב בס"פ) ע"כ: כו' ועיי' בפ' דלקמן משנה ב' וד'. ומ"ש הר"ב דכתיב ואם על המשכב הוא וכו' וכן ל' הר"ש. ואגב ריהטייהו פירשו כן ולא דקדקו. דאותו הכתוב על טהור השוכב על משכב הזב נאמר. ובא ללמדנו שאינו נטמא עד שינשא רובו. וכאותה ששנינו בפ' דלקמן משנה ה'. ושם הביא הר"ש עצמו גם הרמב"ם לשון ת"כ מן המקרא הזה. אבל בזב העושה משכב נדרש בת"כ מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב עד שינשא רובו עליו. והרמב"ם כתב בכאן וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב ואמרו בספרא עד שינשא רובו עליו. אמת שכן דרשו בספרא. אבל לא ידעתי למה לא העתיק דרשא דמשכב דקדים וגם ביה אנן קיימין ולא במרכב. והא דאמרינן רובו. משום דרובו ככולו:
כסיות. פי' הר"ב לשון רבים של כסא. וכ"כ הר"ש. וקשה לי קצת דהכא קתני ביו"ד ולקמן באלף. לכן נראה כפי' הרמב"ם שכתב כסיות כלי חגורות של עור נאותים למשכב:
אם רחוקים זה מזה טהורים. פי' הר"ב לפי שאין רובו נשא כו' דכיון שרחוקים זה מזה עומד על שתיהן בשוה חציו על זה וחציו על זה. אבל אם הן קרובים זה לזה שניהם טמאים דזמנין נשען רובו על זה וזמנין על זה. מהר"ם:
(ו) (על הברטנורא) ונותנין בהם מעות וראויים לשמש שכיבה עם מלאכתן, שישב עליהן והן מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל, ואין צריך לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו. רש"י:
(ז) (על הברטנורא) כגון ששוכב על מעיו או פרקדן ואורכו מוטל על אורכן. רש"י:
(ח) (על הברטנורא) ולפי זה אתיא כר' שמעון דסוף פרקין. ור"י מפרש דאתיא אפילו כרבנן. וטעמא דטהורין, משום דהוו להו כל אחד מסייע ואין בו ממש:
(ט) (על הברטנורא) ולא דק, דזה נאמר על הטהור השוכב על משכב הזב. אבל בזב העושה משכב נדרש מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב וגו'. והא דדרשינן רובו, משום דרובו ככולו:
(י) (על הברטנורא) וקשה קצת, דהכא תני ביו"ד ולקמן באל"ף. ונראה לי כפירוש הר"מ שכתב כסיות כלי חגורות של עור נאותים למשכב:
(יא) (על הברטנורא) אלא על שתיהן בשוה, חציו על כל אחד. אבל אם הם קרובים, זמנין נשען רובו על אחד. מהר"מ:
טהורין: דאין רובו נשען וכו' לשון רעז"ל אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל וכתבו עליו תוס' ז"ל לפי זה אתיא כר' שמעון ור"י אומר כו' אבל הרמב"ם והר"ש והרא"ש ז"ל פירשו כפירוש רש"י ז"ל (א). וכתב רש"י ז"ל שם פרק המצניע ורבותי גורסין לארכן טהורין ופירשו טעמא דלארכן טהורין משום דאמרינן שמא ביניהם שכב ולא עליהן. וקשיא לי א"כ לקולא תלינן ואמאי תני סיפא ספק נתהפך טמאים ע"כ:
ישן ספק נתהפך: ס"א ישב ספק נתהפך:
היה מועל על ששה כסיות: תימה לע"ד אמאי שבקי' ללישנא דספסלים דנקט ברישא ואי אמרינן דכסיות קטנים מספסלין ניחא:
רש"א אם רחוקים זה מזה טהורים: אבל כשהן קרובין פעמים מגביה רגלו אחת וכל משענתו על רגלו השנית. הרא"ש ז"ל (ב):
יכין
או על ה' פונדיות: כיסין ארוכין:
לארכן: ר"ל ששכב ארכו לארכן:
טמאין: דעל כל א' נשען רובו. פעם על זה פעם על זה:
לרחבן: ר"ל ששכב ארכו לרחבן:
טהורין: דאמ"ט להיות משכו"מ רק ע"י רובו. ואל"כ אינו רק ראשון. מדעכ"פ נגעו בזב:
ישן: לרחבן:
ספק שנתהפך עליהן: לארכן:
טמאין: ול"א כל הטומאות כשעת מציאתן כטהרות פ"ה מ"ז. י"ל דמיירי שיש קצת הוכחה שכך הוא ?שהתהלך:
היה מוטל על ו' כסיות: לשון רבים של כסא:
אין טמא: מדרס:
אלא זה שתחת הגוף: שרובו נשען עליו. והשאר מגע זב:
רש"א אם רחוקין זה מזה טהורין: ממדרס. אבל בקרובים פעמים נסמך על רגל א' וברחוקים דנסמך על שניהן יחד אזלי לטעמייהו פ"י דשבת מ"ה בלא יכול אחד להוציאו והוציאו שניהן. דלר"ש פטורים ולחכמים חייב. רב"א:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת