משנה זבים ד ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק ד · משנה ה | >>

עשר טליות זו על גב זו, ישן על גבי העליונה, כולן טמאות.

הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו: כרע הזב, טהורין; כרעו הן, טמאין.

רבי שמעון אומר: ביחידי, טמא; ובמרובין, טהור, שאין אחד נושא את רובו.

משנה מנוקדת

עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ, כָּרַע הַזָּב, טְהוֹרִין. כָּרְעוּ הֵן, טְמֵאִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיחִידִי, טָמֵא. וּבִמְרֻבִּין, טָהוֹר, שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

עשר טליות זו על גבי זו -

ישב על גבי העליונה - כולן טמאות.

הזב בכף מאזניים, משכב ומושב כנגדו -

כרע הזב - טהורין,

כרעו הן - טמאין.

רבי שמעון אומר:

ביחידי - טמא,

ובמרובין - טהור, שאין אחד נושא את רובו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

טליות - קיבוץ טלית.

ואמרו עשר - לשון רבוי. וכן אם היו אלף והאבן מלמעלה, וישב הזב או הנדה על אותה האבן נטמא הבגד התחתון וחזרו כולן משכב, כמו שבארנו בתחילת כלים כי המשכב מטמא מתחת אבן מסמא.

וכשכרע הכף אשר בה הזב אין המשכב ההוא והמושב מדרס, והוא עניין אמרו טהורין, לפי שהזב כשהסיט כלי או נשאו אינו משים אותו משכב כמו שבארנו. וכשכרע הכף אשר בו המשכב הרי זה חוזר טמא מדרס, לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא. וכבר קדם לנו כי הזב מטמא את המשכב בחמישה דרכים, ומן כללם נתלה.

ואמר רבי שמעון, כי כשהוא המשכב אשר הכביד הזב אחד וכרע בו אז יהיה טמא מדרס. אבל כשהן שתי משכבות או יותר והכריעו את הזב אינה חוזרת משכב הזב, כיון שכל אחד מכל המשכבות לבדו אינו מכריע הזב אלא כולן, ואנו צריכין במשכב שישא רוב הזב כמו שזכרנו ועוד יבאר זה, והנה כל משכב מהן נשא מיעוט הזב, והוא אמרו שאין אחד נושא את רובו, רוצה לומר שאין המשכב האחד נושא את רוב הזב.

ואין הלכה כרבי שמעון:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

כולן טמאות. דמרבי בתורת כהנים אפילו עשר מצעות זו על גב זו:

הזב בכף מאזנים. בפרק ר' עקיבא (דף פג.) מייתי לה:

כרע הזב טהורין. מדין משכב אבל טמאין במשא הזב:

ביחידי. משכב אחד:

במרובים. משכבות הרבה בכף מאזנים דכי כרעו הן אין רובו נישא על אחד מהן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עשר טליות - לשון רבים של טלית. ועשר לאו דוקא, דאפילו אלף טליות ואבן גדולה על גבן, וישב הזב על האבן, כל הטליות שתחתיה מיטמאות מושב, דמשכב ומושב מיטמאין תחת אבן מסמא:

כרע הזב טהורים - מדין משכב, אבל טמאין במשא הזב:

ביחידי - משכב אחד:

טמא - שהרי רוב הזב נישא עליו:

ובמרובים - במשכבות רבות בכף מאזנים כנגד הזב:

שאין אחד מהן נושא את רובו - דכי כרעו הן, אין רובו של זב נישא על אחד מהן, אלא כל אחד מהמשכבות נשא מיעוטו של זב:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

עשר טליות כו'. כתב הר"ב עשר לאו דוקא כו' כמו שהבאתי לשון ת"כ במשנה ג' פ"א דכלים (ד"ה שהוא):

כרעו הן טמאין. לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא. וכבר קדם לנו (בספ"ב) כי הזב מטמא את המשכב בה' דרכים. ומן כללם נתלה. הרמב"ם:

רבי שמעון אומר ביחידי כו'. וכה"ג פליג לקמן במשנה ז' ושם כתב הר"ב שאין הלכה כמותו. וכ"פ הרמב"ם גם בכאן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

עשר טליות זו על גב זו ישב ע"ג העליונה וכו': כך מ"מ:

הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב וכו': (ג) שבת פ"ט דף פ"ג לגירסת התוס' ז"ל אבל לגירסת רש"י ז"ל דגריס ואוכלין ומשקין כנגדו כרע הזב טמאים כרעו הן טהורין קשה דהא תנן בסמוך טמאים סתם ודוחק לומר דההיא ברייתא פליגא אמתני' אלא שתוס' ז"ל נדחקו שם לתרץ דה"ק מתני' כרע הזב טהורין פי' ממדרס ומ"מ טמאים כדין היסט הזב כרעו הן טמאים פי' מדרס דכיון שהזב למעלה הרי נשען עליהם ע"כ:

ר"ש אומר ביחידי טמא: ר"ש ס"ל דכשהמשכב אשר כרע בו הזב אחד אז יהיה טמא מדרס אבל כשהן שני משכבות או יותר אינו נעשה משכב הזב כיון שכל אחד מן המשכבות לבדו אינו מכריע הזב אלא כולן הרמב"ם ז"ל:

ובמרובין: כשיש משכבות רבות בכף מאזנים כנגד הזב שאין אחד מהם נושא את רובו טהורין דכי כרעו הן אין רובו של זב נישא על אחד מהן אלא כל אחד מהמשכבות נשאו מיעוטו של זב ורבנן חשבי ליה כעשר טליות זו על גב זו הרא"ש ז"ל וכך נראה שצריך להיות בפי' רעז"ל וכאן צריך להיות סימן הוא"ו בפירושו ז"ל קודם דבור המתחיל טמאים בין כרע הזב וכו' וצריך למחוק אותו מן סמוך לבכף מאזנים כי כולו הוא דבור אחד כדכתבינן: