משנה זבים ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק ד · משנה ב | >>
הקיש על המרישד, על המלבן, על הצנור, ועל הדף, אף על פי שהוא עשוי בחבלים, על התנור, ועל הים, ועל אצטרובל, ועל חמור של רחים של יד, ועל סאה של רחים של זיתים, רבי יוסי אומר, אף על קורת הבלנין, טהור.
משנה מנוקדת
הִקִּישׁ עַל הַמָּרִישׁ, עַל הַמַּלְבֵּן, עַל הַצִּנּוֹר, וְעַל הַדַּף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי בַּחֲבָלִים, עַל הַתַּנּוּר, וְעַל הַיָּם, וְעַל אִצְטְרֻבָּל, וְעַל חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל יָד, וְעַל סְאָה שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל קוֹרַת הַבַּלָּנִין, טָהוֹר.
נוסח הרמב"ם
הקיש -
- על המריש, ועל המלבן, ועל הצינור,
- ועל הדף - אף על פי שהוא עשוי בחבלים,
- על התנור, ועל הים, ועל האצטרוביל,
- ועל חמור של ריחים של יד,
- ועל סאה של ריחים של זיתים,
- רבי יוסי אומר: אף על קורת הבלנים,
- טהור.
פירוש הרמב"ם
אני אבאר העניין, ואחר אפרש השמות. וזה שהוא אומר:
- כשיהיה הדבר שיכה עליו הזב חזק וקיים, מעט התנודה כפי כוחו וקיומו בקרקע, והפיל דבר או שהניעו בתנועתו בהכאתו, הרי הדבר ההוא הנופל או מתנדנד טהור, לפי שהתנועה המגעת לו מן הזב חלושה מאד.
- וכשיהיה הדבר אשר יכה עליו הזב מניע דבר אחר רעוע, ממהר התנועה ממניע כל דהו, הרי הדבר המתנועע על ידי הדבר ממהר התנועה טמא, וכאילו הזב הניעו בידו, רוצה לומר בהיסטו.
וזה שאמרו בו בכאן טהור, רוצה לומר כי הדבר המתנועע כשיכה הזב על אחד מאלה טהור, מפני קיומו ומיעוט תנועתו מחמת הזב.
ובתחילה זוכרם לפי שהוא תבניתם וקיומם בבניין בזמן ההוא, והעיקר כבר הודעתיך אשר בו תדע היות איזה דבר יניע הזב ונפל בתנועתו דבר אחר, אם יהיה הדבר הנופל טמא או טהור.
ומריש - היא קורה גדולה אשר משימים על העמודים, וקצות קורות הגג סומכות עליה, אשר אנו קורין אותו בלשון ערבי "אל-נשף".
ומלבן - רבוע של קורות, יהיו על הקרקע נטועות כדמות מעקה.
וצינור - בלשון ערבי "מזאב".
ודף - לוח.
אמר אפילו היה קשור בחבלים, אשר תקל תנועתו יותר מאשר היה בנוי.
וים - סיבוב של עץ יתקבץ בה קמח, כדמות חוק בלשון ערב, והוא גם כן קבוע קצתו בקרקע.
ואצטרובל - סיבוב של עץ שהוא תחת הרחים כדי שינשאו מן הקרקע בעת טחינה, והיא גם כן בנויה בקרקע.
וחמור של רחים - קורה שסומכים בה הרחים, היו קורין לה "חמור".
וסאה של רחים - מידה גדולה, קבועה קצתה בקרקע גם כן.
וקורת הבלנים - קורה של בלנים שהיתה צורתה מפורסמת אצלם, ולפי דמותה והנחתה בבניין נפל החילוק ביניהם, אם תנועתה קלה אז יהיה הדבר הנופל בתנועתה טמא, ואם תנועתה כבדה תהיה טהור:
פירוש רבינו שמשון
מריש. קורה שבונין בבירה:
מלבן. של חלונות:
ים. של בית הבד:
איצטרובלין. של רחיים:
חמור של רחיים שליד. בנין של עצים שהרחיים של יד מונחים עליהם קרוי חמור:
קורת הבלנים. קורה גדולה שיושב עליה בעל המרחץ וכל הני אם הקיש עליהן הזב ונפל ככר של תרומה טהור דכחן יפה ולא חשיב היסט:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מריש - קורה גדולה שבונים בבירה וראשי קורות הגג כולן סמוכות עליה, והיא מונחת על גבי עמודים:
מלבן - כמין ריבוע של קורות קבועות בארץ:
צנור - מרזב של מים:
אע"פ שהוא עשוי בחבלים - שאינו קבוע בארץ אלא קשור בחבלים ואין כוחו יפה כל כך:
הים - היקף של עץ שהקמח מתקבץ בו ה בשעת הטחינה:
אצטרובל - עיגול של עץ שמעמידין הריחים עליו. ושניהן קבועים הן:
חמור של ריחים של יד - בנין של עצים שהריחים של יד קבועים בהן:
וסאה של ריחים - מדה גדולה וקבועה בקרקע:
קורת הבלנין - קורה שבעל המרחץ יושב עליה. וכל הני אם הקיש עליהן הזב ונפל הככר של תרומה מכח ההיקש, טהור, דכוחן יפה ולא חשיב היסט. ובקורת הבלנים נחלקו. ואין הלכה כר' יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
הקיש על המריש כו'. לשון הרמב"ם רפ"ט מהל' מו"מ שדבר שהיה מחובר בארץ או מסומר במסמרים אם היה כחו יפה וחזק והקיש עליו הזב בעת שהקיש הניד כלי או אוכלים ומשקים מכח הכאתו או שהפילן הרי אלו טהורים ואם לא היה כחו יפה וחזק אלא מתנדנד והקיש עליו הזב והפיל או הניד בכח הכאתו כלים או אוכלים ומשקים הרי אלו (מיטמאין) וכאלו הסיטן שהרי מכחו נפלו. זה הכלל כל שנפל מכח היסטו טמא מכח הרעדה טהור ע"כ. וזה הכלל כו' תוספתא הביאה הר"ש במשנה דלקמן:
מלבן פי' הר"ב כמין רבוע של קורות קבועות בארץ וכן הוא בפי' הרמב"ם אבל בנא"י מצאתי רבוע של קורות יהיה על הגג נטועה כדמות מעקה:
ועל הים פירש הר"ב היקף של עץ שהקמח כו' וכ"כ הרמב"ם וצריך לומר דקלת דלקמן שפירשו ג"כ לקבל הקמח כו' שהוא עשוי בצורה ותבנית אחרת ויש לפרש שנעשה לעזר ולהועיל שלא יתפזר הקמח ושיפול לתוך הים וכן משמע מפי' הרמב"ם אבל הר"ש פירש ים של בית הבד ע"כ ועיין עוד לקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על המשנה) הקיש כו'. בתוספתא, זה הכלל, כל שנפל מכוח היסטו [היינו שכוחו רע] טמא, מכוח הרעדה [שכוחו יפה] טהור. ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) וקלת דלקמן עשוי שלא יתפזר הקמח ושיפול לתוך הים. אבל הר"נ פירש, ים של בית הבד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מלבן של חלונות: ים של בית הבד הר"ש והרא"ש ז"ל. ולהאי פירושא ניחא דבמתני' דבסמוך מטמא הקלת דהיינו העגול של עץ שסביב לריחים. אבל לפי' שכתב רעז"ל נראה דקשה מתני' דהכא אמתני' דבסמוך. ואפשר משום דהכא מיירי בקבוע ובסמוך במטלטל וכדפי' רעז"ל:
ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין: בתוספתא קתני ר' יוסי אומר בזמן שהיא מפקפקת ואינה נשמטת טהורה והרמב"ם ז"ל נראה דגריס הלבנים וכן הוא בתוספתא דזבים פ"ד:
תפארת ישראל
יכין
הקיש על המריש: קורה שראשי קורות הבית מונחים עליה:
על: או או:
המלבן: רבוע של קורות קבועות בארץ או על הגג ול"נ רבוע של חלון או פתח:
על הצנור: מרזב:
אעפ"י שהוא עשוי בחבלים: מחובר לכותל בחבל ולא במסמרות. ואין כחו יפה:
על התנור ועל הים: תיבה קבוע ברחיים לקבל הקמח:
ועל אצטרובל: מושב קבוע לרחיים:
ועל חמור של רחים של יד: מושב לרחיים דיד:
ועל סאה: מדה גדולה. מחובר בקרקע:
של רחים של זיתים: כולן בהקיש זב עליהן ונפל ככר. טהור. דכחן יפה:
ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין: הוא המושב. שהמחמם המרחץ יושב עליו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת