משנה זבחים ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ח · משנה ז | >>
נתערב בדם פסולין, יישפך לאמה.
בדם תמצית, יישפך לאמה.
רבי אליעזר מכשיר.
אם לא נמלך ונתן, כשר.
נִתְעָרֵב בְּדַם פְּסוּלִין,
- יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה.
- בְּדַם תַּמְצִית,
- יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.
- אִם לֹא נִמְלַךְ וְנָתַן,
- כָּשֵׁר:
נתערב בדם פסולין - ישפך לאמה.
- בדם תמצית - ישפך לאמה.
- ורבי אליעזר - מכשיר.
- ואם לא נמלך, ונתן - כשר.
האמה - המעבר ששותתים ונגרין עליו הדמים אחר זריקתן על המזבח ויוצאין לנחל קדרון, נקראת "אמה", כמו שיתבאר אחרי כן.
ואמר רבי אליעזר, שהתמצית יש בו מדם הנפש ולפיכך כשר לכתחילה.
ועניין אם לא נמלך - שלא ישאל אותנו אם יזרוק ממנו או לא. אבל אם שאל פי בית דין, מורין שישפך אל מקום שפך הדמים כמו שזכרנו.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
נתערב בדם הפסולים. כגון בדם שנשחט לחוץ לזמנו יח:
ישפך לאמה. לאמת המים העוברת בעזרה ויורדת לנחל קדרון. ולא אמרינן רואים אותו כאילו הוא מים ואם דם הכשר ניכר בהם יזרק, דגזרינן דלמא אתי לאכשורי דם פסולים בעינייהו יט. וכן דם התמצית, דמדאורייתא דם התמצית לא חזי לכפרה, דכתיב (ויקרא יז): "כי נפש כל בשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר"; דם שהנפש יוצאה בו מכפר, ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר. וגזרינן על דם הנפש שנתערב בדם התמצית, דלמא אתי לאכשורי בזריקה דם התמצית בעיניה:
רבי אליעזר מכשיר. לכתחילה בדם התמצית שנתערב עם דם הנפש. דסבר אין דם התמצית של בהמה מצוי להיות רבה על דם הנפש, הלכך אמאי נגזור? הוה ליה כנתערב דם החולין בדם הקדשים דלא גזרינן ביה מידי. וכשנתערב בדם פסולין דמלתא דשכיחא, לא פליג רבי אליעזר כ. ותנא קמא סבר, פעמים שדם התמצית רבה על דם הנפש, הלכך גזר היכא דלא רבה אטו היכא דרבה. ומיהו היכא דלא נמלך הכהן בב"ד אם יתן מתערובת זו אם לאו ונתן מאליו, מודה ת"ק דכשר, דגזירה בעלמא היא ובדיעבד כשר. וכי אתי לאמלוכי, אמרינן ליה לשופכו לאמה משום גזירה. והלכה כחכמים:
נתערב כו' ישפך לאמה. פירש הר"ב דגזרינן דלמא אתי לאכשורי כו'. והא דלא גזרינן בדם הבהמה ובדם החיה משום דבההוא לא אתו למטעי לאכשורי בעיניה. תוספות:
בדם הפסולים. פירש הר"ב כגון בדם שנשחט חוץ לזמנו וה"ה בדם פסולים בעצמם לגבי מזבח. ורש"י כתב כגון בדם רובע ונרבע. או שנשחט חוץ וכו' וכן לשון הרמב"ם פ"ב מה' פה"מ בדם פסולי המזבח או בדם קדשים שנפסלו בשחיטה:
ר"א מכשיר. פירש הר"ב בדם התמצית וכו'. דסבר אין דם התמצית של בהמה מצוי להיות רבה כו'. וכשנתערב בדם פסולין לא פליג. דאי פליג. לערבינהו ולתננהו נתערב בדם הפסולים ובדם התמצית ישפך לאמה. גמרא. אבל מ"ש הר"ב דת"ק סבר. פעמים שדם התמצית רבה כו'. הלכך גזר היכא דלא רבה אטו דרבה. קשה דלעיל בדברי ת"ק לא פי' כן. אלא דגזור משום דלמא אתי לאכשורי בעיניה. ובגמרא פליגי רב זביד אומר בגוזרין גזרה במקדש קא מפלגי. מר סבר גוזרין ומר סבר לא גוזרין. ופירש התוספות דת"ק סבר דגזרינן דלמא אתי לאכשורי דם הפסולים לזריקה בעינייהו. דלא כפירש"י שפירש דגזר לא רבה אטו רבה דא"כ לפלוג רבי יהודה ולקמן דייקינן לפלוג ר"א [כדפירש הר"ב במשנה י"א וכן במשנה דלקמן] רב פפא אמר דכ"ע גוזרין. והכא בדם התמצית מצוי לרבות כו' הא קמן דלמאי דפירש הר"ב ברישא בדברי ת"ק דגוזרין משום בעינייהו הוה ליה לאסוקי בטעמא דר"א דסבירא ליה דאין גוזרין. ומטעם שפירש"י דאין עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה. ולא [צ"ל דחיישינן להפסד] חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים. ע"כ. ור"א בין בתמצית בין בפסולים פליג והיינו כרב זביד. ולמאי דפירש כאן דפליגי בדם תמצית מצוי לא ה"ל לפרש ברישא אלא כדמסיק הכא וכרב פפא. ואשכחן נמי דבין אדרב זביד בין אדרב פפא קשיא. דלרב זביד טעמא דר"א דס"ל דאין גוזרין במקדש וא"כ אף בדם הפסולין פליג. ואסיק בגמרא בקשיא דלערבינהו ולתננהו. ולרב פפא דפליגי באטו רבה קשיא קושית התוספות דא"כ נפלוג רבי יהודה כדפריך בגמרא לקמן. דנפלוג ר"א. ועיין עוד מ"ש אמתניתין דהכא בס"ד במתניתין י':
(יח) (על הברטנורא) וה"ה בדם פסולים בעצמם לנבי מזבח. ורש"י והר"מ כתבו כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט חוץ כו':
(יט) (על הברטנורא) והא דלא גזרינן בדם הבהמה ובדם החיה, משום דבההוא לא אתי למטעי לאכשורי בעיניה. תוספ':
(כ) (על הברטנורא) דאי פליג, לערבינהו וליתננהו כו'. גמרא. ועתוי"ט דלטעמא שכתב הר"ב בריש פרק קמא משום בעיניהו, פליג ר"א בתרווייהו דס"ל דלא גזרינן. ולמ"ש הר"ב כאן לא הו"ל לפרש בתחלה דברי הת"ק משום בעינייהו כו':
נתערב בדם פסולין: תוס' פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ז):
בדם פסולין: כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ למקומו או חוץ לזמנו:
ישפך לאמה: דגזרינן דילמא אתי לאכשורי דם פסולין בעינייהו וכן דם התמצית והאי דלא גזרינן הכי בנתערב בדם בהמה או בדם החיה משום דחולין בעזרה לא שכיחי אבל פסולין שכיחי ובדם התמצית ת"ק סבר דפעמים שכיחי להיות רבים על דם הנפש:
בדם התמצית: תוס' פ' כל הפסולין (זבחים דף ל"ד) ודפ' התכלת (מנחות דף מ"ח):
ר' אליעזר: ביוד:
יכין
נתערב בדם פסולין: דם של בהמות הפסולין למזבח, כרובע ונרבע וכדומה או דם של קדשים שנפסלו בשחיטתן:
ישפך לאמה: ממתין עד אחר שקיעת החמה, ושפכן לאמת המים העובר בעזרה, ולא אמרי' רואין כאילו הן מים, כלעיל. דמדדם קדשים פסולין מצוי בעזרה, גזרינן שיכשירום ג"כ בעינייהו, משא"כ חולין וחיה לא שכיחו בעזרה:
בדם תמצית: הוא הדם שמתמצה ונסחט ושותת מבית השחיטה ואינו יוצא בקילוח, דפסול להקרבה מדאורייתא, דכשאינו מקלח אין הנפש יוצא בו:
ישפך לאמה: דס"ל דגזרינן שיכשירוהו לזריקה גם כשירבה דם התמצית על דם הכשר:
רבי אליעזר מכשיר: דס"ל אין גוזרין במקדש להפסיד קדשים משום סיג. וי"א דטעמא דר"א, משום דאין מצוי שיהיה דם התמצית רב על דם הכשר לזריקה, וא"כ בדם פסולין לא פליג ר"א מדמצויין בעזרה:
אם לא נמלך: שלא שאל דינו:
ונתן כשר: מדלא פסול רק משום גזירה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת