משנה דמאי ד ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד דמאיהפרק הבא»


פרק ד

משניות: א ב ג ד ה ו ז

עריכה

(א) הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן,
וְשׁוֹאֲלוֹ בְּשַׁבָּת,
יֹאכַל עַל פִּיו.
חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
לֹא מְצָאוֹ,
אָמַר לוֹ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת: מְעֻשָּׂרִין הֵן,
אוֹכֵל עַל פִּיו.
חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ,

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
אַף בְּחֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו.
(ב) הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה,
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: מְעֻשָּׂרִין הֵן.
וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה,
לֹא יֹאכַל, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
(ג) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
קוֹרֵא שֵׁם,
וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ.
(ד) מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי,
וּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי,
לֹא יִטְּלֵם בְּשַׁבָּת.
וְאִם הָיָה כֹּהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ,
יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ,
וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם.
(ה) הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת:
קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר,
אֵינוֹ נֶאֱמָן.
מֵאִישׁ פְּלוֹנִי,
הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ:
לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
אֵינוֹ נֶאֱמָן.
(ו) הַנִּכְנָס לָעִיר, וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם.
אָמַר:
מִי כָּאן נֶאֱמָן? מִי כָּאן מְעַשֵּׂר?
אָמַר לוֹ אֶחָד:
אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן; אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן!
הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ.
אָמַר לוֹ: מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן?
אָמַר לוֹ: מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי!
אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה,
הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
(ז) הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר,
אָמַר אֶחָד:
שֶׁלִּי חָדָשׁ, וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן.
שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן, וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן.
אֵינָן נֶאֱמָנִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
נֶאֱמָנִין.
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד דמאיהפרק הבא»


משנה דמאי, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב