משנה דמאי ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ד · משנה א | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות, ושכח לעשרן, ושואלו בשבת, יאכל על פיו.

חשכה מוצאי שבתא, לא יאכל עד ב שיעשרג.

לא מצאו, אמר לו אחר שאינו נאמן על המעשרות: מעושרין הן, אוכל על פיו.

חשכה מוצאי שבת, לא יאכל ד עד שיעשר.

תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומהה, רבי שמעון שזורי אומר, אף בחול שואלו ואוכלו על פיוו.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואל לו בשבת ואוכל על פיו חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר לא מצאו אמר לו אחר ממי שאינו נאמן על המעשרות מעושרין הן אוכל על פיו חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר.

תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמעון השזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הלוקח פירות - בשבת יאכל על פיו. דאימת שבת עליו, שמתיראים לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:

תרומת מעשר של דמאי - להכי נקט תרומת מעשר, דעמי הארץ נחשדו עליה דסברי אינה במיתה כל זמן שלא הופרש מעשר ראשון, אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה. ותרומת מעשר הויא אחד ממאה וכשחזרה למקומד לפחות ממאה חזרה ומדמעת:

שואלו ואוכל על פיו - דמאחר שנקרא לה שם תרומה אימת דמוע על עם הארץ וירא לשקר. והלכה כר' שמעון שזורי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה)<noinclude>

פרמטרים:

1. האות

2. על מה הפירוש ("משנה" או "ברטנורא")

3. 3 מילים אחרונות (מהמשנה או מהברטנורא) שעליהן הפירוש.


<noinclude> מוצאי שבת. ר"ל ליל ראשון אחר צאת הככבים אבל בין השמשות אוכל. הר"מ:

(ב) (על המשנה)<noinclude>

פרמטרים:

1. האות

2. על מה הפירוש ("משנה" או "ברטנורא")

3. 3 מילים אחרונות (מהמשנה או מהברטנורא) שעליהן הפירוש.


<noinclude> לא יאכל כו'. על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקילו והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת. הר"מ:

(ג) (על המשנה)<noinclude>

פרמטרים:

1. האות

2. על מה הפירוש ("משנה" או "ברטנורא")

3. 3 מילים אחרונות (מהמשנה או מהברטנורא) שעליהן הפירוש.


<noinclude> עד שיעשר. ר"ל תרומת מעשר ומעשר שני המחויבים לדמאי. הר"מ:

(ד) (על המשנה)<noinclude>

פרמטרים:

1. האות

2. על מה הפירוש ("משנה" או "ברטנורא")

3. 3 מילים אחרונות (מהמשנה או מהברטנורא) שעליהן הפירוש.


<noinclude> לא יאכל. כסתם מתני' פ"ד דבכורות כל החשוד על הדבר לא דנו ולא סעידו:

(ה) (על המשנה)<noinclude>

פרמטרים:

1. האות

2. על מה הפירוש ("משנה" או "ברטנורא")

3. 3 מילים אחרונות (מהמשנה או מהברטנורא) שעליהן הפירוש.


<noinclude> למקומה ירושלמי תרומת סעשר של דמאי שחזר. ה למקומה מדמעת:

(ו) (על המשנה)<noinclude>

פרמטרים:

1. האות

2. על מה הפירוש ("משנה" או "ברטנורא")

3. 3 מילים אחרונות (מהמשנה או מהברטנורא) שעליהן הפירוש.


<noinclude> על פיו. פי' שהפרישה החבר אי העם האר. ן בפנינו לפי שיודע שלא נאמינהן. ונפלה למקוסה לצ"ט שמהם הופרשה. שואלין את הע"ה אם כבר תיקנה לעצמו שנמצא שלא היה צריך לתרומת מעשר זאת ואין כאן דימוע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

חשכה מוצאי שבת. רצה לומר ליל ראשון אחר צאת הכוכבים אבל בין השמשות במוצאי שבת אוכל על פיו מפני שלא נגמר היום. הרמב"ם:

מוצאי שבת לא יאכל. לשון הרמב"ם פרק י"ב מהלכות מעשר הרי זה לא יאכל מאותן הפירות למוצאי שבת עד שיעשר דמאי על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקילו והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת [ע"כ. אבל בחול לא האמינוהו בסמך שאילת שבת משום דאיכא למיגזר אטו שאילת חול. כך מנאתי בפירוש שהזכרתי]:

עד שיעשר. לשון הרמב"ם ז"ל תרומת מעשר ומעשר שני המחוייבים לדמאי כמו שבארנו ע"כ. לפי שתרומת מעשר גם היא מעשר מן המעשר לכך קראוהו בכלל מעשר. ועוד מצאנו בדברי רבי אליעזר במשנה ג פרק ו מעשרות שם לכלל מתנות כהונה ואף לתרומה גדולה. ועי' פרק ז משנה ו. ועיין לשון הירושלמי שאעתיק במשנה ד פרק ב דמעשרות:

אמר לו אחד וכו'. לא יאכל וכו' כסתם [משנה] דסוף פ"ד דבכורות כל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו והר"ב סובר דזו וזו הלכתא נינהו וכמו שאכתוב במ"ו בס"ד:

למקומה. כתב הר"ש סתמא [כדאמר] בירושלמי תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת [ר"ש אומר בין למקומה בין שלא במקומה אינה מדמעת] והך פלוגתא דוקא בדמאי ולא בודאי עכ"ל. [ועי' לקמן]:

רבי שמעון אומר. ל' הרמב"ם וחכמים אינם מודים לו וכו' והיינו דתנן ר"ש אומר. ולא אמר ר"ש. [והא דכתבו הר"ב והרמב"ם דהלכה כרבי שמעון דגמרין פרק ד דחולין (עה. ) ובשאר דוכתי איפסיק הכי כ"כ בכ"מ. ועוד בירושלמי אתא עובדא קמיה דרבי חנינא והורה כר' שמעון]:

שואלו ואוכלו על פיו. פירוש אם שהפרישה החבר או העם הארץ בפנינו לפי שיודע שלא נאמינהו ונפלה למקומה דהיינו לצ"ט שמהם הופרשה שואלין את העם הארץ אם כבר תיקנה גם כן לעצמו שנמצא שלא היה צריך לתרומת מעשר זאת להפרישה ואין כאן דימוע. וסומכין עליו מפני שאימת דימוע עליו כך פירש"י בפרק ד דחולין דף עה. גם הראב"ד בהשגותיו לפרק י"ב מהלכות מעשר. והרמב"ם מפרש שאם יפריש עם הארץ תרומת מעשר לפנינו בתחלה ונפלה [לפנינו בין למקום אחר בין למקומה (כמ"ש לעיל לר"ש דבירושלמי וכ"כ בכ"מ אבל לא נתן טעם למה פסק כר"ש וצ"ע)] דמדמעת אם יאמר העם הארץ שחזר והתקינה אוכלין על פיו. ופי' בעל כ"מ דהיינו שיאמר שנתערבה עם פירות חולין שלא במתכוין עד שעלתה בק"א:

קישורים נוספים