משנה דמאי ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ד · משנה ב | >>
המדיר את חברו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות, אוכל עמו בשבת הראשונה, ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות, ובלבד שיאמר לו מעושרין הן.
ובשבת שניה, אף על פי שנדר ממנו הנייה, לא יאכל ח עד שיעשר.
הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
- אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה,
- וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
- וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: מְעֻשָּׂרִין הֵן.
- וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה,
- לֹא יֹאכַל, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
המדיר את חברו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות -
- אוכל עימו שבת הראשונה, אף על פי שאינו מאמינו על המעשרות,
- ובלבד שיאמר לו: "מעושרין הן".
- ולשבת שניה,
- אף על פי שנודר ממנו הנייה - לא יאכל עד שיעשר.
- אוכל עימו שבת הראשונה, אף על פי שאינו מאמינו על המעשרות,
המדיר את חבירו - רוצה לומר, הנשבע על חבירו.
ושבת ראשונה - השבת הראשונה שיקראהו לאכול עמו. והתירו זה מפני דרכי שלום.
וזה שאמר אף על פי שנודר הימנו הנייה - רוצה לומר, אף על פי שזכר לו בכלל שבועתו, שלא יהנה ממנו אם לא יאכל אצלו, שצריך לו לעשות כן לחזק החברה, ולהרחיק האיבה שתפול ביניהם אם לא יאכל עמו, אף על פי כן אינו רשאי לאכול עמו , עד שיעשר הוא בעצמו, או יעשרו לפניו:
המדיר את חבירו שיאכל אצלו. דאמר ליה קונם שאי אתה נהנה אם אין אתה סועד אצלי:
שבת הראשונה. מפרש בירושלמי (הל' ב) ר' ינאי ברבי ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת של פרוטגמא התירו משום איבה לסעודות בחור שנשא בתולה קורין בלשון יון פרוטגמא בויקרא רבה פרוטגמא של צדיקים לעתיד לבא :
המדיר את חבירו שיאכל עמו - דאמר ליה קונם מה שאתה נהנה לי ז אם אין אתה סועד אצלי:
שבת הראשונה - של סעודת נשואין לבחור שנשא בתולה התירו לו לאכול עמו משום איבה:
המדיר. פי' הר"ב דא"ל קונם מה שאתה נהנה לי. ור"ל משלי. [ועיין לקמן בדבור המתחיל ובשבת שניה וכו']:
חבירו. בפרק ב כתב הר"ש בפי' הירושלמי חבירין מלשון חבירו ולא לשון תלמידי חכמים אלא בני אדם דגייסי גבי הדדי קרי להו חבירים ע"כ. והכא נמי אע"ג דהואיל ואינו מאמינו וכו' א"כ הרי הוא אינו עם הארץ כי הם מאמינים זה לזה אפילו הכי קרי ליה חבירו לענין דגייס ביה וכיוצא בזה כתבו התוס' בפרק ג דסוכה משנה י"א:
בשבת הראשונה. פי' הר"ב של סעודת נשואין וכ"כ הר"ש. ועיין בפירושם פירוש אחר בריש פ"ז:
[ואע"פ שאינו מאמינו. ק"ל שהוא כפל ולגירסת ירושלמי מיושב קצת]:
ובשבת שניה אע"פ שנדר ממנו הנייה. כלומר אע"פ שההדרה שאמרנו היתה באיסור הנייה ממנו כמ"ש הר"ב דאמר ליה קונם וכו'. וכ"כ שם הר"ש. אבל להרמב"ם אתיא כפשטה. דרישא המדיר וכו' פירש ר"ל הנשבע על חבירו. וכ"כ בחיבורו פרק י"ב מהלכות מעשר ואם כן שפיר תנא בסיפא אע"פ שנדר הנייה דהא אכתי לא איירינן בהדרת הנייה וצריכין לומר לפירוש הרמב"ם שמפרש שהשביעו דהיינו שענה אמן כדתנן בסוף פרק ג דמסכת שבועות מפי אחרים ואמר אמן:
לא יאכל עד שיעשר. ואף על פי שאמר ליה מעושרין הן. דלא דמי ללוקח פירות דלעיל דכשכבר לקח והרי הן שלו התירו לו שיסמוך בשבת על פיו אבל הכא לא התירו לו שיאכל עם העם הארץ על פיו אלא בשבת הראשונה מפני דרכי שלום. אבל אין לחלק דלעיל בלקח פירות מעם הארץ ואין לו מה יאכל. שהרי פסק הרמב"ם מהירושלמי דאפילו היה לו פירות מתוקנים מאותו המין:
(ז) (על הברטנורא) ר"ל משלי:
(ח) (על המשנה) לא יאכל. אע"פ שא"ל מעושרין הן. דלא דמי ללוקח דלעיל. דכשכבר לקח והרי הן שלו התירו לו שיסמוך בשבת על פיו אבל הכא לא התירו לו שיאכל עם ע"ה על פיו אלא בשבת הראשונה מפני דרכי שלום. תוי"ט:
שבת ראשונה: של סעודת נשואין לבחור שנשא בתולה. ובירושלמי בעי קראו בשבת ראשונה ונטרד ולא בא השנייה מהו שתעשה ראשונה. אמר ר"ח כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם. פי' שאין לה שם טוב כלומ' שאינה של ת"ח עם בת ת"ח. ופי' הח' ה"ר אלעזר אזכרי נ"ע דכאן שנינו דקאמר רב חסדא מדקדק ליה מדלא קתני במתני' מי שאינו נאמן על המעשרות והדיר לחבירו וכו' אלא קתני המדיר את חבירו שיאכל אצלו משמע כיון דע"ה הוא אפי' פירותיו מתוקנין אין ראוי לאכול אא"כ הדירו משום איבה ומלתא אגב אורחא שנה כאן ברמז רבינו הקדוש שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם ע"כ. משמע לפ"ז שהבעיא נשארה בתיקו. אבל הרש"ש ז"ל פי' בסעודה שאין לה שם כגון אצל ע"ה דאמרינן בעלמא סופך שיאכילוך טבלים אלא היכא שיש בה שם כגון שבת ראשונה דשייך בה איבה אבל שבת שנייה לא ואף על גב דנדר הנייה הימנו ע"כ. ונלע"ד דהא דקתני הכא ובלבד שיאמר לו מעושרין הן ולא קתני שואלו ואוכל על פיו דהא כיון שמדירו שיאכל אצלו מסתמא שהוא יאמר לו מאליו מעושרין הן ולמה אינך חפץ לבא וכדומה לזה:
יכין
המדיר את חבירו שיאכל אצלו: דא"ל יאסר עליך כל אשר לי אם לא תסעוד אצלי:
אוכל עמו בשבת הראשונה: של נשואי בחור לבתולה אפילו בימי החול של ז' ימי המשתה והקילו משום איבה:
ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות: קשה דכבר אמר שאינו מאמינו. ונ"ל דלעיל ר"ל שבעיני החבר הוא בכלל ע"ה שאינן מעשרין. והכא ר"ל שאף להגדתו שעישר תבואה זו אינו מאמינו. אפ"ה צריך לשאלו וכדמסיק. או נ"ל דר"ל אף שגם הע"ה אינו מאמינו לחבר שיעשר. ולפיכך אינו חושש להכשילו. כדאשכחן בטהרות [פ"ח מ"ב] דגם ע"ה היה נזהר לבלי להכשיל לחבר:
ובשבת שניה אף על פי שנדר ממנו הנייה: נ"ל דר"ל דאע"ג דזה שנאה יתירה שהנודר אוסר א"ע מלהנות מהנדור משא"כ ברישא אפילו לא נדר ממנו רק אכילה או שאר דבר אחר:
לא יאכל עד שיעשר: ולא מהני אימת שבת רק בין מוכר ללוקח דהו"ל כדיעבד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת