משנה דמאי ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ד · משנה ו | >>
הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם, אמר: מי כאן נאמן? מי כאן מעשר?
אמר לו אחד: אני איני נאמן, איש פלוני נאמן, הרי זה נאמן.
הלך ליקח ממנו, אמר לו: מי כאן מוכר ישן? אמר לו: מי ששלחך אצלי.
אף על פי שהן כגומלין זה את זה, הרי אלו נאמנין.
משנה מנוקדת
הַנִּכְנָס לָעִיר, וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם.
- אָמַר:
- מִי כָּאן נֶאֱמָן? מִי כָּאן מְעַשֵּׂר?
- אָמַר לוֹ אֶחָד:
- אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן; אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן!
- הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
- הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ.
- אָמַר לוֹ: מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן?
- אָמַר לוֹ: מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי!
- אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה,
- הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
נוסח הרמב"ם
הנכנס לעיר, ואינו מכיר אדם שם,
- ואמר: "מי כאן נאמן?
- ומי כאן מעשר?";
- אמר לו אחד:
- "אני" - אינו נאמן.
- "איש פלוני" - הרי זה נאמן.
- ואמר: "מי כאן נאמן?
- הלך ולקח ממנו,
- אמר לו: "מי כאן מוכר ישן?";
- אמר לו: "מי ששלחך אצלי",
- אף על פי שהן כגומלין זה את זה - הרי אלו נאמנין.
פירוש הרמב"ם
העיקר אצלנו: "אין אדם חוטא ולא לו".
ולפיכך לא ישלחהו לאיש שאינו נאמן, מפני שאין לו הנאה בזה, הנאה קרובה מיד. וכל זה כדי להקל עליו, מפני שהוא גר, ואינו מכיר אנשי המדינה:
פירוש רבינו שמשון
הרי זה נאמן. בירושלמי (הל' ה) פריך ועד אחד נאמן בתמיה דאף על גב דבעלמא עד אחד (ראוי) נאמן לא היה ראוי כאן להאמינו כיון דהוא עצמו חשוד א"ר יוחנן קל הקילו באכסנאי מפני חיי נפש ולהכי נקט נאמן שאין מכיר אדם אבל המכיר לא התירו כדקתני בתוספתא (פ"ה):
מוכר ישן. כההיא דחמרין (בההיא) דבסמוך דמייתי בפ' אע"פ (דף נו :) פירש שם בקונטרס האי דנקט שלי חדש משום איסור חדש קודם לעומר ולמאי דמשני התם ובפ' שני דכתובות (דף כד.) בדמאי הקילו צריך לומר דחדש כדמאי דרובא לא חשידי וקשה דלא מצינו בשום מקום דעמי הארץ חשודין על החדש כלל ורבי' שמואל מפרש דלענין איסור שביעית כגון בשנה שביעית וקאמר שלי חדש וגדל בשביעית ואסור לשהותו אחר הביעור ושל חבירו ישן וגדל אשתקד ואי אפשר לומר כן כלל דהא קתני בהדיא דלשביעית אינן נאמנין וצריך לומר דלא נקט חדש וישן משום איסור אלא משום דפירות ישנים מעולין מחדשים כדמוכח בפרק איזהו נשך (דף עב :) חדשות מד' וישנות משלש שהחדשות נמכרות ד' סאין בסלע והיינו כגומלין דהאמר מי ששלחך אצלי מוכר יין ישן משביח על חברו :
תניא בתוספתא (פ"ה) היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני נאמן איש פלוני מעשר הוא הרי זה נאמן אמר לו פלוני מעשר הוא בכניו אינו נאמן שלא בפניו נאמן בד"א שאין מכיר אדם שם אבל מכיר אדם שם לא יטול אלא מן המומחה בד"א שלא שהה שם ל' יום אבל שהה שם ל' יום לא יטול אלא מן המעושרות בד"א בתרומה ומעשרות אבל בשביעית ובטהרות הרי זה [אינו] נאמן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
איש פלוני נאמן הרי זה נאמן - אע"ג דלא היד ראוי להאמינו כיון שהוא עצמו חשוד, קולא היא שהקלו באכסנאי משום חיי נפש. ודוקא כשאין מכיר. אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יטול אלא מן המומחה:
מי כאן מוכר ישן - שירא שמא יאכילוהו חדש טו קודם שיקרב העומר. ורוב עמי הארץ אין חשודים על החדש והוי כדמאי דרוב עמי הארץ מעשרים הן, הלכך לא החמירו עליהן כל כך דנימא שהם גומלים חסד זה לזה תעיד אתה עלי ואני אעיד עליך:
פירוש תוספות יום טוב
אמר לו אחד אני אינו נאמן איש פלוני נאמן. [כך העתיקו התוספות פ"ב דכתובות דף כד ע"א]) ולשון הרמב"ם פרק י"ב מהלכות מעשר אמר לו איש פלוני וכן הוא בס"א:
הרי זה נאמן. כתב הר"ב קולא הוא שהקילו באכסנאי ירושלמי משני הכי אדמקשה ועד אחד נאמן ומתניתין דריש פירקין מוכחת נמי הכי דאינו נאמן אף על של אחרים דחשיכה מוצאי שבת לא יאכל על פיו וכסתם דבכורות כמ"ש שם. ועיין מ"ש בזה במ"ד פרק ה דבכורות:
מי כאן מוכר ישן. פי' הר"ב שירא שמא יאכילהו חדש קודם שיקרב העומר וכו'. והקשו התוספות בפ"ב דכתובות דף כד דהוה ליה למימר של חבירו אינו חדש כדאמר אינו מתוקן (במשנה דלקמן) ועוד היאך קנה ממי ששלחו אצלו והלא הוא בעצמו אומר שאינו נאמן ועוד מדקא שאיל להיאך מי מוכר ישן מכלל מה שקנה ממנו כבר היה חדש או שביעית והלא לא הלך אצלו אלא לפי שהוא נאמן. [ועוד הקשו ממתני' דלקמן כמו שאכתוב שם בס"ד]. ופירוש הקונטרס. שלי חדש ואינו יבש כל צרכו דסתם ישן טוב מן החדש כדאמרינן באיזהו נשך (דף עב:). היו חדשות מד' וישנות מג' ובמשנה דלקמן לרבותא דר"י נקטיה ע"כ. ולשון הרמב"ם בפ' י"ב מהל' מעשר נמי כפי' הקונטרס שכתב שאל לו מי כאן מוכר יין ישן וכו' ביאר והוסיף יין מהאי טעמא דבמשובח עסקינן ויין ישן משובח מן החדש כדאמרינן בפ"ק דקדושין דף כ לענין עבד עברי שלא תהא אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש. [וכה"ג שנינו באבות פ"ד יש קנקן חדש כו']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על הברטנורא) בתוספ' כתובות כ"ד האריכו להקשות והעלו כפרש"י ז"ל. שלי חדש ואינו יבש כל צורכו של תבירי יבש וישן דאע"פ שמגרע שלו ומוסיף להשביח של חבירו אינו נאמן להחזיק את חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואינו מכיר אדם שם: דאילו מכיר לא יקח אלא מן המומחה והיינו שאותו שהוא מכיר יודיענו מי הוא מומחה בעיר וכן מפ' בתוספתא:
תפארת ישראל
יכין
אמר מי כאן נאמן: שנאמן שאינו מוכר פירות ע"ה אחר בחזקת מעושרים. או נ"ל דה"ק שנאמן לומר אמת כשישאלוהו אם עישר:
אמר לו איש פלוני נאמן ה"ז נאמן: דאף דהחשוד אינו מעיד. על כל פנים משום חיי נפש הקילו. מדאינו מכיר אדם שם:
הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן: שירא שיאכילוהו חדש. או מדתבואה ישינה טובה יותר:
אמר לו מי ששלחך אצלי: וכגון שהזכיר לו שם האדם:
אע"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין: משום חיי נפש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת