משנה אהלות א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

שנים טמאים במת -- אחד טמא טומאת שבעה, ואחד טמא טומאת ערב.

שלשה טמאין במת -- שנים טמאין טומאת שבעה, ואחד טמא טומאת ערב.

ארבעה טמאין במת -- שלשה טמאין טומאת שבעה, ואחד טמא טומאת ערב.

כיצד שנים?

אדם הנוגע במת, טמא טומאת שבעה.

ואדם הנוגע בו, טמא טומאת ערב.

נוסח הרמב"ם

שנים טמאין במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב שלשה טמאין במת שנים טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב ארבעה טמאין במת שלשה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב.

פירוש הרמב"ם

אמר ה' בטומאת מת (במדבר יט) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואמרו בספרי [צ"ל או יהיה] (איזה) אדם מקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת ז' ת"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב אולם האדם אשר יגע במת שהוא טמא טומאת ז' הנה זה לשונו (שם) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וזה הדין הוא דין תורה ומדברי סופרים שהוא כאשר נגע במת ונגע באדם אחר קודם הבדלו מן המת הנה השני ג"כ טמא ז' ימים מדבריהן ודע זה:

פירוש רבינו שמשון

אדם הנוגע במת. היינו טמא מת דחשיב גבי אבות הטומאות בריש מסכת כלים. אדם הנוגע בו טמא טומאת ערב דכל אדם ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב דאדם הנוגע בו ראשון הוא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שנים טמאים במת אחד טמא טומאת שבעה - כולה מתניתין מפרש לה ואזיל:

אדם הנוגע במת, טמא טומאת שבעה - דכתיב (במדבר יט) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים, לפי שהוא נעשה אב הטומאה, שהמת אבי אבות הטומאה הוא:

אדם הנוגע בו טמא טומאת ערב - דכתיב (שם) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב, לפי שהוא נעשה ולד הטומאה וכל ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב. אבל חכמים גזרו על הנוגע בטמא מת בעודו מחובר למת שיהיה טמא שבעה א:

פירוש תוספות יום טוב

משנה אהלות, הקדמה

הביא אחר כלים אהלות. וענינה לדבר על טומאת מת. והקדים זאת המסכתא בשביל שהיא קשה מכל הטומאות. הרמב”ם:

ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב. כתב הר"ב אבל חכמים גזרו על הנוגע בטמא מת בעודו מחובר כו'. כ"כ הרמב"ם. והא דכתיב (במדבר יט) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא. לאו למימרא דיטמא כסתם טומאת מת אלא יטמא עד הערב קאמר. כדכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. הכ"מ פ"ה מהט"מ. ועיין מ"ש ברפט"ז. וכתב עוד הכ"מ דקשיא ליה דבס"פ כיצד הרגל [דף כה ע"ב] יליף רבא מקרא דכל טומאה שאתם מטמאים במת לא יהו פחותים מז'. [וכמו שהעתקתי במ"ד פ"ק דכלים] [ד"ה עצה] וי"ל דשאני הכא דבחד קרא אמר יטמא שבעת ימים. ובאידך לא אמר אלא יטמא. משמע דלאו שבעת ימים קאמר. ע"כ. ולי לא קשיא ולא מידי. דקרא דמיניה יליף רבא. וכבסתם בגדיכם כתיב. ובבגדים דהיינו כלים. הוא דילפינן [*וכבמ"ג] אבל מש"ה ליכא למילף באדם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) והא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, טומאת ערב קאמר, כדכתיב תטמא עד הערב. כ"מ. ובב"ק יליף מקרא דכל טומאה של מת הויא ז' התם וכבסתם בגדיכם כתיב והיינו כלים, אבל באדם לא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נלע"ד דמס' אֹהָלוֹת גרסי' בחול"ם האל"ף ובקמ"ץ הה"א וכדכתיב ויעקב איש תם יושב אוהלים וכן ג"כ כתיב צאן ובקר ואהלים או אי נמי גרסי' האל"ף בחטף קמץ כדכתיב בספר הושע י"ב עוד אושיבך בָאֳהָלִים וכן בספר שופטים ח' השכוני בָאֳהָלִים ניחא אלא שבלשון תורה לשון זכר ובלשון חכמים לשון נקבה או א"נ גרסי' האל"ף בקמץ והה"א בחטף קמץ וכדכתיב אֳהָלַי אפדנו וכן בכמה דוכתי ניחא נמי אע"ג דהתם נשתנה מפני הסמיכות. אמנם אי גרסי' אהלות [צ"ל הא'] (הה"א) בשב"א פת"ח לא הוי לשון אוהל רק הר לשון מור ואהלות כדכתיב בספר שה"ש ובספר תלים סי' מ"ה דהיינו מין בושם סנדלוס בלע"ז [הגה"ה עי' בשרש אהל ותמצא שהביא רד"ק סברת י"מ דכאהלים נטע ה' ר"ל אהל וכ' ויהי' אהלים מן אה לכמו בקרים מן בֹּקְר ע"כ וא"כ מי שקורא בשב"א פת"ח האל"ף יש לו סמך כסברת הי"מ הנז' זה נלע"ד ישראל כהן:] אכן אם כוונו לגרוס לקרות ולשנות שם המס' אֲהָלוֹת בשב"א פת"ח ל' מושאל לשבח ניחא שפיר טפי. מ"מ נראה דבכל המס' גרסי' אהל בחול"ם השפוד התחוב באֹהֶל האֹהֶל והשפוד וכו' וכן בס"פ הזה ואין מטמאין בָאֹהֶל וכן בר"פ שני אלו מטמאין בָאהֶל המת וכו' וכן בכולה מסכתא. ואי גרסי' אהילות ביו"ד כמו שהוא בקצת מקומות ניחא נמי וכן אי גרסינן אהל אלו מטמאין באהל וכ' ניחא נמי דהוי מקור:

תפארת ישראל

יכין

שנים טמאים במת:    כלומר מצינו באדם וכלים שנטמאו במת. דרק ב' מהן שנטמאו זב"ז. א' טמא טומאת ז' וא' טמא טומאת ערב. ואדם או כלי שנגע בהב'. נשאר בטהרתו. ודע דמת דתני בכל פרקן לאו דוקא מת שלם אלא ר"ל כל אחד מהטומאות שמגוף המת. ואפי' עצם כשעורה. או כזית מבשרו או רביעית מדמו. דכולן הן אבי אבות ומטמאין אדם וכלים בטומאת ז'. וכן ברוב דוכתי במכילתין:

שנים טמאין טומאת שבעה:    ר"ל וכ"כ מצינו אופן באדם וכלים שנטמאו במת. ששנים מהנטמאים זב"ז טמאין טו"ז וכו':

שלשה טמאין טומאת שבעה:    ר"ל וכ"כ מצינו לפעמים אופן באדם וכלים שנטמאו במת זב"ז שג' מהנטמאים טמאים טו"ז וכו'. והשתא מפרש תנא כל הג' בבי:

אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה:    דמת הוא אבי אבות. ואדם הנוגע בו הוא אב וכל אב הטומאה שמחמת מת טמא טומאת ז':

טמא טומאת ערב:    מדאינו רק ראשון [אבל כלי שנגע בהאדם שנגע במת טמא טו"ז וכסי' ח']. מיהו כל זה שלא בחיבורין. אבל בחיבורין . דהיינו שנגע ב' בהא' בשעה שנגע א' בהמת אז בין שהב' אדם או כלי. גם הב' טמא טו"ז מדרבנן. אבל רק לתרומה וקדשים. ואסור ליגע בהן עד שיספור ז' ימים ויזה בג' וז'. אבל נזיר אינו סותר נזירתו עי"ז והעושה פסח בשאירע לו כך מותר לעשות פסחו בראשון אחר שהעריב שמשו. ואע"ג שאינו רשאי לאכול פסחו. הרי אכילת פסח אינו מעכב [ועי' נזיר דמ"ב ב ופסחים צח"ב]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים