מצוה:לשרוף עיר הנידחת ולהרוג אנשיה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לשרוף עיר הנידחת ולהרוג אנשיה
מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה

טז הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר ההוא [הַהִיא] לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. יז וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. (דברים יג, טז-יז)

בחז"ל
משנה: מסכת סנהדרין, פרק י
תלמוד בבלי: מסכת סנהדרין, דף קיא

בראשונים
משנה תורה: הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ד
ספר המצוות לרמב"ם: עשה קפו    ספר החינוך: מצוה תסד    ספר מצוות גדול: עשה טו