לדלג לתוכן

מפרשי רש"י על שמות א כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק א' • פסוק כ' | >>
א • ה • ז • ח • י • יא • יב • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות א', כ':

וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃


רש"י

"וייטב" - הטיב להן.

וזה חלוק בתיבה שיסודה ב' אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה כשהיא באה לדבר בלשון "ויפעיל" הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן (או בסגו"ל שהוא פת"ח קטן)
  • כגון "וייטב אלהים למילדות",
  • (איכה ב ה): "וירב בבת יהודה" - הרבה תאניה,
  • וכן (דברי הימים ב לו): "ויגל השארית" - דנבוזראדן הגלה את השארית,
  • (שופטים טו ד): "ויפן זנב אל זנב" - הפנה הזנבות זו לזו.,
כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל הוא נקוד היו"ד בחיר"ק
ואל תשיבני, "וילך", "וישב", "וירד", "ויצא"- לפי שאינן מגזרתן של אלו שהרי היו"ד יסוד בהן "ירד" "יצא" "ישב" "ילך" יו"ד אות שלישית בו.

"וייטב אלהים למילדות" - מהו הטובה.


רש"י מנוקד ומעוצב

וַיֵּיטֶב – הֵטִיב לָהֶן. וְזֶה חִלּוּק בְּתֵיבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְנָתַן לָהּ וָי"ו יוּ"ד בְּרֹאשָׁהּ, כְּשֶׁהִיא בָּאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן "וַיַּפְעֵל" הוּא נָקוּד הַיּוּ"ד בְּצֵירֵ"י שֶׁהוּא קָמַץ קָטָן, [אוֹ בְּסֶגּוֹל שֶׁהוּא פַּתָּח קָטָן,] כְּגוֹן: "וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת", "וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה" (איכה ב,ה) – הִרְבָּה תַּאֲנִיָּה. וְכֵן (דה"ב לו,כ): "וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית" דִנְבוּזַרְאֲדָן – הֶגְלָה אֶת הַשְּׁאֵרִית; "וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב" (שופטים טו,ה) – הִפְנָה הַזְּנָבוֹת זוֹ לָזוֹ. כָּל אֵלּוּ לְשׁוֹן הִפְעִיל אֶת אֲחֵרִים. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן "וַיִּפְעַל" הוּא נָקוּד הַיּוּ"ד בְּחִירִ"ק, כְּגוֹן (ויקרא י,כ): "וַיִּיטַב בְּעֵינָיו", לְשׁוֹן הוּטַב. וְכֵן: "וַיִּרֶב הָעָם", נִתְרַבָּה הָעָם; "וַיִּגֶל יְהוּדָה" (מל"ב כה,כא), הָגְלָה יְהוּדָה; "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (להלן ב,יב), פָּנָה לְכַאן וּלְכַאן. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי "וַיֵּלֶךְ", "וַיֵּשֶׁב", "וַיֵּרֶד", "וַיֵּצֵא", לְפִי שֶׁאֵינָן מִגִּזְרָתָן שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי הַיּוּ"ד יְסוֹד בָּהֶן: יָלֹךְ, יָשֹׁב, יָרֹד, יָצֹא – יוּ"ד אוֹת שְׁלִישִׁית בּוֹ.
וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת – מַהוּ הַטּוֹבָה? וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים – בָּתֵּי כְהֻנָּה וּלְוִיָּה וּמַלְכוּת שֶׁקְּרוּיִין "בָּתִּים", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מל"א ט,י): "לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ". כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה מִיּוֹכֶבֶד, וּמַלְכוּת מִמִּרְיָם, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (י"א ע"ב).

מפרשי רש"י

[כה] היטיב להם וכו'. פירוש שהוא פעל יוצא לאחר, ולפיכך היו"ד נקוד בצירי. 'שיסודה ב' אותיות' פירוש שאין ביסוד רק ב' אותיות. וסובר רש"י בין נחה למ"ד, ובין אותם ששורש שלהם ב' אותיות בלבד שהע' פעל נחה בהם - כלם יסודם ב' אותיות נקראים, מפני שהם שוים בזה שאין להם ג' אותיות נעות לעולם, לאפוקי 'יצא' ו'ישב' אף על גב שלפעמים נופל האות השלישי 'שב' 'רד', לפעמים היא נעה גם כן, כמו 'יצא' 'ישב', אבל בנחי למ"ד ה"א לעולם לא נמצא הה"א בעצמה נעה, ולפיכך קראן בעלי ב' אותיות, והשוה אותם אל אותם ששורש שלהם ב' אותיות נחי עי"ן הפעל. ואלו שתי הגזירות מביא רש"י ראיה מן מלה אחת על האחרת אף על גב שאינם דומים לגמרי בגזרתן - נחי עי"ן הפעל ונחי למ"ד הפעל, כיון שהם שוים שאין להם רק ב' אותיות שנשארות לעולם - גזרה אחת להם. לפיכך (פרה) ['פנה'] 'רבה' 'גלה' כאשר הוא בא לדבר בלשון הפעיל בא היו"ד בצירי, כמו "ויטב" (פסוקנו) "ויפן" (שופטים ט"ו, ד') "וירב" (איכה ב', ה'), אבל כאשר בא לדבר 'ויפעל' פעל עומד, כמו "ויטב בעיניו" (ויקרא י', כ') שפירושו שבעיניו היה טוב, והוא פועל עומד, בא בחיריק. וסבר כי "ויטב" אין שרשו 'יטב', כי לא מצאנו 'יטב', וסבר כי שורש המלה אינו רק ב' אותיות מנחי עין הפעל - שרשו 'טוב'. והקשה מן "וילך" (להלן ב, א) "וירד" (בראשית י"א, ה') "וישב" (שם לז, א) שבא היו"ד בצירי והוא פועל עומד, ולפי זה ראוי לנקוד היו"ד בחיריק כמו "ויטב בעיניו", ותירץ שזה אינו מגזרתן של הראשונים, דאף על גב שהם שוים בזה שלפעמים לא נמצא רק שתי אותיות בלבד, מכל מקום "ויפן" "ויטב" לא נמצא בהם אות שלישית נעה, אבל "וילך" (להלן י, כד) היו"ד נעה לפעמים, לכך נקרא שהיו"ד מן היסוד, אבל נחי למ"ד לא נקרא הה"א אות שלישית:

[כו] ומהו הטובה וכו'. כלומר שאין עשיית הבתים לחוד וההטבה לחוד, שאף עשיית הבתים בכלל ההטבה הוא, אם כן צריך לומר שהוא ביאור אל "ויטב אלהים" ו'מהו הטובה וכו: