מפרשי רש"י על שמות א טו
| מפרשי רש"י על שמות • פרק א' • פסוק ט"ו | >>
• א • ה • ז • ח • י • יא • יב • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃
רש"י
"למילדות" - הוא לשון "מולידות". אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד - כמו "שובר" ו"משבר", "דובר" ו"מדבר, כך "מוליד" ו"מילד".
"שפרה" - זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד.
"פועה" - זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.
"פועה" - לשון צעקה כמו (ישעיהו מב יד): "כיולדה אפעה".
רש"י מנוקד ומעוצב
לַמְיַלְּדֹת – הוּא לְשׁוֹן "מוֹלִידוֹת", אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן קַל וְיֵשׁ לָשׁוֹן כָּבֵד, כְּמוֹ: שׁוֹבֵר וּמְשַׁבֵּר, דּוֹבֵר וּמְדַבֵּר. כָּךְ: מוֹלִיד וּמְיַלֵּד.
שִׁפְרָה – זוֹ יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד.
פּוּעָה – זוֹ מִרְיָם, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד, כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְּפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה. פּוּעָה לְשׁוֹן צְעָקָה, כְּמוֹ (ישעיהו מב,יד): "כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה" (שמות רבה א,יג; סוטה י"א ע"א).
מפרשי רש"י
[טז] לשון מולידות. כלומר שהוא פעל יוצא, המילדת האשה:
[יז] שיש לשון קל. בלא דגש כמו 'מולידות':
[יח] ויש לשון כבד. בדגש כמו "המידות" (פסוק יז), שדגש יש בלמ"ד אות אמצעי מן השורש, וכן 'משר' יש דגש גם כן באמצע אות מן אותיות השורש:
[יט] שפרה זו יוכבד. יש לפרש מדכתיב בסוף הפרשה (פסוק כא) "ויעש להם בתים" והיינו בתי כהונה ולויה ומלכות כמו שפירש רש"י (שם), ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (רש"י בראשית י, כה), ולא מצאנו זאת לשפרה ולפועה, אלא ש'שפרה היא יוכבד וכו. ועוד נראה לי שכתב "שם האחת שפרה ושם השנית פועה", מדכתיב "אחת" ו"שנית" - למה למכתב "שנית" לה, אלא על כרחך שהיו אמה ובתה, שנקראת הבת "שנית" לאם, ולא בא הכתוב לסתום רק לפרש, דאם לא כן לא ידעינן מי האם ומי הבת ומה מגיד הכתוב, ולא מצאנו אם ובת בכתוב רק יוכבד ומרים. וכן משמע הלשון שדרשו רז"ל (סוטה דף יא:) "שם האחת שפרה ושם השנית פועה" חד אמר זו אשה ובתה. ומדאמרו 'זו אשה ובתה' שמע מינה דמקרא מוכח שהוא אשה ובתה. וכן למאן דאמר 'זו כלה וחמותה' יוכבד ואלישבע, יש לדקדק גם כן מלשון "שם האחת ושם השנית". ואם תאמר למה לא הזכיר את שם יוכבד ושם מרים בפירוש, ויראה שאין הכתוב מזכיר שם יוכבד ומרים ואהרן עד אחר לידת משה (להלן ב, א), שהרי בפרשה שאחריה כתיב (להלן ב, א) "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" - לא רצה להזכיר שם האב ושם האם של משה עד לידת משה, לומר לך כי משה היה מתוקן לגאולה מו' ימי בראשית, ומאחר שמשה מתוקן לגאולה מששת ימי בראשית - לא היו אבותיו עיקר אצלו, ואילו נתן שם לאביו קודם לידת משה היה משמעות הענין שהעיקר היה האב, ובשביל עצמו ושמו המיוחד לו נתן לו הקב"ה משה, כמו כל אב שהוא בפרט סבה לבן, לכך לא הזכיר שמו, כי אצל לידת משה לא היה האב סבה מיוחדת רק כאשר הוא כסדר עולם וכמנהג שכל אדם מוליד בן, אבל סבה פרטית לא היה כאן. וכל שאר בנים - אם לא היה זה האב לא בא הבן לעולם, וזה אינו במשה, כי אף שהיה עמרם מוכן יותר למשה, על כל פנים מוכרח משה לבא לעולם, ולפיכך אינו מזכיר שם הפרטי קודם לידת משה, שלא תאמר כי נולד מעמרם בפרט, ואם לא היה עמרם לא היה נולד משה, שזה אינו, רק הוא כמו שאר אדם, ואם לא היה עמרם היה אחר, כי משה מתוקן מששת ימי בראשית. והבן עוד יותר מזה כי הוא ענין נפלא. ובספר גבורות ה' (פט"ז) הארכנו גם בזה, ודבר זה נכון: