מ"ג שמות א טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמות א · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר מַלְכָּא דְּמִצְרַיִם לְחָיָתָא יְהוּדַיָתָא דְּשׁוֹם חֲדָא שִׁפְרָה וְשׁוֹם תִּנְיֵיתָא פּוּעָה׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר פַּרְעה דָמָךְ הֲוָה חָמֵי בְּחֵילְמֵיהּ וְהָא כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם קַיְימָא בְּכַף מוֹדָנָא חֲדָא וְטַלְיָא בַּר אִימְרָתָא בְּכַף מוֹדָנָא חֲדָא וַהֲוַת כַּרְעָא כַּף מוֹדָנָא מְטַלְיָא בְּגַוָה מִן יַד שָׁדַר וּקְרָא כָּל חַרְשֵׁי מִצְרַיִם וְתָנֵי לְהוֹן יַת חוּלְמֵיהּ מִן יַד פַּתְחִין פּוּמְהוֹן יֵינִיס וְיִמְבְּרֵס רֵישֵׁי חַרְשַׁיָא וְאָמְרִין לְפַרְעה בִּיר חַד עָתִיד לְמֶהֱוֵי מִתְיְלִיד בִּכְנִישַׁתְהוֹן דְיִשְרָאֵל דְעַל יְדוֹ עֲתִידָא לִמְחַרְבָא כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וּבְגִין כֵּן אִתְיַעַט פַּרְעה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָיתָא יְהוֹדַיְיתָא דִשְׁמָא דְחָדָא שִׁפְרָה הִיא יוֹכֶבֶד וּשְׁמָא דְתִּנְיֵיתָא פּוּעָה הִיא מִרְיָם בְּרַתָּה:
ירושלמי (קטעים):
וַאֲמַר מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְיוֹלַדְתָּא עִיבְרַיְיתָא דִשְׁמָא דַחֲדָא שִׁפְרָה וְהִיא הֲוַת יוֹכֶבֶד וּשְׁמָא דְתִנְיֵיתָא פּוּעָה הִיא הֲוַת מִרְיָם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למילדות" - הוא לשון "מולידות". אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד - כמו "שובר" ו"משבר", "דובר" ו"מדבר, כך "מוליד" ו"מילד".

"שפרה" - זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד.

"פועה" - זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.

"פועה" - לשון צעקה כמו (ישעיהו מב יד): "כיולדה אפעה".

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לַמְיַלְּדֹת – הוּא לְשׁוֹן "מוֹלִידוֹת", אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן קַל וְיֵשׁ לָשׁוֹן כָּבֵד, כְּמוֹ: שׁוֹבֵר וּמְשַׁבֵּר, דּוֹבֵר וּמְדַבֵּר. כָּךְ: מוֹלִיד וּמְיַלֵּד.
שִׁפְרָה – זוֹ יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד.
פּוּעָה – זוֹ מִרְיָם, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד, כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְּפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה. פּוּעָה לְשׁוֹן צְעָקָה, כְּמוֹ (ישעיהו מב,יד): "כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה" (שמות רבה א,יג; סוטה י"א ע"א).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

למיילדות העבריות: למיילדות שהם עבריות:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר מלך מצרים למילדות — שרות היו על כל המילדות; כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שרות היו עליהן, לתת מס למלך מהשכר, וככה ראיתי היום במקומות רבות. והאם והבת היו – בדרך קבלה, כי נכון הוא:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויאמר מלך מצרים, ויאמר בילדכן. שני פעמים ויאמר מפני אריכות הלשון. או יהיה ויאמר האחד ספור הענין למילדות, השני אזהרה וצווי להן שיעשו כן. וטעם על האבנים המשבר שכורעות שם לילד נקרא אבנים על שם שירכותיה של יולדת מצטננות כאבנים, וכן נקרא משבר על שם שאבריה משתברים וכן תרגומו מתברא. ומלת האבנים יש להבין בו ה"א בנים ומזה דרשו רז"ל ששה בכרס אחד. ועוד תרמוז מלת האבנים מקום האבנים שהיא ה"א הראשונה שבשם וכבר הזכרתי מזה בפסוק (בראשית לח) והיה בכזיב.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למילדות העבריות" לאותן שהיו בעיר מצרים, כי אמנם בעם כל כך רב לא היו שתי מילדות בלבד. אבל אחר שבגדו במלך מילדות מצרים, אחר שדבר להן המלך בעצמו, לא שם לבו לבטוח במילדות שאר מקומות:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר מלך מצרים". כפי הפשט אמר להמצריות שהיו מילדות את העבריות, והיה שני מיני מילדות. א] שהיתה עוסקת עם היושבת על המשבר להוציא הולד, והשנית שהיתה עוסקת עם הנולד לכרות טבורו ולעשות צרכו, האחת נקראת שפרה והשנית פועה, ואין פירושו שלא היו רק שתי מילדות דהא היו עם רב ורק ר"ל שני מיני מילדות, או כראב"ע ששתים היו שרות על כולם וכן פירש הרי"א, ומ"ש ויאמר מלך מצרים ולא פירש מה אמר, מבואר שמוסב למעלה שאמר תחלה ויאמר אל עמו הנה עם ב"י רב ועצום

והתייעץ עמהם, ועתה אמר זאת אל המילדות והתייעץ גם עמהם מה לעשות פן ירבה, ואחר שהציע לפניהם דאגתו ויראתו, אז:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר מלך וגו'. הגם שכל המעשה האמור בענין אמר לשון רבים דכתיב וישימו וכאשר יענו וגו' ויעבידו וימררו כי לא המלך לבדו עושה אלא הוא ועמו, דבר זה עשאו המלך לבדו כדי שיהיה הדבר בסוד שלא ירגישו העבריות להסתיר הריונם ושלא ירחיקו המילדות מילד אותם כאשר אבאר בסמוך:

למילדות העבריות וגו'. צריך לדעת מה אמר להם באמירה זו. ואולי כי האמירה היא שקרא ואמר העבריות אשר שם האחת וגו' כי להיות שבאו לפניו הרבה ולא היה מכיר אלו המילדות לזה קרא בשמותם ליחד להם הדיבור לצד שהיו גדולות של כל המילדות ורצה להטיל הדבר עליהן כי כן דרך השררה. עוד ירצה שהוא עשה אותן גדולות ושרות בקריאה זו על כל המילדות ואשר על כן פרט את שמותן, ולזה חזר לומר פעם אחרת ויאמר בילדכן וגו' פי' שהציווי לא לשתיהן לבד אלא לכל המילדות אלא שאלו יהיו עליהם שרות. עוד ירמוז הכתוב לשון גדולה ורוממות על דרך (דברים כ"ו) את ה' האמרת וה' האמירך והכונה בזה להגיד שבאמצעות ענין זה גרם להם פרעה מעלה והתרוממות לב' המילדות ועלו במעלה כאמור בסמוך (פסוק כ') וייטב אלהים וגו' ויעש להם בתים בתי כהונה בתי לויה בתי מלכות בתי נביאות (סוטה י"א ב):

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

שפרה. ב' במסורה מתרי לישני. דין ואידך ברוחו שמים שפרה. כי דרך המילדות שלפעמים שהולד נוצר מת לוקחת המילדת שפופרת של קנה ומשימה תוך מעיו של הילד ומנפחת בו ומשיבה רוח לילד וזהו שפרה לשון שפופרת. ד"א למה נקרא שמה שפרה שמשפרת, את הולד. אף ברוחו שמים שפרה ע"ש שהקב"ה שפר השמים:

<< · מ"ג שמות · א · טו · >>