מפרשי רש"י על ויקרא כב כב
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ב • פסוק כ"ב | >>
• א • ג • ה • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יח • כב • כג • כה • כח • כט • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
עַוֶּ֩רֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהֹוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
רש"י
"עורת" - שם דבר של מום עורון בלשון נקבה שלא יהא בו מום של עורת
"או שבור" - לא יהיה
"חרוץ" - (בכורות לה) ריס של עין שנסדק או שנפגם וכן שפתו שנסדקה או נפגמה
"יבלת" - ורוא"ה בלע"ז
"גרב" - מין חזזית וכן ילפת ולשון ילפת כמו (שופטים טז) וילפת שמשון שאחוזה בו עד יום מיתה שאין לה רפואה
"לא תקריבו" - שלשה פעמים להזהיר על הקדשן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן (תמורה ו)
"ואשה לא תתנו" - אזהר' הקטרתן
רש"י מנוקד ומעוצב
עַוֶּרֶת – שֵׁם דָּבָר שֶׁל מוּם עִוָּרוֹן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ מוּם שֶׁל עִוֶּרֶת.
אוֹ שָׁבוּר – לֹא יִהְיֶה.
חָרוּץ – רִיס שֶׁל עַיִן שֶׁנִּסְדַּק אוֹ שֶׁנִּפְגַּם, וְכֵן שְׂפָתוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה אוֹ נִפְגְּמָה.
יַבֶּלֶת – וירוא"ה [werue = יבלת] בְּלַעַז.
גָרָב – מִין חֲזָזִית, וְכֵן יַלֶּפֶת. וּלְשׁוֹן יַלֶּפֶת, כְּמוֹ "וַיִּלָּפֵת שִׁמְשׁוֹן" (שופטים טז,כט), שֶׁאֲחוּזָה בּוֹ עַד יוֹם מִיתָה, שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה.
לֹא תַקְרִיבוּ – שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, לְהַזְהִיר עַל הַקְדָּשָׁתָן, וְעַל שְׁחִיטָתָן, וְעַל זְרִיקַת דָּמָן.
וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ – אַזְהָרַת הַקְטָרָתָן.
מפרשי רש"י
[כו] עורת שם דבר של מום עורון בלשון נקיבה. שאין "עורת" שם תואר לבהמה, שאם כן הוי למכתב גם כן 'או שבורה' בלשון נקיבה, ומאחר ד"שבור" הוא שם התואר בלשון זכר, לא יתכן לפרש "עורת" שם התואר בלשון נקיבה, ולכך צריך לפרש שהוא שם דבר של מום עורון בלשון נקיבה. ונראה טעם הדבר שכתב "עורת" שם דבר, מה שלא כתב "שבור או חרוץ", מפני כי השבר הוא בגוף הבהמה, שהיא שבורה, וכן החרוץ שנסדק שפתו (רש"י כאן), ושייך בזה "שבור או חרוץ". וכל היכי שאין המום בגוף הבהמה, כמו העיור, שאין המום בגוף הבהמה, שהרי לפעמים אין חסר דבר מן הבהמה, והראות הוא שחסר, לכך כתב "עורת". וכן "יבלת" וילפת", אין דבר זה בגוף הבהמה, לכך כתב "עורת יבלת ילפת", כי הבהמה היא בעלת גוף, וכאשר לא נעשה מעשה בגוף הבהמה, אין נופל עליה שם התאר. ובאדם שאינו גופני כמו הבהמה, יבא שם תאר אף בדברים שלא נעשה שום מעשה בגוף, אבל "שבור" "חרוץ" כתב בלשון שם התואר, שנעשה מעשה בגוף הבהמה, שעשה שבורה, ושייך בזה יותר שם התואר לבהמה עצמה. אף על גב דכתיב (ר' מלאכי א, יג) "והבאתם את הגזול ואת הפסח ואת העיור", מכל מקום קרא דהכא עושה חילוק ביניהם ללמדך דבר זה. אי נמי, דהתם רוצה לומר שאף עיור שהוא מחוסרת אבר אתם מביאים, וכאן אף על גב שאינה מחוסרת אבר - אסורה:
[כז] או שבור לא יהיה. פירוש, הא דכתיב ב"עורת או שבור" אינו שוה בענין אחד לגמרי, כי "עורת" הוא שם דבר, שייך בו 'עורת לא יהיה בו', אבל שבור שהוא שם התואר לבהמה עצמה, שייך בזה 'או שבור לא יהיה', ולא שייך בזה 'או שבור לא יהיה בו':
[כח] ריס של עין וכו'. דלשון "חרוץ" נמצא בכל מקום על סדק ופגם:
[כט] לא תקריבו ג' פעמים. בפרק קמא דתמוה (ו ע"ב), ואתיא זה כתנא קמא דרבי יוסי בר יהודה: