מפרשי רש"י על ויקרא כב כג
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ב • פסוק כ"ג |
• א • ג • ה • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יח • כב • כג • כה • כח • כט • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃
רש"י
"שרוע" - אבר גדול מחבירו
"קלוט" - פרסותיו קלוטות
"נדבה תעשה אתו" - לבדק הבית
"ולנדר" - (ת"כ) למזבח
"לא ירצה" - איזהו הקדש בא לרצות הוי אומר זה הקדש המזבח
רש"י מנוקד ומעוצב
שָׂרוּעַ – אֵבָר גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ.
וְקָלוּט – פַּרְסוֹתָיו קְלוּטוֹת.
נְדָבָה תַּעֲשֶׂה – לְבֶדֶק הַבַּיִת.
וּלְנֵדֶר – לַמִּזְבֵּחַ.
לֹא יֵרָצֶה – אֵיזֶה הֶקְדֵּשׁ בָּא לְרַצּוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הֶקְדֵּשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
מפרשי רש"י
[ל] נדבה תעשה אותו לבדק הבית ולנדר למזבח. ואם תאמר, כיון דלעיל (רש"י פסוק יח) אמרינן דנדבה הוא האומר 'הרי זו', ונדר הוא האומר 'הרי עלי', ושניהם שייכים בין בבדק הבית ובין למזבח, ולמה אמר כי ה"נדבה" הוא לבדק הבית, ו"נדר" הוא למזבח, ויש לומר, דלא קשיא מידי, דהמקדישים על שני פנים; האחד שלבו נודב להקדיש ממון ליתן לגבוה, ומיד כשהפריש הנדבה מתקיים מחשבתו. וזה שייך בבדק הבית ליתן לגבוה. אבל למזבח, עיקר הדבר אינו נעשה עד שיהיה קרב הקרבן. ואף על גב דאפשר להיות נודר גם כן לבדק הבית, כגון שיאמר 'הרי עלי סלע לבדק הבית', מכל מקום סתם לבדק הבית הוא נדבה, מפני שלבדק הבית דרך להתנדב, שהרי אין כוונתו לשום מעשה, רק להפרשת ממון, ואם הוא אומר לבדק הבית 'הרי עלי' הוא דבר יתור, שאין צריך, שהרי לבדק הבית סגי בנדבה להפריש ממון לבדק הבית. ולפיכך שפיר אמר "נדבה תעשה", שפירושו דבר שאין צריך רק נדבת לבו להפריש ממון - תעשה אותו. וכן "נדר" הוא למזבח, כי מפני [ש]למזבח אין דרך להפריש בלבד, שהרי הוא רוצה לעשות הקרבה על המזבח, ודבר זה נקרא "נדר", דלא סגי בהפרשה, דהרי היה כוונתו על הקרבה. ואף על גב דאפשר לומר גבי מזבח 'הרי זו', ולא יהיה חייב באחריות (קנים פ"א מ"א), דבר חסר הוא למזבח, שהרי כיון שרצה להקריב על המזבח, היה להתחייב עצמו בו עד שיהיה נעשה ההקרבה, ולפיכך מה שאמר "נדבה תעשה" - דבר שדרך להיות נעשה בנדבה, וזהו בדק הבית. "ולנדר לא ירצה" - דבר שדרך להיות נעשה בנדר, וזהו למזבח:
והא דדרשינן בפק קמא [דתמורה] (ריש ז ע"ב) "נדבה תעשה אותו" לבדק הבית, מניין אף לנדר, תלמוד לומר "ולנדר" (לא ירצה). "ולנדר לא ירצה" למזבח, אין לי אלא נדר, נדבה מניין, תלמוד לומר "נדבה ולנדר", משמע דאין חילוק בין נדבה ובין נדר, הכי פירושו, דודאי הכתוב פירושו כמו שאמרנו, "נדבה תעשה אותו" מה שדרך להיות בנדבה, "ולנדר [לא ירצה]" מה שדרך להיות בנדר, אבל מנא לן לפרש כך, שמא קרא כמשמעו "נדבה תעשה ולנדר לא ירצה", ואין חילוק בין קדשי בדק הבית וקדשי מזבח, ולפיכך דריש ליה דקרא כך אמר "נדבה תעשה אותו ולנדר", דשניהם מותרים לבדק הבית, ודרשינן "נדבה ולנדר לא ירצה" למזבח, דשניהם אסורים. ועוד דריש התם (בתו"כ כאן) "לא ירצה", איזה הקדש בא לרצות, הוי אומר זה קדשי מזבח, כמו שהביא רש"י. אבל מכל מקום מה שאמר הכתוב "נדבה תעשה אותו" רצונו לומר לבדק הבית, דסגי ליה בנדבה, "ולנדר לא ירצה" דבר שצריך נדר כדלעיל, וזהו הנכון. ועיין בדברי הרמב"ן, ואשר אמרנו הם עיקרי הדברים כאשר תעיין בזה: