מ"ג ויקרא כב כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַוֶּ֩רֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהֹוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | עֲוִיר אוֹ תְּבִיר אוֹ פְסִיק אוֹ יַבְלָן אוֹ גַּרְבָּן אוֹ חֲזָזָן לָא תְקָרְבוּן אִלֵּין קֳדָם יְיָ וְקוּרְבָּנָא לָא תִתְּנוּן מִנְּהוֹן עַל מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דְסָמֵי אוֹ דִתְבִיר גַרְמָא אוֹ דְרִיסוֹי לַקְיַין אוֹ דְעֵינוֹי לַקְיַין דִמְעָרַב חִיוְרָא בְּאוּכְמָא אוֹ דִמְלֵי חַרְסִין יַבְשִׁין אוֹ חֲזָזִיתָא מִצְרֵיתָא לָא תְקַרְבוּן אִלֵין קֳדָם יְיָ וְקוּרְבָּנָא לָא תְקַרְבוּן מִנְהוֹן עַל מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ: |
רש"י
"או שבור" - לא יהיה
"חרוץ" - (בכורות לה) ריס של עין שנסדק או שנפגם וכן שפתו שנסדקה או נפגמה
"יבלת" - ורוא"ה בלע"ז
"גרב" - מין חזזית וכן ילפת ולשון ילפת כמו (שופטים טז) וילפת שמשון שאחוזה בו עד יום מיתה שאין לה רפואה
"לא תקריבו" - שלשה פעמים להזהיר על הקדשן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן (תמורה ו)
"ואשה לא תתנו" - אזהר' הקטרתן
[כז] או שבור לא יהיה. פירוש, הא דכתיב ב"עורת או שבור" אינו שוה בענין אחד לגמרי, כי "עורת" הוא שם דבר, שייך בו 'עורת לא יהיה בו', אבל שבור שהוא שם התואר לבהמה עצמה, שייך בזה 'או שבור לא יהיה', ולא שייך בזה 'או שבור לא יהיה בו':
[כח] ריס של עין וכו'. דלשון "חרוץ" נמצא בכל מקום על סדק ופגם:
[כט] לא תקריבו ג' פעמים. בפרק קמא דתמוה (ו ע"ב), ואתיא זה כתנא קמא דרבי יוסי בר יהודה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אוֹ שָׁבוּר – לֹא יִהְיֶה.
חָרוּץ – רִיס שֶׁל עַיִן שֶׁנִּסְדַּק אוֹ שֶׁנִּפְגַּם, וְכֵן שְׂפָתוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה אוֹ נִפְגְּמָה.
יַבֶּלֶת – וירוא"ה [werue = יבלת] בְּלַעַז.
גָרָב – מִין חֲזָזִית, וְכֵן יַלֶּפֶת. וּלְשׁוֹן יַלֶּפֶת, כְּמוֹ "וַיִּלָּפֵת שִׁמְשׁוֹן" (שופטים טז,כט), שֶׁאֲחוּזָה בּוֹ עַד יוֹם מִיתָה, שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה.
לֹא תַקְרִיבוּ – שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, לְהַזְהִיר עַל הַקְדָּשָׁתָן, וְעַל שְׁחִיטָתָן, וְעַל זְרִיקַת דָּמָן.
וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ – אַזְהָרַת הַקְטָרָתָן.
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה ז (עריכה)
[יא] "עורת"-- בין סומא בשתי עיניו, בין סומא אפילו בעינו אחת.
"שבור" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כא, יט) "שבר רגל או שבר יד", שיכול אין לי אלא שנשברה ידו או נשברה רגלו, מנין לרבות שבר זנב? תלמוד לומר "או שבור". יכול שאני מרבה שבר צלע? תלמוד לומר "שבר יד או שבר רגל"-- מה אלו מיוחדים שמומם בגלוי ואין חוזרים, יצא שבר צלע שאין מומו בגלוי.
[יב] "חרוץ"-- ריס של עיניו שניקב, שנפגם, ושנסדק. שפתו שניקבה, ושנפגמה, ושנסדקה. חיטיו: החצונות שנפגמו ושנגממו ופנימיות שנעקרו. ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים, אף לא המתאימות.
[יג] "יבלת"-- זה בעל יבלת.
"גרב"-- זה החרס.
"ילפת"-- זה חזזית מצרית.
כאן לא נאמר "דק ותבלול" ולהלן לא נאמר "יבלת". מנין ליתן את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה? תלמוד לומר "גרב" "גרב" לגזירה שוה. "ילפת" "ילפת" לגזירה שוה.
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרק ז (עריכה)
[א] "לא תקריבו"-- אי משום בל תקדיש, הרי בל תקדיש אמור למעלה. הא אינו אומר "לא תקריבו" אלא משום בל תשחט.
[ב] "לא תקריבו אלה לה' "-- אלה אין אתה מקריב אבל מקריב אתה את שנעבדה בה עבודה. [ג] והלא דין הוא! ומה אם העגלה --שאין המום פוסל בה-- עבודה פוסלת בה, קדשים --שהמומים פוסלים בהם-- אינו דין שתהא עבודה פוסלת בהם?! תלמוד לומר "לא תקריבו אלה"-- אלה אין אתה מקריב אבל אתה מקריב את שנעבד בה עבודה.
[ד] "ואשה לא תתנו מהם"-- אלו החלבים.
"לא תתנו"-- אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתם? תלמוד לומר "מהם"-- אף מקצתם.
"על המזבח"-- זה הדם.
"לה' "-- זה שעיר המשתלח.