מפרשי רש"י על בראשית ח יא
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק ח' • פסוק י"א | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • יא • יב • יג • יז • יט • כ • כב • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃
רש"י
"טרף בפיה" - אומר אני שזכר היה לכן קוראו פעמים ל' זכר ופעמים ל' נקבה לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה כמו (שיר השירים ה) כיונים על אפיקי מים רוחצות (יחזקאל ז) כיוני הגאיות כולם הומות (הושע ז) כיונה פותה
"טרף" - חטף ומדרש אגדה ל' מזון ודרשו (עירובין יח) בפיה לשון מאמר אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם
רש"י מנוקד ומעוצב
טָרָף בְּפִיהָ – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה, לָכֵן קוֹרְאוֹ פְעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה. לְפִי שֶׁכָּל "יוֹנָה" שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ: "כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רוֹחֲצוֹת" (שה"ש ה,יב), "כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הוֹמוֹת" (יחזקאל ז,טז), וּכְמוֹ "כַּיּוֹנָה פּוֹתָה" (הושע ז,יא).
טָרָף – חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עירובין י"ח ע"ב): לְשׁוֹן מָזוֹן. וְדָרְשׁוּ "בְּפִיהָ" לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה: יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוּרִין כַּזַּיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא מְתוּקִין כַּדְּבַשׁ בִּידִי בָּשָׂר וָדָם.
מפרשי רש"י
[יח] אומר אני שזכר היה וכו'. ואם תאמר אם כן לכתוב הכל לשון זכר או הכל לשון נקיבה, מאי שנא דבכל הפרשה (פסוקים ט, יא, יב) כתב לשון נקיבה, ובמלת "טרף" כתיב לשון זכר, ויראה לי שנח לכך שלח הזכר לפי שהזכר מביא פרנסה לנקיבה, ואמר אם ישלח נקיבה - הנה אם תמצא דבר מה מן המאכל לא תביא אל הזכר לאכול, והזכר מביא לפרנס הנקיבה, לכך כתיב "והנה עלה זית טרף" - ולא אכל, כמו שדרך הזכר לטרוף ולהביא לנקיבה, ולאפוקי הנקיבה דדרכה לאכול. וכן כתיב שהזכר דרך לטרוף בשביל הנקיבה, כדכתיב (נחום ב', י"ג) "אריה טורף בדי גורותיו ומחנק ללבאותיו", ובמסכת בבא קמא (דף טז:) אמרינן ארי דורס ואוכל ברשות הרבים פטור, משום דהוי אורחיה, ושן ברשות הרבים פטור. טורף ואוכל חייב, דהוי קרן. ופריך מדכתיב "טורף בדי גורותיו ומחנק ללבאותיו", ומתרץ 'בשביל גורותיו בשביל לבאותיו', שמע מינה שדרך הזכר להביא לנקיבה. לפיכך שלח את הזכר ולא את הנקיבה. וכן בעורב שלח את הזכר ולא הנקיבה משום האי טעמא, והשתא יתורץ קושית הרמב"ן: [יט] יהיו מזונותי מרורין וכו'. דרשו כן מדכתיב "והנה עלה זית", דלמה לי למכתב שהיה עלה זית, יהיה עלה מה שיהיה. והרמב"ן הקשה על פירוש רש"י שרז"ל (סנהדרין דף קח:) לא פירשו שיהיה "בפיה" לשון מאמר, אלא הוא כמשמעו, שהביא עלה זית טרף בפיה, ומפני שאין דרך היונה לאכול עלה זית לפי שהוא מר, מכל שכן שלא היה נח מאחר מזונותיה בתיבה, והיתה אוכלת בתיבה מזונות מתוקים, והיא הביאה עלה זית לתיבה, אלא שאמרה 'יהיו מזונותי וכו, והנהגת טבעו יקרא 'אמירה', לפי שהחכמים אומרים שהטבע הוא חכם להנהיג הנמצא, ולפיכך על פי טבעו של יונה זאת בחרה יותר בדבר שהוא כזית, ולא רצתה בדבר המתוק ביד בשר ודם, וזה שאמרו רז"ל 'אמרה יונה'. ובמסכת ערובין פרק ב' (יח ע"ב) אמרו שכך 'אמרה היונה לפני הקב"ה', ובמדרש ב"ר (לג, ו) אמרו שכך 'רמזה אל נח', ושתיהן אמת, שבודאי כך אמרה לפני הקב"ה - וזהו הנהגת טבע היונה, שאומרת כך לפני הקב"ה, והוא גם כן רמזה לנח, ויפה תפש הרמב"ן ז"ל על דברי רש"י. והרא"ם תירץ דבריו של רש"י, ולא נראה לי:
בד"ה לכן קוריהו פעמים לשון זכר נ"ב ונראה לי מה שהודיע כאן שהוא זכר כדי להשמיע לנו אף על פי שכבר חשדו העורב אפ"ה לא נמנע מלשלוח פעם שנית הזכר לפי שהעורב קילקל בזנות ופרוץ בעריות על כן חשדו כי כל הפוסל כו' אבל יונים אינם פרוצי' בעריות ע"כ ידע שלא יחשד אותו ודוק מהרש"ל: