מפרשי רש"י על בראשית ו יז
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ו' • פסוק י"ז | >>
• ב • ג • ד • ו • ז • ט • יא • יב • יג • יד • טז • יז • יח • יט • כ • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כׇּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃
רש"י
"ואני הנני מביא" - הנני מוכן להסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפני כבר (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו
"מבול" - שבלה את הכל שבלבל את הכל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול (ס"א מימי וכן הגיה מהרש"ל בח"ש במס' שבת)
רש"י מנוקד ומעוצב
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא – הִנְנִי מוּכָן לְהַסְכִּים עִם אוֹתָם שֶׁזֵּרְזוּנִי וְאָמְרוּ לְפָנַי כְּבָר: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" (תהלים ח,ה).
מַבּוּל – שֶׁבִּלָּה אֶת הַכֹּל, שֶׁבִּלְבֵּל אֶת הַכֹּל, שֶׁהוֹבִיל אֶת הַכֹּל מִן הַגָּבוֹהַּ לַנָּמוּךְ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן אוּנְקְלוּס שֶׁתִּרְגֵּם "טוֹפָנָא": שֶׁהֵצִיף אֶת הַכֹּל וֶהֱבִיאָהּ לְבָבֶל שֶׁהִיא עֲמוּקָה. לְכָךְ נִקְרֵאת "שִׁנְעָר", שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם כָּל מֵתֵי מַבּוּל.
מפרשי רש"י
[לז] הנני מוכן כו'. דאם לא כן "הנני" למה לי, דמשמע הנני עושה כאשר בקשו ממנו, שכן לשון "הנני" בכל מקום - שהוא מזומן לעשות רצון השואל, כמו שאמר "הנני בני" (להלן כב, ז) וכן הנני אבי, רוצה לומר הנני מזומן לעשות: [לח] שבלה הכל וכו'. פירוש "מבול" יכול להיות משורש 'בלה', והוא מנחי למ"ד ה"א, ויכול להיות משורש 'בלול' מן הכפולים, ויכול להיות משורש "יובל שי למורא" (תהלים ע"ו, י"ב) מנחי יו"ד פ"א פעל, וזהו דעת המדקדקים שהוא מנחי יו"ד פ"א פעל. ורש"י פירש שלשתן, כי אם פירושו שהוביל הכל בלבד - יקשה כי ראוי להקרא 'יובל מים', וכן אם פירושו בלבל בלבד - היה ראוי שיקרא 'בלבל מים' או 'בלה מים', לכך פירש שלשתן, רוצה לומר כי הכתוב רמז שלשתן:
בד"ה שבלה את הכל נ"ב ולי נראה לפי שלשון בילה אינו נופל אלא על דבר דק המתערב ממש כגון קמח אבל עירוב גופות אינו נופל לשון בילה אלא בלבול ודוק ולפי שגם בלבול לא היה שמי בלבלם אם לא ע"י הבלה שהוביל אות' ממקום גבוה וכו' וע"י כן נתבלבלו ומ"מ שורש הלשון של מבול הוא לשון בילה ודוק מהרש"ל:
ואני הנני וכו' - תרתי קא דייק רש"י הכא וי"ו ד"ואני" ומלת הנני יתירה ומשו"ה פי' דמלת "הנני" מורה על הזירוז כלומר הנני מוכן ומוי"ו ד"ואני" דריש שיסכים עם בית דינו שאמרו מה אנוש וכו' דוי"ו משמעותא הכי כמו שדרשו וה' הוא וב"ד וכמ"ש הרא"ם ז"ל ומה שהק' עליו הנח"י דלא דמי דבשלמא וה' הכה וכו' א"ש שהקדוש ברוך הוא המכה ובית דינו מסכימים עמו אבל כאן לא א"ש דמשמע ח"ו שהמלאכים מביאים המבול והקדוש ברוך מסכים עמהם ע"כ נ"ל דלק"מ דהיינו ואני היינו וה' ואין ביניהם שום הפרש וכי היכי דמדרש מוה' ה"נ איכא למדרש מואני ולעולם הקדוש ברוך הוא המביא המבול אלא דמשום שהמלאכים מתחלה זרזוהו ואמרו לפניו מה אנוש וכו' והשתא שייך לומר שהוא יסכים עמהם כלומר לעצתם והוא מביא את המבול משא"כ גבי וה' הכה וכו' דהתם לא מצינו שהמלאכים הקדימו לכך פרש"י שהקב"ה גוזר והסכימו עמו בית דינו. ומ"ש הנח"י דמ"הנני" הוא דדריש רש"י אין נראה כלל דאיברא דמהנני איכא למדרש הנני מוכן ומיהו אין במלת הנני שום משמעות להסכמתו עם המלאכים אלא נימא הנני מוכן להביא המבול ותו לא לכך נראה כדאמרן שדברי הרא"ם והנח"י צדקו יחדיו והא בלא הא לא סגיא דמוי"ו דואני ומהנני מדריש שפיר:
מבול שבלה וכו' - שקולים הם ויבאו שלשתן ממשמעות מבול תרע דהא לא כתיב רש"י ד"א שבלבל וכו' כדרכו בכל כה"ג והרב נח"י כתב כמו שמצינו במצרים צללו כעופרת ירדו במצולות כמו אבן יאכלמו כקש חד בכשרים וחד בבינונים ואידך ברשעים וכדפירש"י התם וה"ה הכא שבלה לכשרים שמתו מיד שבלבל לבינונים שהוביל לרשעים דהיו הולכים ונטרפים ע"כ והיא ע"ד דרש והיקש וקשה נמי בגויה דלדידיה לא דייק תיבת הכל בכל חד וחד דמשמע שכלם בכלל הבילוי והבלבול וכו' והא ליתא לדידיה: