"קומי אורי", הצרה מצויינת בחשך ואפלה, עתה קומי מן החשך הלז ואורי לכל בני העולם האירי לכל, "כי בא אורך" אור הישועה הגופנית והנפשית בא לך, וזולת האור שלך הטבעי גם "כבוד ה' עליך זרח" הכבוד העליון מהופעת אור האלהי על נביאיו ושרידיו:
ביאור המילות
"בא אורך". אשר התפלאו המבארים, כי על זריחת השמש ישתמש העברי בלשון זריחה או יציאה, וביאה מורה שקיעה בכ"מ, לא בחנו הדבר היטב, כי זה רק כשידבר מגוף השמש, שיציירהו בעל הלשון כיוצא ממקומו באופק המזרח, ומחוז חפצו הוא האופק המערבי, ותהיה ביאתו עת בא למחוז חפצו שהוא המערב. לא כן כשידבר מן האור שמחוז חפצו הוא כשיפגשו נצוציו בדבר המואר, ואז בא אל מקומו. ואורך הוא אור העצמי. וזריחת כבוד ה' הוא אור הנבואה עד שיהיו הם לערך זריחת האור הזה עליכם כערך הירח נגד השמש, כמ"ש (כד כג. ולק' פסוק יט), ועז"א ומלכים לנוגה זרחך, כי נוגה הוא הונח על אור הירח כנזכר לעיל (יג יו"ד ולק' יט):
"כי הנה". החשך הוא העדר האור והערפל הם אדים וקטורים הממלאים את האויר גם בעת שהשמש זורח, והנמשל כי החשך יכסה ארץ, אומות שאין להם דת כלל, משלם דומה כאילו החשך מכסה אותם עד שאין רואים אור כלל. והלאומים שזה מציין עם ישמעאל שיש להם דת, ומאמינים באחדות וגמול וכדומה, וימלץ שהשמש זורח על אפקם, רק הערפל ממלא את האויר, שהוא פינות כוזבות שנמצא באמונתם מהכחשת הבחירה וכדומה.
"ועליך" זה מגביל נגד "החשך יכסה ארץ" שאין שם שמש כלל, אבל "עליך יזרח ה'", ונגד "וערפל לאמים", אשר דתם מחותל בערפלי דעות לא הוטהרו, עד שהשמש הזורחת אינה מתראה להם, מפני הערפל הממלא ארצם, אבל "כבודו עליך יראה". ור"ל שחוץ ממה שיזרח עליך ה' יתגלה עליך בגלוי הנבואיית עין בעין יראו כבוד ה' שהוא הכבוד הנראה אל הנביאים:
"אז תראי ונהרת". מצייר שידמו אז כמי שרואה דבר זר אשר לא עלה על לבו, שאינו מאמין בעצמו אם ראה את הדבר באמת, אולי הוא רק דמיון, עד שמביט היטב לראות שעז"א ונהרת, הנהרה היא מה שראה אח"כ ברור הדבר שכן הוא כמו שראה תחלה.
"ופחד ורחב לבבך" אחר שתראה הדבר בבירור, אז תחלה יפחד לבבך ואח"כ ורחב לבבך, תחלה תפחד אולי הוא לרעתך עד אח"כ שיתברר לך שהוא לטובתך יתרחב לבבך מרוב השמחה, עתה מתחיל לבאר איך תחלה יפחדו ואח"כ יתרחב לבבם, וזה יהיה בארבעה פנים.
א) תחלה יפחד לבבך, "כי יהפך עליך המון ים" שיתראה כאילו המון הים כולו נהפך עליך, שכל יורדי הים והמונו הפכו פניהם לבא אליך. אבל אח"כ "ונהרת ורחב לבבך", כי תראי שזה לא לרעתך כי זאת היא "חיל גוים" עושר של עכו"ם אשר "יבאו לך":
ביאור המילות
"תראי, ונהרת", מ"ש בפנים על פעל נהר, כ"פ מ"ש הביטו אליו ונהרו, מפני מדין עשו להם את המנהרות, מקום שהאור בוקע עליו. וידוע כי הפחד מקבץ הדם אל תוך הלב, עד שהלב מציר מפני הקיבוץ הזה, ובסור הפחד יתרחב הלב:
"שפעת", (זאת שנית) "אז תראי ופחד לבבך" יען כי "שפעת גמלים תכסך" תראי גמלים רבים באים ואולי באו למלחמה, ועוד תראי "בכרי מדין ועיפה" אנשים הבאים עם הסוסים הרצים של מדין ועיפה וכל אלה משבא יבואו? מקום רחוק ממך, ומה ירצו הכרים האלה? אבל אח"כ "ונהרת ורחב לבבך" כי יודע לך "כי הגמלים האלה נושאי המשאות זהב ולבונה ישאו" למנחה, "ובכרי מדין" הרצים רוכבי הרכש המבשרים, "תהלות ה' יבשרו":
ביאור המילות
"בכרי". מענין לכרי ולרצים, שלחו כר מושל ארץ, סוס רץ, וזה יבוא לרוב על בשורה, טובה או רעה, והב' בי"ת השימוש:
"כל", (זאת שלישית) "אז תראי ופחד לבבך, כי כל צאן קדר יקבצו לך" וגם "אילי נביות" האילים המובחרים ישרתונך, ותפחד מי קבץ אלה ולאיזה צורך? אבל אח"כ "ונהרת ורחב לבבך", כי יודע לך כי הצאן קדר "יעלו על רצון מזבחי" הובאו לקרבנות וה' יקבלם ברצון וימלא משאלותיהם, ויל"פ שמצייר את המזבח כעצם חי שיש לו רצון, ויעלו על רצונו של המזבח, (כמ"ש (מ"א, ח' מ"א) וגם הנכרי הבא מארץ רחוקה ופרש כפיו אל הבית הזה), והאילי נביות באו יען כי "בית תפארתי אפאר" ע"י קרבנות מובחרים שבמינם כמו האילים המובחרים האלה:
"מי" (זאת רביעית) "אז תראי ופחד לבבך", כי תשאלי לאמר, "מי אלה כעב תעופינה" כי העכו"ם שיביאו את ישראל הם יהיו דומים במשלם כהעב והענן הטוען גשמי ברכות ומריקם על הארץ ושב למקומו, כן יביאו מנחה מכסף וזהב וישובו לביתם, וישראל יהיו דומים "כיונים אשר תעופינה אל ארבתיהם" וקניהם להשאר שם?
א) נגד השאלה מי אלה כעב תעופינה, "כי לי איים יקוו" גם האיים הרחוקים יבאו אלי, "ואניות תרשיש" יתקשרו בתקוה "בראשונה" כמ"ש כי יהפך עליך המון ים, ונגד השאלה של כיונים אל ארובותיהם, משיב "להביא בניך מרחוק" כי את בניך יביאו מרחוק והם ישארו שם, ויביאו אתם כספם וזהבם, כבא בדרך מרחוק לעקור דירתו שמוכר חפציו וצרור הכסף מוליך בידו.
"לשם", הדלתות מגבילים, "כי לי איים יקוו" זה יהיה "לשם ה' אלהיך" כי יתנשא שמו לעיני רבים עמים. ומה "שיביאו בניך מרחוק" זה יהיה "לשם קדוש ישראל" (שם זה נקרא בו ה' ע"ש קדושת ישראל ומעשיהם) "כי פארך" לשם ולתפארת עד שבעבור זה יביאו אתכם כאשר יביאו את המנחה בכלי טהור בית ה':
ביאור המילות
"ה' אלהיך, קדוש ישראל". הבדלם בארתי בכל הספר ועי' (ה' טז):
"ובנו", אחר שספר קיבוץ גליות מספר בנין החומה, עכו"ם הם יבנו חומות ירושלים והמלכים שלהם ישרתו ויעזרו את הבונים בכסף ובזהב.
"כי בקצפי הכיתיך" ר"ל לא הכיתי אותך בחמה פנימית כי אז אינו מכה תיכף רק ממתין עד שתתמלא סאתו, ואני לא הכיתיך על ידי חמה ולא ע"י מאוס רק ע"י קצף שהוא קצף קטן, ועי"כ "ברצוני רחמתי עליך" לפייסך עוד על העבר, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי, עיי"ש:
"ופתחו", אחר שתבנה החומה בל תאמר שתהיה צריך אל חומה ומבצר כי שעריך יהיו פתוחים תמיד כי לא יבא אויב בשעריכם לבא מפניו במצור, ומוסיף כי עוד "יומם ולילה לא יסגרו", כי לא תוכל לסגרם כלל וכלל כי דרך השערים יביאו אליך תמיד חיל גוים שי ומנחה, וגם יביאו הגוים עכו"ם האלה את "מלכיהם" נהוגים, שימשחו אותם שם בירושלים, כי בציון ימשכו מלכי עכו"ם, ומפרש למה ימשחו אותם בירושלים.
"כבוד", אחר שספר בנין החומה מספר בנין המקדש כי לבנין המקדש יביאו כבוד הלבנון והוא הארזים היותר גבוהים אשר יער הלבנון מתכבד בהם, וגם "ברוש תדהר ותאשור יבואו יחדו", מצייר כאילו העצים החשובים האלה יבואו בעצמם אל המקדש, "לפאר מקום מקדשי" ר"ל מקום המקדש יתפאר בנוי ויופי על ידי בנין בני אדם, אבל "מקום רגלי" והוא קדש הקדשים "אכבד" בעצמי ולא על ידי בני אדם:
"והלכו אליך", העכו"ם אשר עינו אותך בענוים קשים ילכו אליך שחוח לפייסך, ומנאציך שלא עינו אותך בענויים רק נאצו ובזו אותך שלא היית נחשב בעיניהם (והם לא יצטרכו לפייסך) ישתחוו עתה על כפות רגליך מרוב חשיבותך, ויקראו לך עתה, "עיר ה'" זה יהיה ירושלים ושם "ציון" יקראו "ציון של קדוש ישראל" כי שם יתגלה ה' ביתר שאת בשפיכת רוח קדשו לפי קדושת ישראל ומעשיהם (כי זה המבדיל בין ה' וקדוש ישראל בכ"מ):
ביאור המילות
"בני מעניך, מנאציך". המנאץ מבזה הדבר והם ילכו בעצמם, אבל מעניך יענשו, ורק בניהם אשר יותרו ילכו שחוח לבקש מחילה. ה', קדוש ישראל. עיין הבדלם (א' ד'. ה' טז) ובכל הספר:
ג) "ואין עובר" עליך מפני השממון, על שלשה חסרונות אלה יהיו לך עתה שלש מעלות כנגדם.
א) נגד עזובה, ושמתיך "לגאון עולם" תהי עתה ממלכה גדולה לגאון ותפארת.
ב) נגד שנואה, תהי עתה "משוש דור ודור" כולם ישמחו על הצלחתך באהבתם אותך.
ג) ונגד ואין עובר, עתה.
ביאור המילות
"גאון עולם, משוש דור ודור", הגאון נקשר עם עצם הדבר בעצמו ע"כ אמר בו עולם שהוא הזמן הבלתי מתחלק. והמשוש נקשר עם בני הדורות שהם ישישו ע"כ אמר דור דור, כפי היסוד שהנחנו למעלה (יג כ'):
"וינקת חלב גוים", שפע כל העכו"ם תעבור אליך, ובאיזה אופן תינק החלב של העכו"ם אומר "ושד מלכים תינקי" היניקה תהיה על ידי שוד מלכים, ימשיל המלך לשדים אשר אליהם יתאסף חלב של העכו"ם ומשם תינק אתה את החלב, ור"ל שמלכי עכו"ם יתנו לך מס, (ור"ל כי לרוב, ארץ אשר תתעלה בגאון וגובה תהיה למורת רוח אל כל בני תבל, אבל את תהי משוש דור ודור, ולא תאמר שהשמחה תהיה על ידי שתהיה רוכלת העמים ויבואו אליך לסחורה, כי בהפך יהיו לך למס).
"וידעת כי אני ה' מושיעך" ר"ל הישועה תהיה ע"י שאני ה' בורא כל המציאות, כי תכלית הישועה תהיה כללית לתקן את העולם כולו, אבל הגאולה תהיה פרטית רק עבורך. ועז"א "וגאלך" יען שאני "אביר יעקב":
"תחת הנחשת", בל תחשוב שהמס הנזכר יתנו לך העכו"ם ע"י אונס והכרח כי עת תבקש מאתם נחשת למס יביאו הם זהב תחתיו, עת תבקשי ברזל למס יביאו הם כסף תחתיו, ובכל זאת יהיו לך גם נחשת וברזל, כי עת תבקשי עצים ואבנים יתנו לך נחשת וברזל, "ושמתי פקדתך שלום" הפקודה והתמנות שלך על העכו"ם לא יוחשב זה אצלם כאילו הם נכנעים למס עובד וכאילו אין להם שלום כי הם משועבדים, כי זה יהיה שלומם, כי הפקודה לא תהיה על ידי מלחמה רק ע"י שלום ברצונם הטוב ונפש חפצה, "כי נגשיך אשים צדקה", הנגישה אותם לתת לך מס יהיה נחשב אצלם צדקה ומצוה, כי הם ממלאים בזה רצון ה' ויעשוהו בחפץ לב כעושים מצוה:
"לא ישמע עוד חמס בארצך", לא יהיה חמס בתוך המדינה מאיש לחברו, וגם לא ישמע "שד ושבר בגבוליך" מאויב חיצוני, שיפול על גבול ארצך מבחוץ ומפרש נגד שוד ושבר בגבוליך אומר, "וקראת ישועה חומתיך" לא תצטרך לחומה ומבצר אצל הגבול להגן בעד שוד ושבר מבחוץ, כי הישועה עצמה היא תהיה חומה בצורה לך כמ"ש ישועה ישית חומות וחיל (כ"ו). ונגד חמס בארצך אומר "ושעריך תהלה" התהלה עצמה היא תהי שער לך, כאילו התהלה שבה יתהללו העם הזה מרוב צדקם היא תספיק שלא יקרה בה חמס בין אדם לחברו, כי כולם יהיו מהוללים לצדיקים ואין פרץ בשעריהם:
ביאור המילות
"ישועה חומותיך". וכן למעלה (כ"ו) ישועה ישית חומות וחל:
"לא יהיה לך", ר"ל השמש מאיר בעצמו ביום, ובלילה שאז השמש תחת האופק תאיר השמש לנוגה הירח, שבלילה תשליך השמש נוגה אורה על הירח ותקבל הארץ אור השמש ע"י נוגה הירח אבל עתה לא יהיה לך השמש לאור יומם, וגם לא יאיר השמש אורו על הירח להיות לנוגה הירח, כי יסתתר השמש בהחלט ולא ימצא במציאות כלל, ונגד מה שעד עתה היה לך השמש לאור יומם יהיה לך עתה "ה' לאור עולם". ונגד שעד עתה האיר השמש בלילה לנוגה הירח, וקבלת בלילה אור השמש באמצעות הירח באור חוזר, יהיה עתה "אלהיך לתפארתך", ר"ל יחוד אלהותו המיוחדת עליך יהיה בדמות הירח שמקבל אור מן השמש, ר"ל הצדיקים והנביאים יהיו בדמות הירח שואבים אור ה' בלילה (בעת ימנע אורו מכללת העם) ומגיהים ומפלשים אותו על כלל העם:
ביאור המילות
"ולנגה הירח לא יאיר". פעל יאיר מוסב על השמש כי הירח אינו מאיר רק מגיה אור השמש, כי זה ההבדל בין אורה ונוגה כנ"ל (יג יו"ד. נט ט'). ועי' עוד למעלה (כד כג) וההבדל בין ה' ואלהיך מבואר בכל הספר:
"לא יבוא עוד שמשך", הוא אור ה' שיהיה לך תחת אור השמש לא יבא עוד עתה כי יתמיד לנצח, וגם "ירח" שלך שהם הנביאים והצדיקים שמקבלין אור ה' ומשפיעים אותו כמו הירח, "לא יאסף" אורם. ובאר תחלה הטעם מדוע לא יבוא עוד שמשך, כי בל תחשוב שיבא שמשך ע"י שלא יהיה אור תמידי רק לפי שעה כי "יהיה לך ה' לאור עולם".
ב) בל תחשוב שיבוא שמשך ע"י שתצטרך אתה להתרחק מן האור, ע"י שתלך שנית בגולה, כי "ושלמו ימי אבלך":
ביאור המילות
"יאסף". על אור הירח לא שייך ביאה שאינו אור רק נוגה, והנוגה נאסף בסור השמש המאיר לו מנגד פניו:
"ועמך", עתה באר הטעם מדוע ירחך לא יאסף, שהם הצדיקים,
א) בל תאמר שיאסף הירח הזה מפני שלא יהיו צדיקים בקרבך, כי "עמך" יהיו "כלם צדיקים",
ב) בל תאמר שיאסף הירח מפני שלא ישארו בא"י תמיד ויגלו פעם שנית, כי "לעולם יירשו ארץ",
ג) בל תאמר שיאסף הירח מפני שהעם בכלל אשר אמר עליהם ועמך כולם צדיקים הם מועטים מאד, וחלושים ורפוים עדיין, כי "נצר מטעי" הנצר הרך והיונק הזה אשר נטעתי אותו אנכי יהיה "מעשי ידי להתפאר", אני אעשה בכחי שהנצר הרך הזה ישלח פארות ובדים וסעיפים רבים, ויתרבו פארותיו כ"כ, עד.
"שהקטן יהיה לאלף", בריבוי הכמות "והצעיר" בכח יהיה "לגוי עצום" בריבוי האיכות בכח ועצמה, והגם שאני מתמהמה עתה והעם חלשים ומעטים, הנה "אני ה' בעתה אחישנה" בבא העת המיועד אעשה הדבר בזריזות (כי זה גדר פעל חיש) ואמלא את הבטחתי:
ביאור המילות
"הקטן", בכמות.
"והצעיר", במעלה, וכבר בארתי (ה' יט) כי החש אינו ממהר תמיד כי החש הוא הזרוז אעפ"י שלא מהר א"ע בזמן, ולכן הגם שה' לא ימהר כי יהיה בעתה מ"מ יחיש ר"ל כי יעשהו בזריזות והשתדלות:
