"רוח ה' עלי", אשר אני אומר קומי אורי, אני אומר ברוח ה' החופף עלי לבשר הישועה העתידה, "יען משח ה' אותי", ר"ל כי יש שתי כתות
א) ענוים הבלתי מתרעמים כלל רק מצפים לישועה ולהם א"צ שליחות מיוחד להוכיחם, רק ה' משח אותי משיחה של גדולה שאני אהיה המבשר.
ב) "יש נשברי לב" הבלתי חוכים לישועה העתידה, רק לבם נשבר ונדכה על ההוה ומשתוממים על הצרות, להם שלחני בשליחות מיוחד לחבש שבר לבם להוכיח אותם בל יתיאשו כי יש תקוה:
"לקרא", אומר כי ה' שלחו לבשר שלשה ענינים. (ענין א') הגאולה העתידה, שיגאלו מיד העכו"ם, והנה יש שהם רק שבויים בשבי ויבשר כי יקרא לשבוים דרור, ויש שהם אסורים בזיקים, יבשר כי גם לאסורים יקרא פקח קוח להתיר אסוריהם:
"לקרא", (ענין הב') שיבשר הגמול והעונש המיועד לצדיקים ולרשעים, "לקרא שנת רצון לה'", שהוא מדת הרחמים אשר ירצה את עמו לשלם שכרם, וגם יום נקם לאלהינו הוא המדת הדין שינקום בעכו"ם, (הישועה תמשך כל השנה והנקם יהיה ביום אחד כי יפלו בנופלים וכן לקמן ס"ג ד'). (ענין הג') שיבשר כי ינחמם ה' גם על העבר על הרע שסבלו והטוב שאבדו, וגם "לנחם כל אבלים" עתה מבאר כי התנחומים על העבר יהיה בשלשה ענינים:
"לשום לאבלי ציון", להשיב להם תחת האבל ג' דברים, כי האבל יתגנה ויתבזה מצד ג' ענינים.
א) מצד מקומו אשר הוא יושב על האפר ומעולל בעפר קרנו, ואתן להם "פאר תחת אפר".
ב) מצד בחירתו מצד הענינים שיתנהג בם לצורך האבילות שלא ירחץ ולא יסוך בשמן, הנה אתן להם "שמן ששון תחת אבל", תחת שמצד האבל לא סכו בשמן יסוכו עתה בשמן ששון, שמן הטוב שסכים בו לסימן ששון ומשתה ויום טוב.
ג) מצד הרוח הפנימי שלבו דואג ורוחו כהה אורו ושפל בקרבו, אתן להם "תחת רוח כהה מעטה תהלה" שיתהללו בעצמם מרוב התנשאות הרוח עד שיהללו עצמם בשער בת רבים, "וקרא להם" היו רגילים לנטוע אילנות כמו אלה ואלון שיהיו מיוחדים על רושמים מונחים, כמו אילני החפשית, וכדומה, ויש אילנות שנוטעים להיות רושם ואות אל הצדק שיעשו צדק בין אדם לחברו והיו מתקבצים סביב האלים האלה לאות לפעול צדק, הנה יקראו את ישראל, שהם אילי הצדק אשר נטע ה' להתפאר שישלחו פארות ובדים למרחוק שמישראל יתפאר ויסתעף הצדק לעשות בדים וסעיפים:
ביאור המילות
"שמן ששון", גדר שם ששון בארתי (למעלה לה א') ולכן הוא נגד אבל, וכן לקמן (סו י), רוח כהה, הוא מחשך אור הפנימי ושמחת הנפש, והפוכו תהלה שכולל גם מושג ההארה, הלל בן שחר. איל הצדק, אילנות, כמו כי יבושו מאלים, ועז"א מטע ה'. להתפאר מענין פארות כמו למעלה (ס' כא):
"ובנו", האלים האלה יבנו חרבות עולם, כאילו מן העצים והפארות של אילי הצדק יבנו חרבות עולם וגם "שממות ראשונים" (השוממים בהחלט שהיא יותר מחורבה) "יקוממו", האלים יקוממו אותם, ולא שיתקנו החורבה בתיקון לבד כבית ישן שמתקנים אותו, רק "וחדשו ערי חרב" יחדשו אותם בבנינים חדשים עד שלא יוכר שהיו חרבות מעולם, גם יחדשו השממות שנעשו בכל דור, (הנמשל שיבנו חורבות האמונות ושוממות הדעות, עד שהאמונות הכוזבות, בין אשר השתרשו מימי קדם, בין אשר נתחדשו בהמשך הזמן יתוקנו ע"י אילי צדק האלה ע"י נטיעות ה' אשר ילמדו דרכיו אורחותיו חקיו ותורותיו ומשפטיו:
ביאור המילות
"חרבות, שממות". יש חורבה שאינה שוממה, כמו עיר שחרבו חומותיה ונמצאו דיורים בתוכה, ושדי תבואה בתוכה, שע"כ אמר לחורבות השוממות (יחז' לו ד') ונושבו הערים והחרבות תבנינה (שם י') ועיין למעלה (מט יט):
"ועמדו זרים", הזר יקרא גם הבן עיר אם הוא מעם או משפחה אחרת, והנכרי הוא מארץ רחוקה, "הזרים ירעו הצאן" כי לא יעזבו הצאן על יד בן נכר, "ובני נכר יהיו אכרים וכורמים" עובדי האדמה:
"ואתם" רצונו שיהיה ערך ישראל נגד עכו"ם, כערך הכהן מזרע אהרן נגד העם כולו, כמו שהכהן לא עסק בעבודת אדמה ומרעה צאן, רק העם השפיקו צרכיו ע"י כ"ד מתנות כהונה, כן ישראל יהיו עובדי ה' והעכו"ם יספיקו צרכיהם ישמרו צאנם ואדמתם, "כהני ה' תקראו" שם כהן הוא שם היחוס המיוחד לזרע אהרן על שראוים לכהונת עבודת הקדש, ובכ"ז לא נקרא משרת ה' רק כהן העובד ה' לא כהן העוסק בצרכי חול, אומר אתם כהני ה' תקראו, זה יהיה שמכם שם הכבוד, וגם "יאמר לכם שאתם משרתי אלהינו" עובדים עבודתו. וכמו שהכהן היה לו ב' מעלות,
א) שנטל תרומות ומעשרות כן "חיל גוים תאכלו".
ב) שהיו מכבדים אותו לפתוח ראשון ולברך ראשון כן "בכבודם תתימרו" ותתאמרו ותשתבחו. כולם יחלקו לכם כבוד:
ביאור המילות
"כהני משרתי". עיין בפנים, וכן תמצא משרת תואר מוגבל אל שם כהן. הכהנים המשרתים, (נחמי' י'. יואל א' ט' יג. ב' יז). תתימרו, כמו תתאמרו, את ה' האמרת היום:
"תחת בשתכם", (הבושה היא מעצמו והכלמה היא מאחרים), תחת בשתכם שהיה להם בושה בעצמכם על שאבדתם כל חמדה "(תתאמרו) משנה" תקבלו כבוד כפול, "(ותחת) כלמה" מאחרים שנכלמתם על אורך הגלות, "ירנו חלקם" אלה שהכלימו אותם הם עצמם ירונו שירים ורננות על חלקם של ישראל (כמו שרנו תחלה עליהם שירי חרפה ובוז) יאמרו ברינתם ושיריהם לאמר, "לכן", תחת הבושה עתה "בארצם משנה יירשו" כי יירשו ארץ שלשת עממים נוסף על השבעה שירשו מקודם, ותחת הכלמה על ארך גלותם עתה "שמחת עולם תהיה להם", וזה ישקל בפלס נגד אורך הגלות:
ביאור המילות
"בשתכם, וכלמה". הבדלם מבואר למעלה (ל' ג') ותתימרו שבפסוק הקודם נמשך לפה, "תתימרו", משנה, וכן מלת תחת נמשך גם לכלמה:
"כי אני ה' אהב משפט", ומוכרח שכמו שנמשך הגלות זמן ארוך כן אשמחם בתשועה נצחיית, ואני "שנא גזל אף בקרבן עולה" כמ"ש והבאתם גזול, ומוכרח שאשיב להם גזילת ארצם עם פירות ושבח, ולכן בארצם משנה יירשו "ונתתי פעלתם באמת", יען שאני אוהב משפט, וגם בריתי יהיה לנצח:
"ונודע", זרעם יהיו נודעים בגוים לשם ותהלה, ולא לבד זרעם הגדולים כי גם "צאצאיהם" הקטנים, ולא לבד בגוים עכו"ם הפחותים כי גם "בתוך העמים" החשובים, יהיו נודעים בשם עד שכל רואיהם יכירום לאמר עליהם שהם הם הזרע אשר ברך ה', כי יהיו מצויינים בהדרת קדש:
ביאור המילות
"זרעם, צאצאיהם". הבדלם מבואר למעלה (מ"ד ג'), וההבדל בין עמים וגוים למעלה (א' ד'):
"שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי", השישה היא הפעולות החיצונות שיעשו להוראת השמחה, והגיל היא גילה הלביית על טובה חדשה שלא קוה עליה עד עתה. וכן יש הבדל בין ה' ובין אלהי, כי אלהי מורה ההשגחה הפרטיית המיוחדת, אומר "אני אשיש" בגלוי "בה'" שהוא בורא כל, "ואגיל" עוד גילה חדשה בלבבי מצד שיתגלה לי שהוא "אלהי" המיוחד לי בהשגחתו, ומפרש, "כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני", הבגד ילך בו האדם מלמטה והוא תפור כמדתו, והמעיל עשוי לעטות ולהתעטף בו על בגדיו, ואינו תפור למדת האדם, מציין
א) שה' ילביש אותי את ישועתו והיא תהיה לי כבגד מלמטה תפור למדתי, שתהיה הישועה פרטית מיוחדת לי לבד,
ב) שמלבד הישועה שיושיעני יכירו כל העמים את צדקתי, ויכירו על ידי דת האמת והאמונה האמתיית ועכו"ם ישליכו את עצביהם, ובזה מעיל צדקה יעטני, זה יהיה כמעיל שאעטה אותו על כל הבגדים. ועל הישועה, שיראו כולם צדקתי שיתראה אז לעיני כל, וזה יהיה ג"כ כמעיל בשני פנים,
א) מצד שיתראה בגלוי לעיני כל,
ב) שאינו תפור למדתי כי תכלית התגלות הצדקה יהיה שיכירו כל עכו"ם אמונת ה'. וזה מגביל נגד שוש אשיש בה' מפרש כי הלבישני בגדי ישע, ונגד תגל נפשי באלהי המיוחד לי עפ"י מעשי וצדקתי זה יהיה ע"י שיעטני מעיל צדקה שהכל יראו שהוא אלהי מיוחד לי ע"י צדקתי, ומבאר "כחתן", הדלתות מגבילים, "כי הלבישני בגדי ישע כחתן יכהן פאר", כי הישועה תהיה הבגד שאקבל מאתו מנחת שי ונדבה, ובזה ידמה כחתן אשר יכהן את הכלה בבגדי פאר שיתן לה מתנה מצדו, "ומעיל צדקה יעטני ככלה תעדה כליה", ע"י המעיל צדקה שזה יהיה שלי מצד מעשי וצדקתי, אדמה אנכי ככלה אשר תעדה כליה של עצמה נוסף על העדי והפאר שלו שכהן אותה החתן, כי כן המעיל הזה יהיה שלי עפ"י מעשי:
"כי כארץ", מבאר שנית, כמו שיש הבדל בהוצאת הצמחים, שהארץ הבלתי זרועה תוציא צמחה הגדל בה מעצמה, "והגנה" הזרוע "זרועיה תצמיח", תצמיח את הזרע שזרעו בה, כן ה' אלהים "יצמיח צדקה ותהלה. כארץ תוציא צמחה" מעצמה "כן יצמיח ה'" צדקה, והוא הישע שלא יהיה ע"י זרע מעשינו רק יגדל מעצמו בחפץ ה' אשר יעשה מצד הצדקה העליונה שגדרה הוא המעשים שיעשה שלא מצד הזכות רק בחסד, "וכגנה זרועיה תצמיח כן יצמיח ה' תהלה נגד כל הגוים", כמו שזרע הגנה יתהלל בו הזורע כי זרע וקצר לפי יגיעתו, כן מזה הצד שמעיל צדקה יעטני נתהלל לעיני כל הגוים במעשינו הטובים:
ביאור המילות
"צדקה". שאצל ה' הוא אשר יעשה לפי החסד בכח הצדקה העליונה כנ"ל (נט יז):
