מלבי"ם על ישעיהו כט
<< · מלבי"ם על ישעיהו · כט · >>
פסוק א
ביאור המילות
"אריאל". כינוי לגבורים (ש"ב, כג כ'), לירושלים ושבט יהודה (בראשית מט ט'), למזבח (יחז' מג טו), גם משל להאומה בכלל (במדבר כג כד. כד ט').
"קרית", התי"ו חלף ה"א כמו ציצת נובל, אל תתני פוגת לך:
"ינקפו". עם מושג פעל נקף לכריתה, מוקשר גם הוראות יקף והיקף. וגדרו הקציצה הסבובית, כנ"ל (יו"ד לב), ופה על הקפת ימי המשתה, וכריתת החגים האלה שבלתי מתקיימים ואחריתה שמחה תוגה. וצווי "ספו שנה על שנה", דומה כמליצת שמח בחור בילדותך וכו' ודע כי על כל אלה וכו'. וכן פה, ספו שנה, אבל עת והציקותי, אז והיתה לי:פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
"כדור". חניית המחנה בעיגול.
"והמוצב", הם הגבורים היוצאים בראש להשחית, כמו מצב פלשתים. והקימתי מצרת כמו ובנית מצור על העיר (דברים כ' כ'):פסוק ד
"והיה", שמלבד שפלת המקום יהיה קולך דומה כקול האוב, שאינו דבור אדם חי רק מגוף מת שנזרק בו נשמה לפי שעה, וגם לא יהיה דבור אדם כלל רק אמרתך תצפצף כצפצוף העוף, ואז.
ביאור המילות
פסוק ה
- א) שהם חלקי המורכב לא כן המוץ שהוא רק הפסולת,
- ב) ששוכבים במקומם לא כן מוץ עובר, שהוא המוץ אשר תדפנו רוח, וז"ש כי מחנה סנחריב שהם "המון זריך" שימותו סביב לירושלים וישארו שם פגריהם, יהיו דומים "כאבק. והמון עריצים" שהם הגבורים והוא מלך אשור וקצת שריו שנשארו ולא מתו, יהיו דומים "כמוץ עבר" שישאהו הרוח אל ארצו ונפל בחרב בניו בארצו, וכ"ז יהיה "לפתע פתאום" בלילה אחת יען כי.
ביאור המילות
"זריך, עריצים". זר הוא שם מצטרף בערך מי שהוא זר אצלו, לכן אמר בכינוי זריך, ועריצים, גבורים:
"לפתע פתאם", פתע, מציין מהירת הפעולה בלא דעת וכונה. אם בפתע בלא איבה הדפו. ופתאום, מציין מהירת הזמן התוכפת פעולתה מבלי הכנה. וכן אמרו חז"ל (כריתות ט') פתע שוגג, פתאום אונס. ובארתיו (במדבר ו' ט'). ופה בא הדבר בתכיפות הזמן ומהירות הפעולה גם יחד.פסוק ו
ביאור המילות
פסוק ז
פסוק ח
ביאור המילות
פסוק ט
ביאור המילות
פסוק י
ביאור המילות
"נסך עליכם ה'". מבואר אצלי בכל מקום, כי בשמקדים מלת היחוס לפני הנושא, המלה ההיא עקרית במאמר, ופה רק עליכם נסך לא על נביאיכם כדעתכם. ונסך, ענין יציקה.
"התרדמה", שינה עמוקה. ופעל "ויעצם", גדרו סגירת העפעפים בעוצם רב:פסוק יא
פסוק יב
ביאור המילות
פסוק יג
ביאור המילות
"בפיו ובשפתיו". שפה, חיצונית נגד הפה, ובארתיו בפי' תהלות (נא יז).
"מלמדה", כמו פרא למוד מדבר, אשר למדום אבותם (ירמיה ב' כד, ט' יג) מורגלת:פסוק יד
ביאור המילות
"להפליא". העלם וכיסוי סבת וטעם איזה דבר. שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל' יח):
"חכמה". היא המקובלת ושייך בה אבדה כי היא דבר קניני. אבל הבינה רק תכונה בנפש וכחניית, לא בפעל, לכן אמר תסתתר:פסוק טו
- א) שריבוי הידיעה תחייב ריבוי בעצמות היודע, וה' הוא אחד לא יושג בו שינוי וריבוי בשום פנים, וז"ש "הוי המעמיקים מה'" שעמקו בחקירתם מצד שהוא ה' אחד ולא יתרבה,
- ב) טענו שיתחייב שיולד בו ידיעה חדשה ע"י העצה החדשה שהוליד האדם, שהוא בוחר ויועץ בבחירה חפשיית, ויתחייב שינוי בהעצם הבלתי משתנה, וז"ש "לסתיר עצה",
- ג) טענו שיתחייב מזה שישתלם היודע בהידוע ושיתעצם היודע בהידוע ואיך יתעצם האור עם החשך, העליון הבלתי ב"ב עם החמרי האפל, וז"ש "והיה במחשך מעשיהם",
- ד) טענו אחר שהידיעה תוקדם לה הראיה החושיית הכליית, שהשכל יפשיט מושגיו מן החושים כידוע בחכמת הנפש, ואחר שה' אין רואה בעינים חומרים א"כ אינו יודע, וז"ש "ויאמרו מי ראנו" וממילא "ומי ידענו?":
פסוק טז
ביאור המילות
פסוק יז
פסוק יח
ביאור המילות
פסוק יט
ביאור המילות
פסוק כ
- א) העריצים שהם המושלים החזקים שמנעו את העם מעבודת ה' בהכרח וכפאום לעבוד ע"ז, ועתה "אפס עריץ".
- ב) הלצים שהיו מסיתים את העם בדברי לצנות מה', עתה "כלה לץ",
- ג) "שקדי און" העושים עבירות בפרהסיא, ומהם למדו יתר העם לעשות כמוהם, ועתה "נכרתו שקדי און". עתה מבאר, נגד הלצים אומר.
פסוק כא
פסוק כב
"לא עתה יבוש יעקב" מעצמו "ולא עתה פניו יחורו", ע"י אחרים (כי זה ההבדל בין בושה והחורת פנים) ומפרש נגד לא עתה פניו יחורו מאחרים, שעד עתה הכלימוהו לאמר שסרה השגחת ה' מאתו, אבל עתה.
ביאור המילות
פסוק כג
ביאור המילות
"ילדיו, בקרבו". יחיד על רבים, וכן ירעה מקניך (לקמן ל' כ"ג):
"קדוש יעקב, אלהי ישראל". ישראל גדול מיעקב כנ"ל (ט' ז'), וכנויו אל השם יורה נפלאותיו לגדולי הדור, ועז"א יעריצו, במופתיו יוכר כחו ועזוזו:פסוק כד
ביאור המילות
"תעי רוח". תועים מצד השכל. אדם תועה מדרך השכל (משלי כא טז), והפוכו המבין:
"ורוגנים". מסרבים לשמוע ומריבים, באין נרגן ישתק מדון (שם כז כ'), והפוכו הלוקח לקח, שהוא קבלת דברי החכמה, ישמע חכם ויוסף לקח:<< · מלבי"ם על ישעיהו · כט · >>