מלבי"ם על יחזקאל מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על יחזקאל · מ · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בעשרים וחמש שנה לגלותנו" הוא גלות יהויכין שגלה י"א שנה לפני החורבן, ולפ"ז עת נגלה אליו הנבואה הזאת היה "ארבע עשרה שנה אחרי אשר הכתה העיר", ואז היה שנת היובל, (כי היובל הקודם היה בי"ז שנה ליאשיהו עת מצאו הספר בבית הה', שהיה ל"ו שנה קודם החורבן) לכן אמר "בר"ה בעשור לחדש", שלא יצוייר שיהיה ר"ה בעשור לחדש רק בשנת היובל שאז ביוהכ"פ תוקעים בשופר והעבדים יוצאים לחירות, [הערה: דע שחשבון זה אינו עולה לר' יהודה שסובר בנדרים (דף ס"א) ששנת החמשים עולה למנין שבוע, ולדידיה חל היובל י"ז שנה קודם לכן, אך ר' יהודה לשטתו שלדידיה בל"ז אאל"פ שר"ה הוא בעשור לחדש, דהוא ס"ל בספרא (בהר פ"ב) ששנת היובל מתקדשת בתחלתה. וחשבון זה הוא לרבי יוסי בערכין (דף י"ח) ובסדר עולם, והוא לשטתו שס"ל שתקיעה מעכבת כמ"ש בספרא (שם משנה ד) ובר"ה (דף ט') ולדידיה לא היו עבדים נפטרים לבתיהם עד יום הכפורים כמ"ש בס' התו"ה (שם סי' י"ח), ולרבי יהודה צל"פ מ"ש בראש השנה היינו בתחלת השנה ולא בא הלשון בדוקא: ע"כ] "היתה עלי יד ה'", מבואר אצלי שיד ה' מורה על שיניע את הנביא אל ענינים נשגבים ומחזות עצומות, "ויבא אותי שמה" ר"ל אל העיר שהוכתה:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"במראות אלהים הביאני" מבאר שלא היה שם בפועל רק שכן ראה במראה וגם ר"ל ששם ראה את המראה הידועה שהוא מראות המרכבה (כמ"ש בס' מ"ג) ומראה המקדש מכוון לעומת המרכבה העליונה כמ"ש במק"א, "ויניחני אל הר גבוה מאד", כמ"ש נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, "ועליו כמבנה עיר מנגב", הנה יתבאר (לקמן סי' מ"ה סי' מ"ח) כי העיר לעתיד תהיה בדרום המקדש רחוקה ממנו מ"ה מיל, לכן ראה "כמבנה עיר" כי העיר רחוקה מאד, ומכוונת נגדו מצד "נגב" ואינה עומדת במקום שעמדה בראשונה סמוך למקדש:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויביא אותי שמה", בתחלה הביאו קרוב אל ההר כמ"ש ויניחני אל הר, מלת אל מורה שעדיין לא היה שם, (כי רצה שיראה משם את העיר שעמדה מרחוק), ועתה הביא אותו שמה במקום הקדש שבראש ההר.

"ופתיל פשתים בידו" למדוד בו מדה מרובה מהקרקע, "וקנה המדה" למדוד את החומה ומדה מועטת, "והוא עומד בשער" שאז ראה ג"כ שיש שם שער והוא שער הר הבית המזרחי, והראהו בזה שבנין העתיד לא יהיה ע"י בני אדם רק ע"י עליונים בענין הפלאיי:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ראה בעניך" הדמות והצורות אשר יראה, "ובאזניך שמע" הדברים שיאמר לו, "ושים לבך" להבין הנמשל והסודות הצפונים במראה זאת, כי תכלית מה "שהובאת הנה" הוא "למען הראותך" ותכלית הראיה הוא "שתגד לבית ישראל" כדי לנחם אותם ולחזק ידים רפות:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והנה חומה", היא חומת הר הבית שהיה חמש מאות קנים בכל צד כמ"ש לקמן (ס"ס מ"ב) והחומה היא "מחוץ לבית" כי בתוך חומת הר הבית נמצא הבהמ"ק, "וביד האיש קנה המדה" ר"ל וקנה המדה שהיה ביד האיש (כנ"ל ג') היה מחזיק "שש אמות" שכל אמה מחזקת "אמה" של חמשה טפחים "ועוד טפח", דהיינו שש אמות של ששה טפחים, "וימד את רחב הבנין" דהיינו עובי החומה היה שש אמות, וכן קומת החומה, וממ"ש "סביב סביב" משמע שהיה נמוך מכל הצדדים. [הערה: שהגם שבבית שני רק הכותל המזרחי היה נמוך כדי שיוכל הכהן השורף את הפרה לראות משם את פתח ההיכל כמ"ש בפ"ב דמדות. כאן לא שייך האי טעמא ששם היה בעזרת נשים י"ב מעלות ובעזרת ישראל ט"ו מעלות, ובכאן לא היה בעזרת נשים רק שבע מעלות כמ"ש בצד צפון ודרום (פסוק כ"ב ופסוק כ"ו) ובעזרת ישראל היו שמונה מעלות (כמ"ש בפסוק ל"א ופסוק ל"ד ופסוק ל"ו) וחסר י"ב מעלות שהם שש אמות, וא"כ היה יכול לראות פתח ההיכל דרך השער, רק שהיה נמוך לנוי כדי שיראה את כל המקדש מבחוץ ולא תעלימהו החומה: ע"כ]:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויבא אל שער". משם בא אל שער אחד שהוא שער עזרת נשים שהוא לפני עזרת ישראל, (ונקרא בספר הזה בשם חצר החיצונה, נגד עזרת ישראל שנקראת חצר הפנימית), והחומה הזאת הקיפה מד' רוחות, "אשר פניו דרך הקדימה" ר"ל שבא בשער המזרחי.

"ויעל במעלותיו" מפני שההר היה משופע ועשו אותו מישור חפרו מעלות אצל השער, ולא באר פה כמה מעלות היו, ומבנין בית שני א"א ללמוד שהיה משונה מבנין זה שכן גם במעלות עזרת ישראל היה משונה, וע"כ שסמך ע"מ שבאר בצד צפון ודרום שהיו שבע מעלות. [הערה: והנה בבנין בית שני היה שטח הר הבית חלוק במחיצה ונקרא סורג, ומזו המחיצה עד עזרת נשים היה עשר אמות ונקרא חיל (כמ"ש בפ"ב דמדות), שלשם אין נכרים וטמאי מתים נכנסים, ועתה היה במקומו התאים ואחריהם היו הששים אלים (שיתבאר בפסוק י"ד) שעמדו כנגד כל הכותל, והחזיקו י"ב אמות רחוק מן הכותל: ע"כ]:

"וימד את סף השער" החומה הזאת היה עוביה י"ג אמות והיה בה שני ספים א' לצד החיצון ואחד לצד פנים, כ"א החזיק שש אמות ואמה אחת היה באמצע בין סף לסף, ועז"א "שמדד סף אחד" שהוא החיצון "היה קנה אחד רחב, ואת סף אחד" הוא הפנימי היה "קנה אחד רחב", ומסתמא היה כן גם בצד השני של השער כיון שעובי החומה היה שוה בשניהם:

ביאור המילות

"סף השער", מדובר בשלש לשונות, סף, מזוזה, איל, והיינו שכל רוחב השער בין בצדדים בין למטה באסקופה קרוי סף. מקום שעשוי לחזק שם את הדלת קרוי מזוזה, כמשי"ת לקמן (מ"ג ח') וכן פה היתה המזוזה בתוך, רחבם אמה, וחולקת את הסף לשני ספים כ"א רחבו שש אמות, ואם הסף מצופה בתמונת עגול וציור מיוחד קרוי איל, וכן היה בפתח אולם והיכל וקה"ק לקמן פסוק מ"ה ובסי' מ"א פ"א ופ"ג:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והתא", ראה שבשני צדדי השער מבחוץ היו בנינים ששייכים אל השער ונקראים תאים, (מלשון אתא על שהם משמשים להבא אל השער לעמוד שם קודם שיכנס), והיו שלש מכל צד ופתחיהם אל השער, ובצד הפנימי היה אולם שהוא בית שער ששייך ג"כ אל השער, וראה שמדד את חלל התא שאצל השער והיה חללו בין בארך בין ברוחב קנה אחד, שהוא שש אמות מרובע, "ובין התאים" היינו הכותלים המפסיקים בין תא לתא היה רחבם של כ"א "חמש אמות", (וה"ה הכותל מזרחי של התאים שלצד חוץ, ועי' בפסוק י"ב), "וסף השער", אחר שמדד את התא שאצל השער ואת הכותל שבינו לבין התא שבצדו, נכנס לצד הפנימי של השער למדוד את האולם, ומדד בו ג' מדידות,

  • א) מדד עובי הכותל של אולם מצד זה ומצד זה, שהכותל של האולם היה בצד השער ובצד אחד היה נסמך אל כותל החצר, רק בצד השני של פנים היה לו סף, ומדד את "סף השער מאצל עולם השער", ר"ל הסף של האולם וקורא אותו בשם סף השער כי גם האולם היה שייך אל השער, "מהבית" כי הצד של צד חוץ היה נסמך אל הכותל ולא היה לו סף. והיה "קנה אחד", ומזה ידע שכותלי האולם כ"א רחבו שש אמות:

ביאור המילות

"והתא". כבר הבתאר אצלינו (מ"א ס"ו) ההבדל בין יציע, תא, צלע, ותראה בכאן שהבנינים שהיו אצל השער מבחוץ נקרא בשם תאים, כי היו מזומנים אל הבא ונכנס, מלשון אתא בקר, ושייכים אל השער שנקרא ג"כ בשם שער האיתון מלשון אתא, והבנינים שהיו מחוברים בצדדים שלא אצל השערים נקראו צלעות בסי' מ"א:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד", (מדידה שניה) "מדד את אולם השער" היינו אורך כותל האולם ממערב למזרח, והתחיל מדידה זאת "מהבית", כי באשר עמד אצל סף האולם שלצד פנים מדד משם ממערב למזרח, והיה "קנה אחד", נמצא שהאולם נמשך לפנים שש אמות:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד", (מדידה שלישית) "מדד את אולם השער" מצפון לדרום, והיה "שמונה אמות ואיליו שתים אמות", ר"ל כי רוחב חלל האולם מצפון לדרום היה עשר אמות כרוחב חלל השער רק בצד פתחו עמדו שני אילים אחד מצד זה ואחד מצד זה והיה כ"א אמה על אמה עגול, והיה עמידתם בתוך פתח האולם בפנים וסתמו את הפתח אמה מכל צד, עד שלא נשאר שם מחלל האולם רק שמונה אמות, ועם שתי אמות של שני האילים היה פתחו עשר אמות כמדת חלל השער, כי שני כותלי האולם היו שוים עם השער בצד פנימי שלהם, ורוחב חללו כרוחב חלל השער, "ואולם השער מהבית" באשר הדרך הוא שהאולם יעמוד חוץ לשער בצד חוץ כמו שהאולם של עזרת ישראל היה לצד חוץ, הודיע שאולם של שער החצר החיצונה היה מהבית היינו בפנים, והיה כן לנוי כדי שיהיה אולם כנגד אולם:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותאי השער דרך הקדים" היינו תאי השער המזרחי, היו "שלשה מפה ושלשה מפה", ר"ל שלשה מצד צפוני של השער מדרום לצפון ושלשה מצד הדרומי של השער מצפון לדרום, (ואחר שכבר מדד התא שאצל השער וראה שחללו שש על שש אמות ועובי הכותל המפסיק בין תא לתא חמש אמות, הלך למדוד את האולם שהוא ג"כ אצל השער בפנים, ואח"ז יצא לחוץ ומדד שלשה התאים, וראה כי) "מדה אחת לשלשתן", שכולם היו כמדת התא הראשון שכבר מדד כנז' (בפסוק ז'), "ומדה אחת לאילים מפה ומפה", שכמו שהיו שני אילים בפתח האולם כ"א אמה על אמה כן היו שני אילים בפתח התאים, איל אחד מכל צד, והיה ג"כ מדתם אמה על אמה בעיגול:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד", עתה מדד את השער בעצמו והיה "רוחב פתח השער" מצפון לדרום "עשר אמות", ואורך השער "ממזרח למערב היה "שלש עשרה אמות"", שכבר בארנו שרוחב קיר החצר היה שלש עשרה אמות (כי נחלק לשני ספים כל סף שש אמות ואמה אחת באמצע כנ"ל (פסוק ו') והיה ארכו י"ג אמה:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וגבול לפני התאות אמה אחת", מפני שהתאים נסמכו בצד מערב אצל קיר החצר, שקיר החצר הוא קיר המערבי של התא, ובצד של השער נסמכו אל השער, הודיע שלא נסמכו ממש רק היה אמה אחת גבול לפניהם, שבין בצד המערבי היה קיר החצר בולט אמה אחת, שכנגד התאים היה רוחב הקיר אמה אחת יתירה (שהיה שייך אל התאים) כל משך התא באורך ובגובה, וזה היה הגבול בין התא וקיר החצר, וכן בצד השער היה עובי כותל התא אמה אחת יתירה שכותלי התאים היו חמש אמות ובצד השער היה רחבו עד גובה הפתח שש אמות שבאמה היתירה הזאת עמדו שני האילים של פתח התא שהיה עובי כ"א אמה אחת, וזה היה הגבול לפני התא אל השער, והנה יתבאר (בפסוק שאח"ז) שהיה להתאים פתחים משני צדיהם, שבתאים הצפונים היה פתח פתוח לצד דרום אל השער ופתח פתוח לצד צפון אל החוץ וגם בפתח זה היה גבול אמה לפני הפתח, שכותל התא השלישי שבצד חוץ ששם הפתח הפתוח לחוץ היה ג"כ שש אמות עד משקוף הפתח כי אמה אחת היה גבול לפני התא מגביל בינו ובין החוץ, ושם עמדו גם כן שני אילים השייכים אל הפתח, וזה נכלל במ"ש "ואמר אחת גבול מפה", ר"ל מצד האחר הפתוח לחוץ, "והתא שש אמות מפה", ר"ל ובזה היה כותל החיצוני של תא החיצון שש אמות, בין התא של צד השער שהיה כותלו החיצוני שש אמות, ובין התא השלישי של צד החוץ שהיה ג"כ כותלו החיצוני שש אמות, וז"ש "ושש אמות מפה", (כי א"א לפרש על חלל התא שהיה שש אמות שזה כבר נאמר (בפסוק ו') ולכן אמר והתא בלשון יחיד כי זה לא היה לכל התאים רק לתא החיצון, אבל שני כותלים המפסיקים בין תא לתא לא היו רק חמש אמות כמ"ש (בפסוק ו') ובין התאים חמש אמות:

ביאור המילות

"והתא שש אמות". תא זה ר"ל כניסת השער, והוא מלשון אתא, שעקר שם תא ע"ש הביאה, כנ"ל, ונופל היטב עקר השם גם על מקום שבאים שם אל התא:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד את השער" הנה שלשה התאים שבכל צד הם שייכים אל השער (כמ"ש למעלה שנקרא תא מלשון ביאה שעשוי לביאת השער), ולכן "מדד עתה את השער מגג התא לגגו" ר"ל לגג השער, והיה "רחבו עשרים וחמש אמות", כי רוחב השער ממערב למזרח היה שלש עשרה אמות (כנ"ל פסוק י"א) וגבול לפני התא אמה אחת שאמה זאת היתה לחוץ מן השער כי היה שייך אל התא (כנ"ל פסוק הקודם) ולא היה רק עד גובה התא, ושש אמות חלל התא, וחמש אמות רוחב כותל המזרחי של התא סך הכל כ"ה אמות, "פתח כנגד פתח" ר"ל שכל הפתחים של התאים היו זה כנגד זה שהיו פתחים בין תא לתא, ובתא הדרומי של תאים הצפונים היה פתח פתוח אל השער ובתא הצפוני היה פתח פתוח אל החוץ, עד שהיה יכול ליכנס אל התאים מכל צד, וכן היה בתאים הדרומים פתחים בשתי הצדדים ופתחים בין תא לתא, ובזה היו פתחי התאים הדרומים מכוונים נגד פתחי התאים הצפונים ששניהם היו פתוחים לצד השער זה כנגד זה, וכ"ז נכלל במ"ש פתח נגד פתח:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויעש את אילים ששים אמה", הנה התאים נמשכו בכותל מצד השער ארבעים אמה מכל צד, (כמו שיתבאר בפסוק שאח"ז) ואח"כ היה הכותל פנוי, ועשה שם אילים שנמשכו ממקום כלות התאים עד ששים אמה והם עמדו בשוה עם התאים והיה בינם ובין כותל החצר י"ב אמה והיה זה לנוי אל הבית, וגם יל"פ שעשה אלים ששים וכ"א החזיק אמה, ובזה היו דומים לאילי פתח האולם ופתחי התאים שהיו ג"כ אמה (כמ"ש (בפסוק י') ומדה אחת לאילים מפה ומפה), ופי' "ויעש אילים ששים של אמה", וי"ל שהיה הפסק בין איל לאיל ג"כ אמה, ולפ"ז החזיקו ברוחב הכותל קי"ט אמות ומן פתח שער חצר החיצונה עד הכותל הצפוני וכן הדרומי היה קי"ח אמה, שהם מ"ה אמה שנגד חלל החצר הפנימי, י"ג אמה נגד עובי הכותל של הפנימי, ומאה אמה שחלל חצר החיצונה עודף על חצר הפנימי, והאילים מתחילים ממקום כלות התאים, שהיו ארבעים אמה מן השער נמצא שהאיל האחרון עמד נגד התחלת עובי כותל הצפוני והדרומי של החצר החיצונה, והיה במקום הסורג שהיה בבית שני כנ"ל (פסוק ו'), שלכן העמידו אילים נגד כל משך הכותל עד עובי החומה ואחר שהאילים האלה לא היו רק בצד מזרח לבד שינה הלשון ואמר ויעש אילים, שאם היה אומר סתם שהיו אילים ששים היה משמע שהיה כן גם בצד צפון ודרום שהיו דומים בכל דבר אל המזרח רק האילים לבד לא היו בצפון ודרום, "ואל איל החצר השער סביב סביב", הנה ציר השער היה קבוע בין שני ספי השער שכבר בארנו (פסוק ו') שהיה להשער שני ספים כ"א רחב שש אמות ואמה אחת היה ביניהם ששם היה ציר השער, ולא ידענו להיכן היה השער נפתח אם לצד חוץ או לצד פנים, באר פה שהיה נפתח אל צד החצר לצד פנים, שהיה סובב על צירו אל איל החצר, שהאיל של החצר היה קבוע בפתח האולם ששם עמדו בצד פנים איל מצד זה ואיל מצד זה כנוס אמה בחלל האולם (כנ"ל פסוק ט') וכשנפתח השער היה מגיע עד אמה שלפני האיל האחד של החצר, כי רוחב השער היה עשר אמות וכשנפתח היה מחזיק שש אמות של סף הפנימי של השער וארבע אמות בחלל האולם, ולא נשאר עד איל האולם רק ריוח אמה, כי משך האולם לפנים לא היה רק שש אמות (כנ"ל פסוק ח') והודיע זה כדי שלא נטעה שנפתח לצד חוץ, וא"כ הגיע עד חצי הפתח של התא, כי התא היה פתוח באמצע אל צד השער, ומאמצעית הפתח עד גבול התא שלש אמות, וגבול התא אמה, ושש אמות רוחב הסף החיצון של השער, סה"כ עשר אמות, וזה לא יתכן לסתום חצי הפתח והחלון של התא, לכן הודיע שהיה השער סובב אל איל החצר שהוא האולם ששם מקומו הנכון:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועל פני השער האיתון וכו' חמשים אמה", כבר התבאר (בפסוק י"ג) ששלשה התאים שבכל צד הם שייכים אל השער, ולכן אמר שם שמדד את השער מגג התא לגגו של השער והיה רחבו עשרים וחמש אמות, שזה שייך לרוחב כניסת השער שהשער עם רוחב התא ממערב למזרח קרוי רוחב והיה כ"ה אמה, ועתה מדד מן השער לאורך התאים שזה ארך פני השער (ר"ל השייך אל השער) והיו חמשים אמה, שרוחב השער מדרום לצפון עשר אמות ומן השער עד כלות ההתאים ארבעים אמות, כיצד שני קירות החיצונים של התאים שבצד השער ושבצד החוץ כנגדו היה כ"א שש אמות (כי היו חמש אמות עם אמה של גבול לפני התאות (כמ"ש בפי"ב) ושני קירות המפסיקות בין שלשה התאים כ"א חמש אמות (כמ"ש בפסוק ז') ושלשה חללי התאים כ"א ו' אמות (כמ"ש בפ' הנ"ל) ס"ה ארבעים אמה, ועם רוחב השער הם חמשים אמה, ולפ"ז מדד תחלה בצד הדרומי של השער מראש השער, עד כלות התא הדרומי רוחב כ"ה אמות ממערב למזרח, ומשם חזר למדוד מדרום לצפון עד כלות אורך התאים והיו חמשים אמה, וכן כשמדד בצד הצפוני של השער עד כלות התא הצפוני רוחב כ"ה, חזר למדוד משם באורך מצפון לדרום עד כלות התאים הדרומים והיו ג"כ חמשים אמה, וזה שאמר בכל הענין שהיה כל שער ארכו חמשים אמה ורחבו עשרים וחמש (כמ"ש בפסוק כ"א כ"ה כ"ט ל"ג ל"ו), ולכן קראו בשם שער האיתון, שכן נקרא עם התאים שאצלו (ששם תא מלשון אתא וביאה), ר"ל מקום שאתים ובאים בשער היינו הצד הפונה לחוץ ששם נכנסים אל השער, כי התאים היו מבחוץ, ומ"ש "על לפני השער הפנימי" ר"ל שפני השער האיתון מבחוץ היה מקביל נגד מה שהיה לפני השער בפנים, כי יתבאר (בפסוק י"ז) שאצל האולם שבפנים היה רצפה אל כתף השער ועל הרצפה היו שלשים לשכות, ובפסוק י"ח באר שהרצפה היתה אל כתף השערים לעומת אורך השערים, ומכאן ידענו שאורך השערים נמשך בחוץ עד כלות התאים שהם מ' אמה מן השער, מבואר שלעומת אורך השערים עמדה הרצפה והלשכות שעליה בפנים, ובמקום שכלו התאים מבחוץ כלתה הרצפה שנגדם מבפנים, והיה משך הרצפה ל"ד אמה (כמו שיתבאר בפסוק י"ח) שהוא מ' אמה מן השער, וז"ש פה שמה שהיה "על פני שער האיתון" מבחוץ, היה מקביל "על לפני אולם השער הפנימי", ר"ל נגד מה שהיו בפנים לפני אולם השער שעמדו ג"כ בנינים מקבילים בפנים נגד התאים שבחוץ והיו חמשים אמה שהם ל"ד אמה של משך הרצפה שש אמות של עובי כותל האולם ועשר אמות של רוחב השער, ויען שהרצפה עמדה לפני האולם בצד פנים אמר לפני אולם השער הפנימי, (וגם שבא להוציא האולם החיצון ר"ל אולם של החצר הפנימי שהוא היה מבחוץ (כמו שיתבאר בפסוק ל"א), ששם לא היה רצפה לפניו), ובא אגב ללמדנו שגם בצד הפנימי נמשכה הרצפה עד כלות התאים שהם חמשים אמה מהתחלת רוחב חלל השער, ואחר נ' אמה מהתחלת רוחב חלל השער כלו בנין התאים מבחוץ ובנין הרצפה והלשכות שעליו כנגדם בפנים:

ביאור המילות

"האיתון". מענין ביאה. ונקרא כן בצירוף התאים שנחשבו עם השער (כנ"ל פ"ז):

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וחלונות אטומות" שהיו חלונות עשויים להביא את האור והיו אטומות בזכוכית, "אל התאים" ר"ל בכותל מזרחי של התאים להביא האור מצד חוץ אל התאים, "ואל אליהמה" ר"ל בצד הפתחים ששם היו עומדים ב' אילים, וכבר בארתי (בפס' י"ג) שהתאים היה להם פתח משני צדדיהם זה כנגד זה, עד שהיו פתחים מתא לתא, וכן בתא שכנגד השער היה לו פתח אל השער שעמדו בו שני אילים וכן בתא החיצון שלצד חוץ היה לו ג"כ פתח אל החוץ ועמדו בו שני אילים (כמ"ש בפסוק י') הודיע פה שבשני הצדדים של החוץ היו חלונות לחוץ,

  • א) "אל אליהמה" היינו בפתח של צד חוץ בתא השלישי, שעמדו בו אילים, וכן "לפנימה לשער", ר"ל בתא הראשון שעמד אצל ופתחו באילים אל צד השער שמשם נכנס לפנים אל השער היה בו גם כן חלונות, עד שהיו החלונות "סביב סביב" מג' רוחות של התאים, מזרח דרום וצפון, "וכן לאלמות" וכן היו חלונות אל האולם של השער והיו פתוחים אל החצר (והיו אלה החלונות באמה שאצל איל הפתח פתוחים אל הרצפה שבצדו, כי אם היו למטה מזה יסתמו על ידי השער שהיה פתוח על האמה הזאת כמ"ש למעלה (פסוק י"ד) במ"ש ואל איל החצר השער סביב סביב) "וכן היו חלונות סביב לפנימה" בחומה של החצר היו חלונות פתוחים לפנים אל החצר בכל כותל החצר למעלה מן התאים להביא את האור אל החצר, "ואל איל ותמרים" לכל איל ואיל (בין לאילי החצר בין לאילי התאים), וששים האילים שעמדו אחרי התאים בצד מזרח היו על גביהם כצורת דקל תמר לנוי:
 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויביאני אל החצר החיצונה", כי עד עתה עמד בתוך השער וחוצה לו לצד החוץ, עתה הביא אותו אל החצר של ע"נ לפנים, "והנה לשכות" ראה שבצד כותל האולם יש לשכות "ורצפה עשוי לחצר סביב סביב", ראה שאצל כותל החצר מבפנים יש מרצפת אבנים שגבוה מיתר קרקע החצר, וראה כי יש "שלשים לשכות אל הרצפה" שעלח הרצפה עומדים לשכות והיו שלשים במספרם, ולא באר כמה לשכות היו בכל צד, ואא"ל שהיו שלשים מכל צד שכבר בארנו (בפט"ו) שמשך הלשכות בכל צד היו רק ל"ד אמה, ואיך יעמדו שם ל' לשכות וכותליהם, וממ"ש ורצפה עשוי סביב סביב מבואר שראה אז גם הרצפה שבצד צפון ושבצד דרום, שכן מורה מלת סביב, ולפ"ז מבואר שבין כולם היו שלשים לשכות, עשרה בצד מזרח חמשה מצד זה של השער חמשה מצד זה, וכן בצד צפון ודרום, עשרה בכ"א, ס"ה שלושים, והנה לקמן (סי' מ"ב פסוק ו') יתבאר שהלשכות היו משולשות, תחתיים ושניים ושלישים, כי כן היו הלשכות שעל הרצפה שנגד קיר ההיכל כמו שית' שם בראיות, א"כ כשנחשוב גם הלשכות שבגובה היו ל' במזרח ול' בצפון ול' בדרום וכשנחשוב רק הלשכות התחתונות, היו ל' בצירוף כל הג' רוחות, וע"ז אמר סתם ל' לשכות לכלול שני החשבונות:

ביאור המילות

"רצפה". היא מרצפת אבנים על הקרקע, לא עלייה כדעת המפרשים:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והרצפה אל כתף השערים", הרצפה היתה סמוכה אל כתף השערים שמזה ומזה ר"ל אצל כותל האולם שהיה עביה שש אמות וארכה ג"כ שש (כנ"ל פסוק ז' ח') התחילה הרצפה ונמשכה שש אמות לפנים החצר למערב (ומשמע שרק הרצפה היה רחבה שש אמות כרוחב כתף השער, אבל הלשכות שעליה היו רחבם רק ד' אמות ושתי אמות היתה הרצפה פנויה לפני הלשכות, ובזה יצוייר חלון בכותל האולם שאצל הרצפה, שהיה באותה אמה שלפני איל האולם, שכנגדו לא סתמו הלשכון עדיין, וכמ"ש בפ' ט"ז במ"ש וכן לאלמות), ואורך הרצפה היתה "לעמת ארך השערים", שכבר התבאר (בפסוק ט"ו) שהמשך שבצד החיצון ממקום התחלת השער עד סוף התאים מדרום לצפון נקרא בשם אורך השערים, ולנגד השטח הזה עמדה הרצפה בפנים, עד שאורך הרצפה היה ל"ד אמות, כי ארבעים אמה ממקום התחלת השער כלו התאים (כנ"ל פט"ו) ולנגד זה בפנים היה כותל האולם עוביה שש ול"ד אמות של הרצפה נמצא היה אורך הרצפה בפנים מכוון לעומת אורך השער בחוץ, וכלו במקום אחד זה בפנים וזה בחוץ, (ועמ"ש בפסוק ט"ו), "הרצפה התחתונה", ר"ל מפני שיתבאר (בסי' מ"ב בפסוק ג') שגם בקיר אשר לחצר החיצונה נגד האולם וההיכל, היה ג"כ רצפה ולשכות כמו שהיה בקירות החצר החיצונה שנגד עזרת ישראל, והרצפה שהיה שם בצד דרום ובצד צפון נקראת הרצפה העליונה (כי המקדש עמד בהר, ולמערבו עמד בראש ההר ולמזרחו עמד במורד ההר) ולבל נטעה כמו שכולל בדבריו פה הרצפה שעמדה סביב סביב החצר שנגד עז"י במזרח וצפון ודרום, כן נכנס בחשבון זה הרצפה העליונה שהיתה בקיר הצפוני והדרומי שנגד האולם וההיכל, לכן באר שמדבר פה מן הרצפה התחתונה כי הרצפה העליונה לא היתה אל כתף השערים כי לא בא שם חשבון זה כלל. ואינו מדבר פה רק מן הרצפה התחתונה של החצר שבצד מזרח כמ"ש (בס' מ"ג פ"ט) ומתחת הלשכות, הרי ששם נקרא תחת ותחתון על שהיה בתחתית ההר עי"ש:

ביאור המילות

"התחתונים". כי היה רצפה עליונה במעלה ההר נגד הבנין והעזרה, וגם מה שדייקו ממה שהטעם למעלה שהה"א נוספת, אין ראייה כי חצר בא גם בלשון זכר, החצר הפנימי, ויכוין לומר הרצפה של החצר התחתון:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד רחב" עתה בא למדוד רוחב החלל של עזרת נשים ממזרח למערב, וכ"ז שעמד לפני הלשכות לא היה יכול למדוד כי בצד הפנימי של חצר החיצונה עמדו שם הלשכות ובצד החיצון של חצר הפנימי עמדו שם התאים, ששניהם נמשכו עד ארבעים אמה מן השער, וכל משך זה נקרא בשם, לפני השער, (כמ"ש (בפסוק ט"ו) ועל פני השער האיתון, על לפני אולם השער), וכשבא אחר משך ארבעים אמה ששם כלו הלשכות מצד זה והתאים מצד זה מדד מקיר הפנימי, של חצר החיצונה אל קיר החיצון של חצר הפנימי וז"ש "וימד רחב מלפני השער התחתונה", (התחתונה היא חצר החיצונה שהיא בתחתחית ההר נגד חצר הפנימית שעלו אליו במעלות), והמדידה היה "מלפני השער", היינו אחר ארבעים אמה במקום שכלו הלשכות שעמוד לפני שער התחתונה משם מדד "אל לפני החצר הפנימי" היינו במקום שכלו התאים שבחצר הפנימי מבחוץ ששם הקיר פנוי משני הצדדים, והיה מקיר לקיר "מאה אמה, הקדים והצפון", שאחר שמדד כן בצד מזרח הלך ומדד בצד צפון שאצלו ג"כ מקיר לקיר ומצא כן, (וע' בפסוק כ"ג):

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשער אשר פניו דרך הצפון", אחר שכבר עמד בצד הצפוני ומדד מקיר לקיר כנ"ל, הלך שם עד השער הצפוני של חצר החיצונה "ומדד ארכו ורחבו":

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותאיו" וכן מדד מדת התאים שהיו שלשה מכל צד. וכן "איליו" שהם האילים שבפתחי התאים (כנ"ל פסוק י'). "ואלמיו" הוא אולים השער, הכל "היה כמדת השער הראשון", והיה "חמשים אמה ארכו" חלל השער עד סוף התאים מדרום לצפון (כנ"ל פסוק ט"ו), "וחמש ועשרים רחבו" מן התא במזרח עד סוף משך השער אצל האולם ממזרח למערב (כנ"ל פי"ג):

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וחלונו" (כנ"ל פסוק ט"ז) "ואילמו" הם אילי האולם (כנ"ל פסוק ט'), "ותמריו" שהיו על האילים (כנ"ל פסוק ט"ז), הכל היה "כמדת השער אשר פניו דרך הקדים. ובמעלות שבע יעלו" לשער הזה שהיו בגובה ההר, "ואילמו לפניהם" שלפני המעלות עמדו שני אילים אחד מפה ואחד מפה לנוי, וכן מבואר לקמן (פסוק כ"ו) בפירוש שקאי על שני האילים והתמורים שעליהם שהיו לפני המעלות, והנה לא הזכיר מנין המעלות ולא את אילי המעלות בשער המזרחי כי שם נכנס תיכף למדוד סף השער ולא פנה עדיין אל מנין המעלות ומה שאצלם, ובבואו לשער הצפון והדרום שם לבו גם לזאת, וידענו ממילא שה"ה שכן היה בשער המזרח אחר שהיו דומים בכל עניניהם:

ביאור המילות

"אילמיו". כמו איליו וכן בפסוק כ"ו:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושער לחצר הפנימי נגד השער", עתה נשא עיניו אל החצר הפנימי וראה כי מכוון נגד שער החצר החיצון עומד כנגדו שער החצר הפנימי, זה כנגד זה "לצפון ולקדים", שאחר שהשקיף כן בצד צפון חזר שנית אל צד המזרח וראה ששם יש ג"כ שער לפנימי נגד השער של החיצונה, "וימד משער אל שער מאה אמה", כי תחלה לא מדד משער אל שער רק מקיר אל קיר ארבעים אמה רחוק מן השער (כנ"ל פסוק י"ט) ועתה מדד שנית משער אל שער, והיו ג"כ מאה אמה, ובזה ידע שהשערים מכוונים זה כנגד זה, שאם לא היו מכוונים היו קו המדה יותר ממאה אמה כפי נטיית שער אחד משער שכנגדו, והטעם שלא השקיף על זה תיכף בהיותו במזרח, ששם ראה ששער של החצר החיצונה עמד באמצע, וה"ה שער הפנימי, אבל בצד צפון, לא יכול לדעת זאת, אם מצד השער הפנימי שהגם שבפנים היה באמצע החלל, בחוץ לא היה באמצע כי בצד מזרח היה קיר החצר הפנימי עודף על האמצע של החלל, שבצד מערב לא היה לו קיר ביחוד, ואם מצד החצר החיצונה שלא יכול עתה לראות הכותל עד סוף המערב, עד שהגיע לשם מן ההיכל (כמו שיתבאר בסי' מ"ב), ולא ידע אם השער באמצע, ולכן מדד משער לשער וכשמצא שהוא מאה אמה ידע שהשערים מכוונים בצפון כמו בצד קדים וז"ש "לצפון ולקדים":

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויוליכני דרך הדרום" עתה הלך בחצר החיצונה מן המזרח אל הדרום, וראה שגם שם יש שער, "ומדד אליו ואילמיו" ולא זכר שמדד התאים, שנכלל במ"ש שהיו חמשים אורך ורוחב חמש ועשרים, שמזה ידעינן שרוחב התאים וארכם כמדת התאים הראשונים, כי מדה זו היא ע"י התאים (כנ"ל פסוק כ"א):

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומעלות שבעה עלותיו" העליה לשם היא ע"י שבעה מעלות, "ואלימיו לפניהם" אילים של המעלות היו לפניו, והיה אל אילי המעלות תמורים לנוי:

ביאור המילות

"ומעלות שבעה עלותיו". מספר שבעה בלשון זכר קאי על שם עולותיו, ר"ל לשבעה עלותיו היו מעלות, שכל אמה שעלו בגובה היה שם מעלה שרחבה חצי אמה:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושער" ראה שגם בצד הדרומי יש "שער לחצר הפנימי" נגד שער החיצונה.

"וימד משער אל שער" בכאן מדד תיכף משער אל שער, וידע שמרחקו מאה אמה וגם ידע מזה שהשערים מכוונים, ולא הוצרך לשתי מדידות שבארתי (בפסוק י"ט ובפסוק כ"ג):

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויביאני אל חצר הפנימי" נכנס בצד הדרום אל חצר הפנימי שהוא עזרת ישראל, "וימד את השער הדרום כמדות האלה" ר"ל שגם שם היה רוחב פתח השער עשר אמות אורך השער י"ג אמות (כנ"ל פי"א) כי גם כותל עזרת ישראל היה רחבו י"ג אמה:

ביאור המילות

"השער הדרום". בא הסמיכות עם הידיעה וענינו השער הדרומי:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(השאלות הקיימות לפי דעת המפרשים בענין צורת הבית, ראה בסוף הספר) "ותאו" וגם שם היו תאים ואולם השער ואילי' התאים והאולם "חמשים אמה ארך" מפורש למעלה פסוק כ"א:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואלמות סביב סביב" האולמות היו בפנים של עזרת ישראל והיה ארכם בכל צד חמש ועשרים אמה ורחבם חמש אמות, ופרש"י שהאולמות האלה היו נכנסים בעוביה של כותל, ומהלשון משמע שהיו משוכים לתוך החצר כיתר בנינים שנזכר בענין:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואילמיו אל חצר החיצונה", בזה נשתנה החצר הפנימי מן החצר החיצונה, שהאולם של החיצונה עמד בפנים של השער והאולם של חצר הפנימי עמד לחוץ, והיה לפני התאים, שאחר כלות י"ב אמה של רוחב התא וכותלו וגבול אמה שלו התחיל האולם ונסמך אל כותל התא המזרחי מבחוץ ונמשך שש אמות לחוץ, [הערה: יש פי' אחד ברש"י שא"א שיהיו התאים ואולם פונים למקום אחד ושיהיו פתחי התאים נפתחים לתוך האולם שהרי השוה הענין כל מדות השערים החיצונים והפנימים ולא חלק ביניהם,ולשטה זו צריך לומר שהתאים היו בפנים והאולמות היו אצל האולם שהיה מבחוץ, אולם לדעת רש"י והמפרשים היה זה דבר בלתי אפשר שהרי כותל החצר הפנימי מן השער עד הקיר היה מ"ה אמה, ולשטתם נמשכו התאים מן השער עד משך ארבעים אמות ומחצה (שהתא היה רחוק מן השער ב' אמות ומחצה ומשך התאים ל"ח אמה לשטתם), ולא נשאר עד הכותל רק ארבע אמות ומחצה,והלא משך התא ברחבו היו י"א אמות ואיך עמדו התאים הדרומים והצפונים אצל התאים המזרחים יחד? וגם לפי שטתי שהיה משך התאים רק ארבעים אמה ונסתיים חלל התא האחרון שלצד הכותל י"א אמה רחוק מן הכותל ושם נפגשו כותלי התאים הצפונים עם כותלי המזרחים, והיה יכול לבנות הכותל האחרון של התא בפנים בכל צד, אבל הלא לדעתי נמשך התא ברוחב י"ב אמות כנ"ל, וג"כ לא היה אפשר. ועדו איך יתכן שיעמדו התאים בפנים, דהא המזבח היה באמצע העזרה, ובצד דרומו היה הכבש ל' אמות, א"כ היה אוכל בצד דרום מ"ו אמה, ואיך עמדו שם התאים שרחבם לתוך החצר י"א אמה לרש"י וי"ב אמה לפי שטתי. דהא כל החלל מחצי הפתח ולדרום לא יהיה רק חמשים אמה, ולא יצוייר זה רק למ"ד דכולה מזבח בצפון קאי, ולכן פירשתי כדעת הרד"ק שהתאים עם האולם שניהם עמדו בחוץ, והאולמות היו בפנים, והגם שהשוה כל מדות השערים החיצונים והפנימים, הרי בזה חלק ביניהם בפי' במ"ש ואולמיו אל החצר החיצונה, ומבואר שרק באולמיו היה חילוק אבל התאים עמדו כמו תאים של ע"נ שהיו בחוץ, אמנם האולמות שהיו בפנים א"א שהיו סמוך אל השער דהא היו בולטים חמש אמות אל העזרה לפי פירושי ואיך עמד שם הכבש בצד דרומו, דהא למ"ד חציו של מזבח בדרום קאי לא נשאר רק ארבע אמות מן הכבש אל הכותל? אך בל"ז נראה שהאילמות נשלמו ארבעים אמה רחוק מן השער, כדי שיכלו האולמות בפנים במקום שכלו התאים בחוץ, ולקיים גם בחצר הפנימי מ"ש בבפסוק ט"ו ועל פני שער האיתון על לפני שער הפנימי חמשים אמה עי' מה שפירשתי שם, והיה בין האולמות הדרומים ובן קיר החצר המזרחי חמש מאות, והיו יכולים לעמוד האולמות המזרחיים שנדבקו אצלם, ונוגעות קיר בקיר כי היה רחבם חמש אמות, ובצד השני נשאר עד השאר ט"ו אמות: ע"כ]:

"ותמרים אל איליו", שאל האילם של התאים והאולם ואל אילי המעלות היו תמורים, "ושמונה" אל השער הזה עלו בשמונה מעלות:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויביאני אל החצר הפנימי", כי כבר יצא מן החצר למדוד את התאים ואת אולם השער וחזר לשם דרך השער המזרחי, "וימד את השער", בכאן מדד תחלה מבחוץ ואח"כ נכנס לפנים ומדד שם, וע"כ אמר.

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויביאני אל שער הצפון" ולא אמר ויביאני אל החצר הפנימי כי עתה לא יצא מן החצר הפנימי רק בא ממזרח לצפון בפנים ומדד תחלה מבפנים ואח"כ יצא לחוץ:

 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולשכה ופתחה באילים השערים" הנה לקמן (סי' מ"ב פסוק א') יתבאר כי עשרים אמה חוץ לקיר של החצר הפנימי נתקדשו בקדושת העזרה ולפ"ז במשך שכנגד התאים (שהחזיקו י"ב אמה חוץ לקיר החצר) היו שמונה אמות חוץ לתאים קדושים עם תוך התאים, ואצל האולם שהיה חוץ מן התאים ונמשך מן הקיר י"ח אמות נשארו עוד שתי אמות חוץ לאולם שהיה קדש כקדושת עזרה, וכבר כתבנו (בפסוק כ"ב) שלפני מעלות השערים עמדו שני אלים א' מכל צד, והמעלות היו לפני האולם (כמ"ש (בפסוק כ"ב) ואילמיו לפניהם), ומעלות שער החצר הפנימי היו שמונה (כמ"ש בפסוק ל"ז), וידוע שרום מעלה חצי אמה ושלחה (היינו מקום הנחת הרגל) חצי אמה (כמ"ש בפ"ב דמדות). וא"כ היה רוחב המקום של המעלות ד' אמות, נשאר בין האיל שבצד המעלה התחתונה ובין כותל האולם ג' אמות ששתי אמות מהם היו קדש, ולאותן שתי אמות נפתחה פתח הלשכה כדי שתהיה קדושה כקדושת עזרה כדין לשכות הפתוחות לקדש, ואא"ל שהלשכה עמדה נגד פתח האולם שזה א"א שסתמו פתח האולם בלשכה, וע"כ שעמדה מן הצד ופתחה היה פתוח באותן שתי אמות שבצד המעלות שהיו קדושים, והיה איל המעלות בצד זה של הפתח ואיל האולם בצד זה של הפתח, וז"ש "ופתחה באילים השערים", ר"ל בין שני אילים שנמצאו בשערים, ונראה שלשכה זו עמדה בצד מזרח של האולם כי לצד מערבו היה הגדרת הגינה (שיתבאר ענינה (בסי' מ"ב פסוק ז') שהיה ארכה חמשים ולא היה אפשר שתעמוד שם לשכה, רק בצד מזרחו של שער הצפון היה פנוי, ושם עמדה הלשכה בצד האולם ופתחה נפתחה באותן שתי אמות המקודשים שבמזרח האולם לצד אילי השער והיו עולים במעלות שהיו בפתח הלשכה אל מעלות האולם, ושם היו מדיחים את העולה:

ביאור המילות

"באילים השערים". היה ראוי לכתוב באילי השערים בסמיכות?, אך שאז היה משמע שהיה פתח הלשכה בין שני אילים של השער דהיינו אל חלל השער, ובאמת היה הלשכה בדרום והפתח נכנס בין איל אחד של השער ואיל אחד שלפני המעלות, ע"כ כתוב בלא סמיכות, כי אינם אילי השער רק אילים שעומדים סמוך לשער:

 

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובאלם השער", שארכו ממזרח למערב היה עשר אמות ורחבו מצפון לדרום שש, עמדו שתים שולחנות במזרחו ושתים במערבו "לשחוט אליהם העלה", שהשחיטה צריכה להיות על ירך המזבח צפונה, והאולם היה מקודש בקדושת העזרה ודינו כצפון:

ביאור המילות

"אליהם". כמו עליהם:

 

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואל הכתף", ר"ל בתא שהיה לפנים מן האולם. וחוץ לפתח השער, היינו חוץ לי"ג אמות של אורך השער עצמו, ששם היה התא שמשם עולים לפתח השער והוא מחוץ לפתח, עמדו ג"כ בכל כתף היינו בכל צד שנים שלחנות, ומפני שפתח התא היה שם אל השער לא יכול להעמיד השלחנות רק בצדדי הפתח א' מצד זה של פתח התא וא' מצד השני, וכן אצל פתח התא השני לכן אמר אל הכתף ר"ל בכתף פתח התא:

 

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארבעה שלחנות לכתף השער", ר"ל ובצדדי השער עצמו שהיה ארכו י"ג אמות, עמדו ארבעה שלחנות מצד זה וארבעה שלחנות מצד השני, ס"ה שמונה שלחנות, "אליהם ישחטו" מוסב גם על הפסוק הקודם, שבין על הד' שלחנות שבתא ובין על השמונה שלחנות שבפתח השער עצמו היו שוחטים נמצא היו שם ט"ז שולחנות לשחיטה, ארבעה באולם וארבעה בים התאים שבשני צדדי השער, ושמונה בפתח השער:

 

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וארבעה שלחנות לעולה", בדרך שעולה מן פתח השער אל החצר הפנימי עמדו עוד ארבעה שולחנות שעליהם יניחו הסכינים והמזרקות שמקבלים הם את הדם:

ביאור המילות

"ויניחו". הוי"ו מיותר, ור"ל שמלת אליהם מוסב למעלה, ור"ל ארבעה שולחנות אבני גזית הם נוספות אליהם, ר"ל להשולחנות הראשונות העשוים לשחיטה, והם שייכים אליהם, ויניחו בהם את כלי השחיטה:

 

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשפתים טפח אחד", פי' אונקלאות של ברזל קבועים ויוצאים טפח מאחורי עמודים נמוכים לתלות ולהפשיט בהם את הקדשים (כמ"ש בפ"ה דפסחים ובפ"ג דמדות), והם היו מוכנים בית סביב סביב, קבועים בעמודים שעמדו סביב השלחנות כי ביניהם היו שלחנות (כדתנן פ"ג דמדות שלחנות של שיש בין העמודים, שהשיש מקרר ושומר הבשר שלא יסריח), וז"ש "ואל השלחנות" (שהיו שם) היו נותנים "בשר הקרבן", והם שלחנות אחרים חוץ מהנזכר למעלה:

ביאור המילות

"השפתים", שרשו שפת, מענין עריכת כמו שפות הסיר, אונקלאות של ברזל ערוכים על עמודים והם זוגיים לתלות בם ולהפשיט, ומ"ש סביב היינו להשולחנות שיזכיר:

 

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומחוצה לשער הפנימי", ר"ל בפנים העזרה מצד השער ולחוץ מצד הפונה למזרח היו "לשכות משוררים", ולבל נטעה שמ"ש מחוצה לשער היינו חוץ ממש, דהיינו בחצה החיצונה, מבאר שהיו "בחצר הפנימי", והיו "אל כתף שער הצפון" בצד המזרחי של שער הצפון עמדו ממערב ולמזרח, אחוריהם אל קיר הצפון של החצר, "ופניהם" דהיינו פתחיהם היו "לדרום", והנה נגד השער הצפוני וכן בצד השער לצד מערב עמדו השלחנות שנזכר בפסוק מ"ב, והשפתים עם השלחנות השייכים להם שהיו להפשיט ולהניח בשר הקרבן שנזכרו בפסוק הקודם, ולא היה אפשר להעמיד שם לשכות, וכבר התבאר למעלה (בהערה לפסוק ל' ל"א ) שבקירות חצר הפנימי מבפנים עמדו אולמות שהיו ארכם כ"ה אמה ורחבם חמש, בכל צד, ושם הוכחתי שהאולמות היו רחוקים מן השער בכל צד ט"ו אמות, ובודאי הלשכות האלה עמדו באותן ט"ו אמה שהיו פנויים ולא היה שם אולמות, ועמדו אצל האולמות עד השער, והמזבח היה ל"ב אמה על ל"ב אמה מכוון באמצע העזרה והיה המזבח מכוון נגד השער י' אמה וחוצה לו מכל צד י"א אמה ובאותו משך עמדו הלשכות בצד המזרחי של שער הצפון ופתחם לדרום נגד המזבח, אמנם כנגדו בשער הדרום עמד הכבש שהיה בדרום המזבח במשך שלשים אמה והגיע עד ד' אמות מן הכותל (כנ"ל בהערה שם) ולא היה אפשר להעמיד שם לשכות, והעמידו "לשכה אחת בכתף של שער הקדים" באותן ט"ו אמות שבין השער ובין האולמות, והיה אחורי הלשכה לדרום, "ופניו" דהיינו פתחה היה "לצד צפון" (ולא באר אם היה קרוב אל קיר המזרחי, או רחוק ממנה וקרוב אל המזבח, וית' פ' מ"ו):

 

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וידבר אלי", הנה בסי' מ"ד באר שלעתיד לא יכשרו לעבודה רק הכהנים בני צדוק שלא תעו מעל ה', אבל יתר הכהנים שתעו בע"ז לא יהיו עובדים על המזבח רק יהיו שומרי משמרת הבית, ופה הראה ה' להנביא שכהנים אלה שיופסלו לעבודה ויהיו שומרי משמרת הבית, להם יהיה הלשכה אשר פניה דרך הדרום שהיא לשכת שרים, ומשמע שיהיו משוררים במקדש, וזה קשה מאד, דהא הכהנים מוזהרים שלא יעשו עבודת הלוים, ולדעת הראב"ד (סוף פ"ג מהל' כלי המקדש) הוא במיתה, ולדעת הרמב"ם שם עכ"פ הוא באזהרה? אמנם י"ל דזה רק בכהן המוכשר לעבודה אבל אחר שכהנים אלה ידחו מדין כהנים יהיה ענינם כלוים דהא עכ"פ הם מבני לוי, וכן ראיתי למהר"י עייאיש בס' לחם יהודה שכתב עמ"ש הרמב"ם (פ"ה מה' כה"מ דין ט"ו) וכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה ואינו נכנס לעזרה לעבוד אלא בשעה שהלוים אומרים שירה, דקמ"ל דאע"ג שהוא גדול אינו עובד מתחלה עבודה בין כהן בין לוי עד שיתחיל לומר שירה עם הלוים בתורת סניף, ואע"ג דכהן לאו בר עבודת שירה הוא דכהן בעבודת לוי הוא באזהרה, היינו אחר שנתעסק כבר בעבודתו הראויה לו דאז אינו יכול להעתיק עצמו לעבודה של זולתו, אבל בתחלה רשאי לעבוד מלאכת השיר דכהנים נמי היו לוים ושבט לוי אקרי, עכ"ד. ואם לא נקבל סברתו זאת, י"ל שיהיו משוררים בכלי, שלזה הוכשרו גם ישראל מיוחסין (כמ"ש הרמב"ם שם פ"ג ה"ג) והנה בפ"ב דמדות אמר ראב"י מעלה היתה וגבוהה אמה והדוכן נתון עליה, ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה, נמצא עזרת הכהנים גבוה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה, ומבואר שם שהדוכן היה עומד בסוף עזרת ישראל, שהיה י"א אמה מן המזרח, לאורך העזרה מצפון לדרום, וזה היה בבית שני שבו לא היה משער המזרחי עד האולם רק ע"ו אמה ובאמצע היה המזבח ל"ב אמה, נשאר מן המזבח למזרח כ"ב אמה, ונתחלקו י"א אמה לדריסת רגלי הכהנים וי"א אמה לעזרת ישראל, אבל בבית השלישי שיבנה ב"ב שיהיה משער המזרחי עד האולם מאה אמה, ישאר מן המזבח עד הכותל המזרחי ל"ד אמה, (וכן מן המזבח אל האולם), א"כ הדוכן שיהיה בסוף עזרת ישראל, יהיה רחוק מן הדוכן אל המזבח י"ז אמה, שעליו עמדו הלוים המשוררים על ג' מעלות בכל האורך שמדרום לצפון, ופניהם היה למערב נגד המזבח, ובזה תמצא חדת הלשכה הזאת שעמדה אצל הקיר השער הצפוני ונמשכה לצד מזרח ט"ו אמה עד האולמות, נמצא כלתה סמוך שתי אמות אל הדוכן, ומבואר בערכין (פ"ב משנה ו') ראב"י אומר אין עולים למנין ואין עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדים וראשיהם מבין רגלי הלוים, ולפרש"י קאי על הלוים הקטנים שהיו מסייעים בשיר, ולהרמב"ם בפי' המשנה קאי על המנגנים בכלי שיר, שלא היו עומדים על הדוכן, ולכן הכהנים שומר משמרת הבית שיהיו פסולים לעבודה, ולא עמדו ג"כ על הדוכן עם הלוים לשורר, יעמדו בלשכת שרים על הארץ סמוך אל הדוכן לשורר בפה או בכלי שיר, ופניהם לצד דרום שהוא ג"כ נגד המזבח, ומצד שבכ"ז היו כהנים, עמדה לשכה שלהם בעזרת כהנים, ועי' במ"ל פ"ו מה' ביאת המקדש ה"א וסוף פ"ט ואכמ"ל בזה:

 

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והלשכה אשר פניה דרך הצפון" היתה לכהנים מבני צדוק שהם יעסקו בעבודה לכן עמדה לשכה שלהם בצד דרום ששם היה הכבש שעולים בו למזבח לעבוד עבודה, וכבר בארתי שהיתה נגד ט"ו אמה של צד השער המזרחי מדרום השער שאין שם אולמות, ובכל זה נראה שהיתה קרובה אל המזבח בעזרת כהנים, וע"כ לא היה שם מקום רק ללשכה אחת:

 

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימד את החצר", החצר הפנימי שהיא עזרת ישראל היתה בחללה "מאה על מאה מרובעת, והמזבח לפני הבית" היינו לפני אולם ההיכל, ופשטות הלשון מורה כדברי ר' יהודה שאמר שהמזבח ממוצע באמצע העזרה עשר אמות כנגד פתחו של היכל י"א אמה לצפון וי"א אמה לדרום נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו, ולמ"ד שהיו בצפון או בדרום, הלשון לאו דוקא ומ"מ נראה דלכ"ע היה באמצע בין מזרח למערב, כמו שהיה בבית שני ששם היה רוחב העזרה רק ע"ו אמה, ועמד המזבח באמצע והיה כ"ב אמה ממנו למזרח וכ"ב אמה בין האולם ולמזבח ובבנין זה יהיה ל"ד אמה מן המזבח לאולם ול"ד אמה ממנו ולמזרח, י"ז אמה עזרת כהנים וי"ז אמה עזרת ישראל (כנ"ל פסוק מ"ה), והגם שחסר בבית זה דריסת רגלי ישראל וכהנים לארכם ששם היו קל"ה אמה, לעומת זה היה ברחבם עודף שש אמה במשך מאה לכ"א ויהיה המקום מרווח יותר ממה שהיה בבית שני, דוק ותשכח:

 

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויביאני אל אולם הבית", אולם ההיכל, "וימד אל אולם" היינו ספי השער היו חמש אמות כי עובי כותל האולם היה חמש אמות, "ורוחב השער שלש אמות מפה", השער נקרא הדלת הסותם את פתח השער, אבל באולם שלא היה שם שער, ופתחו היה רחב ארבע עשרה אמות, שלעומת שבבית שני היה האולם פרוץ במלואו (כמ"ש התוס' פרק כל הצלמים במ"ש שלא יעשה אכסדרה תבנית אולם) ובכאן היה סתום ג' אמות מכל צד, קורא לג' אמות אלה בשם שער שע"י ג' אמות אלה נקרא בשם שער:

 

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אורך האולם" מצפון לדרום "עשרים אמה" כרוחב ההיכל, "ורוחב" ממזרח למערב "עשתי עשרה אמה, ובמעלות אשר יעלו אליו" ר"ל "במעלות שיעלו" שם היו "איליו", שאילים עמדו לפני המעלות א' מפה וא' מפה כמו שבארנו למעלה (פסוק כ"ז) שהיו אילים לפני המעלות (ובבית שני היו שם שתים עשרה מעלות כמבואר במס' מדות), "ועמודים אל האילים" ונוסף אל האילים עמדו עמודים (שהם היו עבים כי האילים לא היו רק אמה על אמה) בצדי האילם א' מפה וא' מפה כנגד שני העמודים יכין ובועז שעשה שלמה במקדש ראשון:

ביאור המילות

"אשר יעלו אליו". מלת אליו מענין אילים, ר"ל האילים שלו הם אצל המעלות: