עם טעמים:
וְתָאָ֗ו שְׁלוֹשָׁ֤ה מִפּוֹ֙ וּשְׁלֹשָׁ֣ה מִפּ֔וֹ וְאֵילָ֤ו וְאֵֽלַמָּו֙ הָיָ֔ה כְּמִדַּ֖ת הַשַּׁ֣עַר הָרִאשׁ֑וֹן חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים בָּאַמָּֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"חמש ועשרים" - כן היה מדת רוחב שער החיצון כמ"ש למעלה
"ארכו" - ר"ל גובה השער
"ותאיו" - תאי השער הזה שהיו שלשה מהעבר מזה ושלשה מזה ומזוזות השער והאולם הנמשך לפנים כותל מהעבר מזה וכותל מהעבר מזה הכל היה כמדת השער המזרחי הנמדד ראשון
"ותאיו" וכן מדד מדת התאים שהיו שלשה מכל צד. וכן "איליו" שהם האילים שבפתחי התאים (כנ"ל פסוק י'). "ואלמיו" הוא אולים השער, הכל "היה כמדת השער הראשון", והיה "חמשים אמה ארכו" חלל השער עד סוף התאים מדרום לצפון (כנ"ל פסוק ט"ו), "וחמש ועשרים רחבו" מן התא במזרח עד סוף משך השער אצל האולם ממזרח למערב (כנ"ל פי"ג):