"בתוך בית המרי אתה יושב" והראיה לזה "אשר עינים להם לראות ולא ראו" כי מי שלא הוכן בטבעו להכיר נסי ה' ונפלאותיו מתוך מעשיו ואין לו השרשים של האמונה אינו נקרא ממרה, רק אויל וסכל, אבל הם עינים להם לראות וכשאינם רואים הם ממרים, (כמ"ש החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. (ישעיה מ"ג) עממ"ש):
"אזנים" ר"ל עכ"פ הגם שאין רואים בעיניהם הלא "יש להם אזנים לשמע" מפי הנביאים שהם יגידו למו, "ולא שמעו" וזה מצד "כי בית מרי המה" לא מצד הסכלות:
"ואתה בן אדם" לכן צוה שיעשה הנביא מעשים שיראו בעינים את המעותד לבא עליהם וגם שישמעו באזניהם כי הנביא יפרש להם את הדבר שיראה, להם.
"עשה לך", צוהו לעשות ג' דברים.
א) "שיעשה כלי גולה, ויגלה יומם", ר"ל יום אחד, "לעיניהם", דהיינו שיגלה ממקום למקום בתוך העיר,
ב) "וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם" היינו שיגלה ממקום שהוא שם היינו מן העיר הזאת אל עיר אחרת, וזה יהיה סימן על שני הגליות שעברו כבר כמ"ש גלו בשמונה גלו בתשעה "אולי יראו כי בית מרי המה" כי מזה יזכרו בשני הגליות שעברו עליהם:
ביאור המילות
"וגלה יומם", כ"מ שנאמר יומם בא לילה עמו, והוא הפך של לילה, אבל יום כולל לפעמים גם הלילה:
"לעיניהם". כי לפעמים צוה ה' לנביא לעשות מעשים בפ"ע לתת תוקף לנבואתו, כמו האזור פשתים של ירמיה, ופה לא היה לקיום הנבואה רק כדי שישאלו העם, ואמר ששה פעמים לעיניהם, כי צוהו לעשות ששה דברים לעיניהם:
"שיוציא את כליו ככלי גולה" שזה סימן על גלות השלישי שעתיד להיות שאז יוציאו כל כליהם ולא ישאר מאומה, כאדם שיוצא לגלות עם כל אשר לו על מנת שלא ישוב עוד.
"ואתה" צוה לו עוד שבגלות הזה הג' יעשה א"ע כאילו רוצה לברוח מן הגלות ההכרחי שיגלה ע"י האויב, "ויצא בערב" בהחבא לצד אחר שלא אל הצד שיצא יומם בג' פעמים הראשונים עד שידמה "כמוצאי גולה", כהיוצא לגולה ברצון לגולה אחרת, שלא אל הגולה ההכרחי שרוצה האויב להוליכו, וזה היה משל על צדקיהו שרצה לברוח בלילה, עד שבעת שנבקעה העיר והיו העם מוכנים לצאת לגולה לבבל רצה הוא לצאת בלילה בהחבא לצד אחר ובזה צוה לו שיעשה ג"כ ג' סימנים,
א) שיצא בערב בחשך ולא ביום,
ב) שלא יצא דרך שער העיר רק דרך מחתרת, וז"ש.
ביאור המילות
"כמוצאי גולה". היוצא ברצון כמו לדעת את מוצאך (ש"ב ג') שעל ההכרח היל"ל מוצאי כמו היא מוצאת:
"לעיניהם על כתף תשא" שישא כל כליו בפעם א' על כתפו כדרך הבורח, "ושיוציאם בעלטה", שכ"ז סימנים על הבריחה, עוד צוהו ענין אחר "פניך תכסה ולא תראה את הארץ" שאחר שיעשה הסימנים האחרונים המורים על בריחת צדקיהו יכסה פניו להיות לאות שיכוסה פני צדקיהו הבורח ולא יראה מהלכו עד שישוב ליד האויב ולארץ בבל, "כי מופת נתתיך" שכ"ז מופת "לבית ישראל" מה שיקרה להם ולמלכם:
"ואעש כן כלי הוצאתי" ספר העקר של הוצאת הכלים שמורה על גלות הג' כי שני הגליות הראשונים שעליהם רמז במ"ש שני פעמים וגלה יומם, וגלית ממקומך, כבר היו, "ובערב" שאחר שגלה יומם מן העיר שב כמתגנב בערב אל העיר וברח לצד האחר דרך מחתרת, וספר שעשה את המחתרת ביד בל ישמע קול מקבות וכלי ברזל:
(ח-ט) "ויהי דבר ה' אלי בבקר" אחר שהראם זאת לעיניהם (נגד מ"ש אשר עינים להם לראות) הניח להם זמן כל הלילה שישימו זאת על לבם, וישאלו, כמ"ש "הלא אמרו אליך מה אתה עושה" ובבקר צוהו שיאמר להם הנמשל בפירוש, (נגד מ"ש אשר אזנים להם לשמוע):
"הנשיא המשא הזה", פירש לו שהנושא שעליו מרמז המשא הזה הוא הנשיא צדקיהו, והמקום שבו יתהוה הדבר שעליו רמז במשא הוא "בירושלים" שהוא יצא לערב כמוצאי גולה ויכסה פניו, ויתר הנושאים שרמז עליהם במשא הוא "כל בית ישראל, אשר המה בתוכם" ר"ל בכ"מ שגרים שם בא"י:
"אמר אני מופתכם, שכל המעשים שעשיתי כן יעשה להם", שנגד מה שגלה הנביא ג' פעמים, הוא הסימן כי "בגולה בשבי ילכו", ר"ל שני פעמים הראשונים מורה על הגולה היינו שני הגליות שעברו, והפעם השלישי שיצא עם כליו מורה שילכו בשבי בימי צדקיה, שהשבי קשה מן הגולה. שהוא ע"מ שלא ישוב עוד מארץ שביו:
ביאור המילות
"בגולה בשבי". יש גולה שיכול ללכת לכ"מ שירצה, ויש גולה שהוא שבוי בארץ שביו, כמ"ש העולים משבי הגולה (עזרא ב' א'):
"והנשיא" ומ"ש ואתה תצא בערב כמוצאי גולה זה מרמז על הנשיא שירצה לברוח, "ואל כתף ישא" כל אשר לו, ושיהיה "בעלטה" ואופל "ושיחתרו בקיר" בין החומותים, ונגד מ"ש פניך תכסה, כן "פניו יכסה למען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ", בזה כלל שני רמזים,
א) כמו שהנביא כסה פניו ברצונו כן המלך כסה עד עתה פניו ברצונו ולא השגיח על עניני העם והנהגתם, וז"ש שלא יראה לעין הוא בעצמו את הארץ להשגיח עליה לעשות צדק ומשפט,
ב) כמו שע"י שכסה פניו לא יכול לראות את הארץ כן יען שכסה המלך פניו עד עתה לא יראה עתה הדרך הנכון:
ביאור המילות
"יען אשר". מלת יען מורה על התיחדות דבר מסבה קודמת "על צד הגמול", שכר או עונש, ולא יצדק פה? ומוכרח כמ"ש בפירוש:
"ופרשתי את רשתי עליו" ויפול ביד האויב אשר השיגוהו בערבות ירחו "והבאתי אותו בבלה ואותה לא יראה" כי ינקרו עיניו, וזה משל השני על כיסויו הפנים וחסרון הראיה:
ביאור המילות
"במצודתי". יש ששרשו מצד ומורה על חוזק ומבצר, ה' סלעי ומצודתי, ויש ששרשו צוד, ומורה על שצדים שם, כמו כדגים שנאחזים במצודה רעה, וי"ל שהכלא שישימו שם מלכים אסורים היה בנוי במבצר סביב בל יקרב איש להוציאו משם, וצדקיהו הושם במבצר, כמ"ש עליו לשון זה (לקמן י"ז כ', י"ט ט'):
"וכל אשר סביבתיו" בין "עזרו" שהם חיילותיו, ובין "בכל אגפיו" היוצאים אתו "אזרה לכל רוח" כמש"ש וכל חילו נפוצו מעליו "וחרב אריק אחריהם" כי נהרגו אח"כ בארצות שונות:
ביאור המילות
"אגפיו", תרגום כנפים גפין. הנלוים אליו ככנף אל הגוף, כמו והיו מוטות כנפיו (ישעיהו ח')
א) שהם עצמם "ידעו כי אני ה' בעת שאפיץ אותם בגוים", ויכירו שיש אלהים שופטים בארץ:
ביאור המילות
"בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות". הזריה בא בדבר שאינם מחוברים יחד, כמו אשר זורה ברחת ובמזרה, והניפוץ הוא בדברים מחוברים ככלי יוצר תנפצם, וכבר כתבתי למעלה (ו' ט', י"א ט"ז) שיצייר תמיד שגלו אל הגוים ומשם אל הארצות, אל הגוים נפוצו ממקום דבוקם אמר לשון נפוץ, ואל הארצות כבר היו נפוצים, ויזרו כמוץ לפני רוח, וכן תפס לשון זה לקמן (כ' כ"ג, כ"ב ט"ו, כ"ט י"ב, ל' כ"ג כ"ו, ל"ו י"ט):
ב) שלכן "אותיר מהם אנשי מספר" גם מן הרשעים שגם בגלותם לא יכירו את ה' (כמו אלה שהלכו למצרים והקטירו שם למלכת השמים. (ירמיה מ"ד)), "למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים" ויראו גם הגוים ויכירו שהענשתי אותם בדין ובמשפט על תועבותם, "וידעו כי אני ה'" ועיני משוטטות בכל הארץ:
"ואמרת" שזה סימן "ליושבי ירושלם" שבעת המצור "יאכלו לחמם בדאגה" וזה יהיה סבה "למען תשם ארצם", כי אם לא היו באים במצור ולא היו נלחמים עם נבוכדנצר רק היו משלימים אתו לא היה מחריב ארצם, וכ"ז יהיה "מחמס כל היושבים בה". שע"י החמס אתן בלבם שילחמו עם נבוכדנצאר ושיוחרב ארצם, ויהיה החורבן,
"ויהי דבר ה'" הנה באו אל הנביא שתי דברות הדבור הראשון לעומת שהיו אומרים שדבר הנביא לא תתקיים כלל, והיו ממשילים דבריו אל דברי החוזים בכוכבים שהיו בטלים ברבות הימים, והדבור השני לעומת מה שהיו אומרים על כל פנים לא יתקיימו במהרה רק לימים רבים:
"בן אדם מה המשל הזה", שהם לקחו משל ודמיון ממה שקרה להגדת הוברי שמים החוזים בכוכבים, שלפעמים לא יבוא דבריהם, כי העתידות שיגידו חוזי כוכבים שיחויבו מצד המערכת נקשרות עם הזמן, ועת יארך הזמן ישתנה המערכת ויחויבו ענינים אחרים הפך ממה שראו בזמן הקודם, וז"ש "יארכו הימים",
ב) העתידות שיגידו מצד המערכת נקשרות עם הסבות ומסובבי הטבע ועת ישתנה אחד מן הסבות ברבות הימים יאבד החזון ולא יבא, וז"ש "ואב כל חזון", וזאת לקחו למשל אל נבואת הנביאים אשר נבאו בשם ה', אמר להם "מה המשל הזה לכם" ר"ל הלא המשל הזה אינו נאות לכם בית ישראל שאתם אינכם תחת המזל, רק תחת ההשגחה, וכן מה המשל הזה "על אדמת ישראל" הלא ארץ ישראל אינה תחת המערכה רק ארץ אשר ה' דורש אותה:
א) שלא ימשלו המשל הזה אף לפי שטתם שהענין תלוי במערכת,
ב) "ולא ימשלו אותו עוד בישראל", כי יכירו שאף אם יצדק המשל הזה בעכו"ם שהם תחת המערכה אינו צודק בישראל שאינם תחת המערכה, ומפרש (נגד מ"ש השבתי את המשל) "כי אם דבר אליהם קרבו הימים" שהדבר קרוב בין בזמן ובין בסבות הטבע, שעז"א "ודבר כל חזון", וא"כ אף אם יהיה תלוי במערכה בוא יבוא ולא יתבטל,
"כי לא יהיה עוד חזון שוא" לא חזון ע"י כוכבים שרואין דבר שוא "ולא מקסם חלק בתוך בני ישראל" ר"ל ולא קסם על ידי חכמי התולדה וכח המשער שידברו חלקות להחניף את העם:
"כי אני ה' אדבר" כי ידעו שהנבואה היא רק מה' ע"י ההשגחה האישיית הבלתי נקשרת עם הזמן והטבע ומסובביה, ויש הבדל בין דבר החוזה בכוכבים ובין דבר הצופה ברוח אלהים, שהחוזה בכוכבים יגיד מה שמחויב לפי סדר המערכה להשתלשל ממצב הכוכבים שיהיה בזמן פלוני, שיעמוד כוכב פלוני נגד פלוני במצב איבה ויחויב ממנו כו"כ, ויוכל להיות שהחוזה לא ידע שאר התולדות הנקשרות עמו ושיהיה סבה אחרת ומצב אחר נעלם מעיניו שלפיהו ישתנה הענין, או שהחוזה לא כוון הזמן היטב, אבל הנביא בשם ה' כשיאמר שה' דבר להביא רע בזמן פלוני, אינו אומר שהרע מחויב לבא ומוכרח מצד התולדה, רק שאומר שאז יגזור ה' שיבא הרע, כי גזרת ה' היא המעשה המביא את הרע אל המציאות, וה' דבר אל הנביא שבעת פלוני ידבר ויגזור שתבא הרעה, וזה עצמו יהיה המעשה שיביא את הרע, וזה אין תלוי בשום סבה אפשריית השינוי, כי רצון ה' לא ישתנה, וז"ש "כי אני ה' אדבר את אשר אדבר" אני אדבר אל הנביא ואודיע אותו את אשר אדבר בזמן פלוני ואת אשר אגזור אז, והדבור עצמו שאדבר אז יהיה המעשה, וז"ש "אשר אדבר דבר ויעשה", שע"י הדבור יעשה, וממילא "לא תמשך עוד", כי אין שום סבה שיעכב ביד ה', שהגם שלפעמים יעכב ה' את הגזרה ומאריך אף ולא ידבר דבר הגזרה אולי ישובו העם בתשובה, אבל "בימיכם בית המרי" שאין תקוה שתשובו בתשובה כי נתמלאה הסאה, "אדבר דבר ועשיתיו", ר"ל והדבור עצמו יהיה המעשה:
"ויהי דבר ה'", עתה בא אליו הדבור השני לעומת מה שהיו אומרים שהגם שדברי הנביא באו בשם ה' ודבר ה' לא תשוב ריקם, בכ"ז הלא גם ה' ידבר לפעמים מה שיהיה לימים רבים ולא יביא הרעה תיכף אולי ישובו, כמו שהיה ברוב היעודים הקשים שארך זמנם, וז"ש.
"הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים, החזון" הוא מה שרואה במחזה הנבואה, "והנבואה" היא מה שנשלח לנבא ולהודיע אל העם, והם אומרים שהחזון הוא לימים רבים, "וגם מה שהוא מנבא" בשליחות אל העם ג"כ הוא "לעתים רחוקות":
ביאור המילות
"לימים ולעתים", ימים מציין המשך הזמן, ועתים מציין חלות הדבר בנקודה מיוחדת מן הזמן כמ"ש (ירמיה נ' ד'), והחזון מה שרואה במחזה. ואמרו שמה שיקרה במשך ימים רבים רואה במחזה בפעם אחת ונדמה לו שיעשה כאחד, ובאמת יעשה במשך ימים רבים דבר אחר דבר, והנבואה היא מה שישולח לנבאות ולהודיע שבזה ע"כ שיעשה בפעם אחד, אמרו שהעת שיחול הדבר הוא רחוק באחרית הימים:
"לכן אמר אליהם כה אמר ה' לא תמשך עוד כל דברי", ר"ל הגם שעד עתה פעמים שנמשך כלל הגזרה אולי ישובו בתשובה, ולפעמים נמשך מקצת הדבר, שלא הביא הרעה כולה תיכף רק מקצתה אולי ישובו, כ"ז היה עד עתה שלא נחתם גז"ד ומה שדבר את הרע לא היה כדי שיעשה רק כדי שלא יעשה, ר"ל כדי שישובו בתשובה ולא יעשה הרע, אבל עתה "לא תמשך עוד כל דברי" ר"ל אף מקצת מדברי, כי "אשר אדבר דבר" יהיה כדי "שיעשה" ולא אמתין פן ישובו בתשובה כי נחתם גז"ד:
