מלבי"ם על הושע ט
<< · מלבי"ם על הושע · ט · >>
פסוק א
ביאור המילות
"אל תשמח אל גיל". גיל הוא בדבר טובה המתחדש, כמו הצלחה, מציאה. בשורה טובה, והשמחה התמידית ע"ז בא בפעל שמח, וכן (איוב ג') השמחים אלי גיל:פסוק ב
ביאור המילות
"יכחש בה". כינוי בה על היקב, או על הארץ שבפסוק שאח"ז, וע"פ המסורה ב' כתובים בה וסבירים בם, בא הכינוי על העם:פסוק ג
פסוק ד
ביאור המילות
"כלחם אונים". כמו לא אכלתי באוני ממנו, לחם אוננים:
"לחמם לנפשם", לנפש מת, כמו כל טמא לנפש, לנפש לא יטמא:פסוק ה
ביאור המילות
"יום מועד יום חג ה'". כבר בארתי (ב' י"ג) כי החג פורט הימים שמרבים להביא בם שלמי חגיגה, ומועד הם כל ימים הקבועים, וכולל מועדי השמחה שהיו עושים על חקות קציר, כמו במועד הקציר והאסיף:פסוק ו
ביאור המילות
"משד". מענין שדים, כמו ושוד מלכים תינקי:
"קימוש וחוח". מיני קוצים:פסוק ז
ביאור המילות
"ימי הפקודה, ימי השלום". השלום הוא אחר הפקידה, תחלה פוקד עונם ואח"כ משלם הגמול, ואמר העל אלה לא אפקוד, אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי (ירמיה ה'), שהוא השלום:
"אויל הנביא, משוגע איש הרוח", יש הבדל בין לשונות נביא, רואה, חוזה, צופה, "איש הרוח". שמצד שיתלבש ברוח ה' להשיג השגות נבואיות נקרא איש הרוח, והם היו אומרים שאינו רוח אלהים רק רוח כח המדמה שגבר עליו, כמ"ש אשר הולכים אחר רוחם, וקראו משוגע מצד תגבורת כח הדמיון. בשם נביא נקרא ע"י ניב שפתיו שינובב אל העם דברי מוסר ודעת, אמרו עליו שהוא אויל, שגדר אויל הוא המסתפק, והוא הפך הדעת שהיא הידיעה הברורה כמ"ש בפי' משלי, ר"ל שאין לו ידיעה ברורה במה שמנבא והוא עצמו מסופק בדבריו. ויש הבדל בין רואה, חוזה, צופה, הרואה מביט בעיניו הגשמיים על עניני העם להישירם בדברים שבין אדם לחברו, והחוזה יביט בעין לבו ועיניו הרוחנים בעניני האלהות, כמ"ש בפי' (ישעיה סי' ל'), והצופה יביט את העתיד לבא מהפורעניות, כמ"ש צופה נתתיך לבית ישראל, ולכן במשטמה שי"ל על הצופה משתתפים גם משטמה על אלהים שמינהו לצופה, ועל הנביא גדלה שנאתם יותר אחר שינבא ויוכיח בדבריו ועליו יכינו פח ומוקש:פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
- א) "שאם יגדלו את בניהם" כבר "שכלתים מאדם" שהבנים אינם אצלי במדרגת אדם כלל, כי הם שקוצים מני רחם כבע"ח נבזים ומשוקצים אחר שלא שמרו את מינם כלל והולידו ממזרים.
- ב) "כי גם אוי להם" עצמם, ואפי' להאבות של הבנים שנולדו שלא בזנות והם בכלל בני אדם, "אוי להם בשורי מהם", שאף שתחלה הייתי עמהם הלא סרתי מהם והשלכתים מעל פני מפני רוע מעלליהם:
פסוק יג
ביאור המילות
"שתולה". פעל שתל בא על הנשתל ממקום למקום כמ"ש בהתו"ה קדושים (סי' נ"ט):פסוק יד
ביאור המילות
"צומקים". יבשים, ומזה צמוקים פירות יבשות:פסוק טו
ביאור המילות
"אהבתם". מקור, ר"ל לאהבה אותם:פסוק טז
פסוק יז
<< · מלבי"ם על הושע · ט · >>