אחרי שהגידו שלושת הריעים דעתם על השאלה של שלוות הרשעים, בא איוב במענה הזה להשיב תשובה כוללת על כל דבריהם, כי הם בתשובותיהם כוננו את חצים על יתר לירות אליו למטרה, שהרעות שהשיגו את איוב, שהוא רשע בעיניהם, היה אצלם תשובה כוללת על הצלחת הרשעים, שלא יהיה להם אחרית, כמו שלא נתקיימה ההצלחה ביד איוב, על זה השיב להם דברים נכוחים, כי הלא שאלתו היא שאלה כוללת על כלל בני האדם שנמצא ביניהם רשעים מצליחים (ד ה ו), ובזה לא העלו ארוכה בתשובותיהם:
לא כמו שאמר אליפז, שהרשעים מלאים פחד תמיד ואינם בוטחים בהצלחתם, כי נמצאו רשעים בוטחים ושלוים (ט י יא),
ולא תשובת בלדד, שייכרת מינם ושאריתם המיני והאישיי, כי נמצאו רשעים שבניהם חיים ומצליחים (ח), וביתם מתקיים זמן רב (כ-כט), ומה שיאמר שנפשם תיכרת ויקבלו עונש בעולם הנצחי, מי יודע מעונש זה הצפון והנעלם מעיני כל, והמוות פורש כנפיו על כל בשר באין הבדל, כצדיק כרשע לקברות יובל, ומי יודע אם יש חכמה ודעת וחשבון בשאול אשר הם הולכים שמה (ל-לד),
ולא תשובת צופר, שהרשע מת פתאום וירד חיים שאולה, שזה גם כן מהצלחתו, שימות בלא ייסורים, וזאת אשר יתאווה (יב יג), והכי זה מן היושר והצדק, שהצדיק שסבל מכאובות ימות בנפש מרה, והרשע ימות בעצם תומו ובשלוה, ושניהם ירדו אלי קבר בשווה כצדיק כרשע (כב-כו)?! וגם אם ייכרתו בניו אחרי מותו, בעונש זה לא ירגיש הרשע אחרי שכבר אינו במציאות, והיה ראוי שישיגו עונשי ה' אותו בעצמו, ושיארכו ימי יסוריו למען יכיר את עונשי ה' (יז-כג).
" שמעו שמוע מלתי", בזה ישיב לשלשה ריעיו על מה שאמרו להצדיק משפטי ה' בשאלה של רשע וטוב לו, "ותהי זאת תנחומותיכם", שתחת שאתם מחוייבים לנחם אותי, שמעו עכ"פ את דברי ובזה אמצא תנחומין, כי ידעתי שאצטדק:
"האנכי לאדם שיחי", הנה התשובות שהשבתם על הצלחת הרשע, שהוא מלא פחד כתשובת אליפז, או שיכרתו זרעו ונפשו כתשובת בלדד, או שימות פתאום כתשובת צופר, שכ"ז השיבו לכוין על איוב שהוא רשע בעיניהם והצלחתו לא נתקיימה, ע"ז משיב להם וכי היתה שאלתי על אדם אחד מדוע הוא מצליח והוא רשע, שע"ז היתה תשובתכם נכונה, וז"ש "האנכי שיחי" ווכוחי "לאדם" יחידי, או האם שיחי ווכוחי הוא "מדוע לא תקצר רוחי", שכל וכוחי יהיה רק עלי להתוכח עמכם על סבת קוצר רוחי שאיני יכול לסבול היסורים, כמו שבוכוח הראשון של צדיק ורע לו שהיה הוכוח רק מעניני איוב ועל יסוריו לבד, שאז היו תשובותיכם נכונים, אבל הלא שאלתי היא שאלה כללית על כל בני אדם, שנמצאו רשעים הרבה מצליחים, ובזה היה צריך שתשיבו ג"כ תשובה כללית שכל רשע מלא פחד או זרעו נכרת או מת בקוצר ימים, וזה אינו אמת כמו שיבאר, וז"ש.
ביאור המילות
"ואם מדוע". שני סימני השאלה מורים כפירושי, ואם שיחי מדוע "לא תקצר רוחי", וקוצר רוח הוא מי שאינו יכול לסבול ולהתאפק. והפוכו ארך רוח:
"מדוע", אני לא לאדם אחד שיחי ושאלתי, כי שאלתי היא כוללת, "מדוע רשעים יחיו" שאתם אמרתם שמתים בקוצר ימים, והרי ראינו רשעים שיחיו ויאריכו ימים, אתם אמרתם שהם חלשים ורפויי כח, והרי ראינו רשעים "שעתקו גם גברו חיל", אתם אמרתם שזרעם בלתי מתקיימים, והלא מצאנו רשעים אשר.
"זרעם נכון לפניהם", וגם לא יתרחקו מהם לבקש לחם כי הם "עמם" ביחד, ולא לבד זרעם הגדולים, כי גם "צאצאיהם" הקטנים ובני בניהם, נכון "לעיניהם", אתם אמרתם שהם תמיד מלאי פחד, והלא מצאנו רשעים אשר.
ביאור המילות
"זרעם". הגדולים, "צאצאיהם", הקטנים, (ישעיה מ"ד) ות"י בניא ובני בניא:
"ישלחו כצאן עויליהם" בלי פחד ואימה, "וילדיהם" הקטנים "ירקדון" בלי שום פגע, ומה שאמרתם שהם מתים פתאום במיתה חטופה בלי חולי קדם לה כמ"ש צופר, עז"א הלא זאת כל מגמתם ושאלתם שימותו בלא יסורים, והם.
ביאור המילות
"עויליהם". העולל הוא הקטן, וגדול מן הילד, ועויל בא לגנאי, יסגירני אל אל עויל (למעלה ט"ז י"א):
(יב-יג) "ישאו בתוף וכנור", שישאו דברי שיר על תוף וכנור, ויאמרו בשירתם כי הם מבקשים "שיבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו", שכ"ז שהם חיים יהיה להם כל טוב, וכשיגיע זמן מותם לא יהיה להם שום חולי, רק ירדו שאול פתאום ברגע א' בלי שום חולי ויסורים, זאת יזמרו תמיד עלי תוף וכנור ועוגב, וא"כ מ"ש צופר עצמותיו מלאו עלומיו ועמו על עפר תשכב, זה הוא כל תאות הרשע, ואין זה דבר רע בעיניו כי הוא בעיניו הצלחה גדולה:
ביאור המילות
"ישאו" כמו ישאו מדבר ועריו, נשיאת שיר ומשל ומליצה.
"וישמחו לקול", שמחה שאחריו למ"ד הוא דרך צחוק. כי העוגב מעורר חרדה ומזכיר המות והם יצחקו לקולו, ויאמר יבלו ימיהם בטוב, כן ינגנו על הכנור והעוגב:
"ויאמרו", ולא תוכל לומר עליהם שאינם רשעים ושלכן הם מצליחים, שהלא הם "אומרים לאל סור ממנו, כי לא חפצנו לדעת דרכיך" שהם חסד ורחמים וחנינה כי הם רעים בין אדם לחבירו, וכן בדברים שבין אדם למקום הם אומרים.
"הן לא בידם טובם", הלא טובם והצלחתם אינו בידם רק בא להם מאת ה', א"כ "עצת רשעים רחקה מני", וא"כ לא אוכל להשיג עצת ה' והנהגתו בענין הרשעים, מדוע יתן להם הטוב, אחר שהם מנאצים אותו ומכחישים בו:
ביאור המילות
"עצת רשעים". העצה בהנהגת רשעים, וכן לקמן (כ"ב י"ח) ומצאנו סמיכות הרבה שיתפרש לפעמים על הקונה לפעמים על הפעול, כמו וכעכס אל מוסר אויל, מוסר ה' אל תמאס:
א) שדעיכת נרם והשקעת שמש הצלחתם יהיה בכמות גדול ובתכלית ההפלגה, "וכמה" פעמים "ידעך נרם",
ב) "שיבא עליהם אידם" לא על בניהם רק עליהם עצמם,
ג) שלא יבא עליהם אידם בפעם אחת כמ"ש וברגע שאול יחתו, רק "יחלק את החבלים" לכמה חלקים ויבואו עליהם פעם אחר פעם, ולא יהיה זה ברחמים שלפעמים מחלקים את החבלים להקל העונש של המיוסר, רק זה יהיה "באפו" ובחמתו להרבות יסוריהם, ובאר זה שתחלה.
ביאור המילות
"חבלים". מענין חבלי יולדה, וגם מענין חבל וגורל שע"ז תפס יחלק:
"אלוה", ר"ל מה שאמרתם שלכן אין ה' מענישו, מפני "שאלוה יצפון לבניו אונו", שישלם עונש של אונו וגזלתו אל חיק בניו, אני אומר "ישלם אליו" ויעניש אותו בעצמו, מצד שני טעמים,
א) " וידע", כדי שידע ויכיר כי יש אלהים שופטים בארץ,
ב) מצד הגמול בעצמו שראוי שהחוטא הוא יקבל העונש ולא אחר, וז"ש למען.
"כי מה חפצו בביתו אחריו", שהגם שכ"ז שהאדם חי הוא חפץ בשלום בני ביתו ובניו, וכשיאבדו בניו הוא מרגיש ומצטער עליהם, אבל "מה חפצו בביתו אחר מותו", שאז בטל חפצו זה שהיה חפץ בביתו, ולא ירגיש אז בצער בניו אחר "שמספר חדשיו חוצצו" שהוא חי כל זמנו בשלוה, מה אכפת לו אחר מותו באבדן ביתו, וא"כ אין זה עונש כלל:
ביאור המילות
"חוצצו". כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל') ערוכים על סדר:
(כז-כח) "הן ידעתי מחשבותיכם", ידעתי מה שחשבתם בלבכם בכל מה שעניתם על הצלחת הרשע, "ומזמות עלי תחמסו כי תאמרו איה בית נדיב", במה שאמרתם בתשובתכם איה בית נדיב "ואיה אהל משכנות רשעים" שאהלם וביתם אינו מתקיים בזה חמסתם מזימות עלי, ועלי כוונתם, להביא ראיה מחורבן ביתי שהיה בית נדיב אל חורבן בית רשעים שביתם אינו מתקיים, והגם שלא דברתם זאת בפירוש בפיכם, כן היה מחשבותיכם וכוונת מזמותיכם עלי, אבל אני משיב לכם מה תביאו ראיה ממקרה שקרה אל איש אחד:
ביאור המילות
"מחשבותיכם, ומזימות". מזימות הם מחשבות עמוקות להרע לחברו, ר"ל מחשבותיכם מסכימים עמי, רק תחמסו מזימות בחמס להרע לי ולהוציא עלי לעז:
"הלא שאלתם עוברי דרך", אם שאלתם לעוברים במדינות שהם ראו רשעים רבים שביתם קיים ומצליח, ואז "אותותם בל תנכרו", לא תוכלו לנכר ולהכחיש את האותות שיתנו לכם ממשכנות רשעים רבים שעומדים בשלוה ובהצלחה, שמזה יש אות וראיה הפך דבריכם ואין להביא ראיה מן הפרט רק מן הכלל:
ביאור המילות
"תנכרו", מענין נכרי. ובא על דבר בלתי ידוע, הפך מפעל נכר על ההכרה:
"כי", ואם תאמרו "כי מחשיכים את הרע ליום איד", היינו שלא ישלמו להרע את ענשו עד שיבוא יום אידו המיועד לו, והוא "ליום עברות יובלו" שהוא יום המיתה, שאז יקבל גמולו אחר המות, ולכן לא ישלמו ענשו בעוה"ז כדעת בלדד, ע"ז משיב.
ביאור המילות
"יחשך רע" יל"פ תואר להאדם הרע, ויל"פ הרע עצמה והעונש, יחשך, לקבל העונש ביום איד:
"הוא לקברות יובל", ושם אין עד ומגיד, ונגד מי ישלם לו, אומר שהלא "על גדיש ישקוד", שנטמן תחת הגדיש מקום שאין יד השופט משגת אותו, והוא שוקד שם בתמידות ואינו יוצא משם, וא"א שימצא אותו השופט במק"א לשופטו, וא"ת שהקבר עצמו הוא מקום המשפט, שהלא.
"מתקו לו רגבי נחל", ואין לו צער מהם, והוא לא אחד שנקבר שם "כי אחריו כל אדם ימשוך", שזה סוף כל האדם הבאים אחריו, וגם "לפניו" כבר נמשכו לקבורה אנשים "אין מספר", וא"כ.
"איך תנחמוני הבל", אחר "שתשובותיכם נשאר מעל", שהמבואר שתכלית תשובותיכם לא היה לנחם אותי ולהגיד האמת, רק היה מעל ובגד בברית אחים, שאמרתם במעל שאני רשע לא לנחם כאח לאחיו:
