מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · מורה נבוכים (אבן תיבון) · חלק א · פרק כא· >>

עבר

עניינו הראשון הוא בעניין העתק גוף במקום, ועקר הגהתו הראשונה ךתנועת בעלי חיים על רוחק אחד ישר: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם"(בראשית לג, ג); "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם"(שמות יז, ה), וזה הרבה.

ואחר כן הושאל להמשך הקולות באוויר: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה"(שמות לו, ו); "הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה'"(שמואל א ב, כד).

ואחר כן הושאל לביאת האור והשכינה אשר יראוהו הנביאים במראה הנבואה, אמר: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה"(בראשית טו, יז), והיה זה במראה הנבואה, כי תחילת הסיפור אמר: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם"(בראשית טו, יב). ולפי זאת ההשלה נאמר: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יב, יב) וכל מה שידמה לו.

וכבר הושאל עוד לכל מי שיעשה מעשה אחד ויפליג בו ויעבור גבולו, אמר: "וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן" (ירמיה כג, ט).

וכבר הושאל עוד למי שיחטיא כוונה אחת ויכוין כוונה אחרת ותכלית אחרת: "וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ"(שמואל א כ, לו). ולפי זאת ההשאלה הוא אצלו אומרו: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד, ו), ויהיה הכינוי בפניו שב לו יתעלה, וכן שמוהו רבותינו כי פניו זה שב לו יתעלה. ואם זכרו זה בכלל הגדות אין זה מקומם, אבל הוא חיזוק מעט לדעתנו, ויהיה פניו כינוי להקב"ה. וביאור זה כפי מה שייראה לי, שמשה עליו השלום ביקש השגה אחת, והוא אשר כינה אותה בראיית פנים, באומרו: "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כג). וייעדהו בהשגה למטה ממה שביקש, והוא אשר כינה אותה בראיית אחור, באומרו: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שם). וכבר העירונו על זה העניין במשנה תורה.

ואמר הנה כי ה' יתעלה העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה בראיית פנים והעבירו לעניין אחר. כלומר, לידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה שיחשב בהם שהם תארים רבים, כמו שאבאר (בפרק כד חלק א. ואומרי "העלים ממנו", ארצה בו, כי זאת ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה. ושכל אדם שלם עם הדבק שכלו במה שבטבעו שישיג, ויבקש השגה אחרת אחריה, תשתבש השגתו או ימות, כמו שאבאר בפרק מפרקי זה המאמר (חלק א פרק לב). אלא אם ילווה אליו עזר אלוהי, כמה שאמר: "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי." (שמות לג, כב).

אבל התרגום נהג מנהגו באלו העניינים. וזה כי כל דבר שימצאהו מיוחס אל הבורא, וישגיהו גשמות או משיגי ההגשמה, יחשבהו בחסרון המצטרף, וישים היחס ההוא לעניין אחר מצטרף לבורא מחוסר. אמר באומרו, "יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית לא, מט): יקרא דה' מעתד עלוהי[1] (אונקלוס שם). ואמר באומרו, "'וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד, ו): ואעבר ה' שכינתיה על אפוהי וקרא[2] (אונקלוס שם). והנה יהיה הדבר אשר עבר אצלו נברא בלי ספק. ושם כינוי הנסתר בפניו שב אל משה רבינו, ויהיה פירוש "על פניו" - "לפניו". כמו: "וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו" (בראשית לב, כב). וזה גם כן פירוש יפה וטוב.וממה שמחזק פירוש אונקלוס מאמר הכתוב: "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי (שמות לג, כב), כבר ביאר, כי הדבר העובר הוא דבר מיוחס לו יתברך. לא עצמו יתפאר שמו. על הכבוד ההוא אמר: "'עַד עָבְרִי"(שמות לג, כב); "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד, ו).

ואם אי אפשר מבלתי חשוב מצטרף מחוסר, כמו שיעשה אונקלוס תמיד, פעם ישים המחוסר ההוא יקרא, ופעם ישמיהו מימרא, ופעם ישימהו שכינה, כפי עניין כל מקום. הנה אנחנו גם כן נשים המצטרף המחוסר הנה - קול. ויהיה העניין: ויעבור קול ה' על פניו ויקרא. וכבר ביארנו השאלת הלשון לקול, עברה: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו, ו). ויהיה הקול ההוא אשר קרא, ולא תרחיק היות הקריאה מיוחסת לקול. כי באלו המילות בעצמם בא הסיפור על דיבורו יתברך למשה, אמר: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פט). וכמו שייחס הדיבור לקול, כן ייחס הנה הקריאה לקול. וכבר בא כמו זה בביאור, כלומר יחס האמירה והקריאה לקול, אמר: " "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא" (ישעיה מ, ו). ויהיה הפירוש לפי זה העניין כן: "ויעבור קול ה' על פניו וַיִּקְרָא ה' ה' אל רחום וחנון" (שמות לד, ו). והנה כפל ה' ה' לקריאה, כי הוא יתברך הנקרא. כמו: "משה משה" (שמות ג, ד) "אברהם אברהם" (בראשית כב, יא), וזהו גם כן פירוש נאה מאוד.

ולא תרחיק זה העניין העמוק הרחוק להשיגו סובל פירושים רבים. כי זה לא יזיק במה שאנחנו בו, ועליך לבחור אי זו מן האמונות שתרצה; אם שיהיה המעמד הגדול ההוא כולו מראה נבואה בלא ספק וההשתדלות כולו השגות שכליות, אשר ביקש, ואשר נמנע ממנו, ואשר השיג - הכל שכלי, אין חוש בו, כמו שביארנו תחילה. או היה שם עם זה השגת חוש ראות, אבל לדבר נברא בראייתו יגיע שלמות ההשגה השכלית, כמו שפירש אונקלוס זה, אל הייתה ההשגה המקראית ההיא גם כן במראה הנבואה. כמו שבא באברהם: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר" (בראשית טו, יז). או שיהיה עם זה השגת חוש גם כן, ויהיה הקול אשר עבר על פניו אשר הוא נברא גם כן בלא ספק. בחר אי זה מן הדעות שתרצה, כי הכוונה כולה שלא תאמין אומרו הנה "ויעבור ה'" (שמות לד, ו) כמו "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז, ה), כי השם יתברך אינו גוף, ולא תכשר עליו התנועה, ואי אפשר שיאמר שהוא עבר לפי ההנחה הראשונה בלשון.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ תרגום העורך: דבר ה' יצפה בינינו
  2. ^ תרגום העורך:ויעביר ה' שכינתו על פניו ויקרא