מהרש"ל על הש"ס/שבועות/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | המאירי
אחרונים על הפרק: מהרש"ל | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף יט עמוד ב[עריכה]

גמ' במתני' היכן מצינו במדבר שהוא מביא קרבן שזה מביא קרבן כצ"ל:

דף כא עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אלא מכללא כו' סיפא דשמעתא וא"ר אבהו כו' כצ"ל:
בד"ה לא למעוטי כו' קאי זו היא כו' הד"א:

דף כא עמוד ב[עריכה]

גמ' ביטוי שחייבין על כו' כצ"ל:

דף כב עמוד א[עריכה]

גמ' מהו דתימא אטעום נמי כו' וכי תניא ההיא כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה והרי עפר כו' דקא ס"ד דכיון כו' נ"ב האי סלקא דעתך דפרש"י לאו דוקא שהרי אף לפי האמת כן ומ"ה קמבעיא ליה בעפר אלא הוא סלקא דעתא בדברי המקשן עצמו קודם שאמר אלא תפשוט ודו"ק:
בד"ה מתוך שחלוקות כו' מוהיהה כי יאשם לאחת מאלה כו' וכן לענין מלקות אם בהתראה אחת כו' כצ"ל:

דף כב עמוד ב[עריכה]

גמ' רב ושמואל דאמרי תרוייהו בכולל כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה אהיתרא קא כו' שלא כדרך הנאתו כו' דנ"ב ומשהו דקאמר היינו אליבא דריש לקיש וכי פשטינן דבעי כזית הוא הדין דמפשט נמי אליבא דר' יוחנן דבעינן אכילה כדרך הנאתו ודו"ק:

דף כג עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה שכר שכר מנזיר כו' והכא דריש שכר גופיה כו' נ"ב פי' הכא דדריש ג"ש שכר שכר מנזיר איצטריך כדי שלא יהיה גוף השכר הכתוב במעשר היינו דבילה קעילית ולא קשה הא כ"ש הוא מיין אגב קנקנו מה בכך דלא שייך למיפרך כ"ש אלא כשמרבה דבילה קעילית אבל בגוף הפסוק שהוא פרט ל"ק דשמא אתי לשום דרשא הפרטית וק"ל:
בא"ד דאתי לפרש דלא כו' כצ"ל:

דף כג עמוד ב[עריכה]

גמ' ושמן ודבש דהיה לו לומר כו' מ"ש רישא דפטור ומ"ש סיפא דחייב הא כו' דאמרי תרוייהו בכולל כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה ודלמא ע"י כו' תערובת אי אמר הכי הוי משמע כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה דמוקי לה כו' ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן כו' נ"ב וא"ל דא"כ מ"ט דר"ש דפוטר היינו משום דמחייב בכל האיסורים בכל שהוא א"כ הוא הדין דמחייב שלא כדרך הנאתן ורבנן דמחייבי הכא היינו משום דלא מחייבי בכל שהוא בכל שאר איסורים וכ"ש שלא כדרך הנאתן והכא דמיחייב לרבנן איירי כדמפרש שלא כדרך הנאתן ולר"ע אפילו בסתם נמי מחייבב אשלא כדרך הנאתן גבי שבועה כמו שמחייב בכל שהוא וצ"ע:
בא"ד הוה מצי למימר דלא אמר כריש לקיש כו' כצ"ל:
בא"ד לא משכחת לה הן ולאו כו' כצ"ל ונ"ב פי' אף שר' יוחנן גופיה יכול לתרץ אליביה שפיר הן ולאו כדמשני לקמן כדרבא מ"מ אינו מיושב אלא לר' יוחנן דוקא דמוקי מתני' בכולל דברים המותרים אבל לריש לקיש הוי סתמא דמתני' בלא כולל אלא נשבע על הנבילה להדיא ודו"ק:

דף כד עמוד א[עריכה]

גמ' כל שהוא למכות ולא אמרי כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה האוכל נבילה כו' כמו וזבחת ולא גיזה כו' כצ"ל:
בד"ה אלא הן כו' דהוי בקום עשה ודאי חיילא כצ"ל ונ"ב פי' האכילה קורא קום עשה והר"ן נמי הביא דעת הרמב"ן כדביר ר"י אלא שקרא שבועה שאוכל ולא אכל קום עשה עבירה כדי לקיים שבועתך ע"ש:
בד"ה אלא כדרבא כו' לשון אכילה אפילו במסרחת הא שלא לאכול עפר ואכל כו' כצ"ל:
בא"ד דאז ודאי הוי לשון אכילה כצ"ל ונ"ב פי' אבל בסתם לא הוי נבילה בכלל אכילה ומהכא מוכח דאף מן הסתם הוי נבילה בכלל אכילה וק"ל:
בא"ד דמשכחת הן בדברים המותרים קשיא דאפילו באיסורים נמי כו' משכחת כו' דאפילו כו' הא ליתא בהן כו' כצ"ל:
בא"ד דמשכחת הן בתאינים השוערים כו' כצ"ל ונ"ב פי' תאנים רעים שאינם בכלל תאנים כמו נבילה סרוחה וק"ל:

דף כד עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה והרי אשם כו' ולילקי נמי משום וזר כו' נ"ב פי' גבי זר שאכל עולה לפני זריקה כו':
בא"ד לא יאכל כי קדש הם כו' נ"ב פי' אם אכל חלב וק"ל:

דף כה עמוד א[עריכה]

גמ' אלא כי קתני דחייל אמידי דאית ביה כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה חומר בנדרים כו' דנדרים גופייהו עצמו על הסוכה לא חייל כצ"ל:
בד"ה משא"כ כו' והשתא א"ש הא דאמר כו' נ"ב וכ"ש הא דקאמר חומר בנדרים מבשבועות וק"ל:
בא"ד והשתא נמי ניחא חומר בנדרים מבשבועות נ"ב וה"ה הא דקאמר בריש נדרים לאפוקי שבועות דאסר נפשיה מן חפצא:

דף כה עמוד ב[עריכה]

גמ' אמר ר' יהודה בן בתירא ומה כו' כצ"ל:
שם בכלל שאיני יודע לך עדות כו' נ"ב פי' שבועה שאיני יודע לך עדות שהוא חוץ לב"ד כו' כדפרש"י אבל מה שמשביעין הבית דין בפני הב"ד וקבל עליו הוי שפיר בכלל שבועת בטוי לרב כדפרי' לקמן ודו"ק:
שם מלתא דליתיה בלהבא כו' נ"ב פי' ואף אותה שבועה שמשביעין הב"ד אינה בכלל ביטוי משום דליתא בלהבא שא"א שישבע שלא ידע לו עדות שהרי אין זה בידו ודו"ק וכן מצאתי שוב בפירוש הר"ן:
רש"י בד"ה ה"ג כו' לך ומודה כו' הד"א:

דף כו עמוד א[עריכה]

גמ' מי שהשבועה קודמת לביטוי ולא שהביטוי קודמת לשבועה יצא זה כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה את לבך כו' וחד לפטור ממלקות כו' נ"ב בגמ' לא נאמר פטור ממלקות אלא לפטור מלאו דשבועה ופי' לשם התוס' להדיא דוקא משבועת לא יחל דברו הוא דפטור אפילו קיים את המצוה ועבר על לא יחל אבל חייב לעולם מלקות משום שבועת העדות ותדע דהא לקמן איתא להדיא במתני' דעל שבועת שוא ונשבע לבטל את המצוה חייבין על זדונה מכות כו':

דף כו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה מצטער בדבר וא"נ כו' כצ"ל:

דף כז עמוד א[עריכה]

גמ' אלא מדאיצטריך או כו' נ"ב וזה לשון הר"ן ונ"ל דלאו אהאי טעמא לחוד הוא דסמכינן דאי הכי עקרינן לברייתא דקתני מה הטבה רשות ומה הרעה רשות אלא ה"ק דהך דרשא דאו מוכחא דאי פרכת א"ה בדבר הרשות נמי כו' לאו פירכא היא דלא דמי דבר מצוה לדבר הרשות ואין לי להאריך בזה דוק ותשכח ע"כ:

דף כז עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה הא תו כו' דחיובא הוא דליכא כו' זו היא כו' כצ"ל:

דף כח עמוד א[עריכה]

גמ' אכזית קמא ואב"א כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה אמר רבא כו' בין שאכל התנאי ראשון כו' ונ"ב פירוש לעולם בעינן שיהא האדם בשבועה אבל כשהוא בשגגה אינו חל כלל אפילו כשיהא מזיד אח"כ בתנאי אבל מ"מ לענין חיוב קרבן לעולם בעינן שתהא שגגה באכילת איסור וכן לענין מלקות ודו"ק:
בא"ד באכילת האיסור נ"ב פי' לענין קרבן:
בד"ה ואכל את הראשונה כו' דודאי חיילא כו' נ"ב פי' השבועה חיילא לענין עונש שבועה אלא דלא אשכח ביה קרבן לאפוקי היכא דהוי שגגה מתחלה לא חיילא כלל ומותר ודו"ק כך נראה לפרש שהרי דעת רש"י ולא כפי' התוס' נ"ל:

דף כח עמוד ב[עריכה]

גמ' שם שגגות מותרות עיפה תני שבועות כו' כצ"ל והשאר נמחק:
רש"י בד"ה ותני עלה כו' מותרין כו' והיינו כדרבא ולא יתכן כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה כשם כו' ולאו פירכא הוא כדפרישית לעיל כו' כצ"ל ונ"ב דף כ"ה בד"ה משא"כ בשבועות:

דף כט עמוד א[עריכה]

גמ' על זדונה מכות כו' נ"ב פי' משום שבועת שוא לחוד אבל לא משום לא יחל כדפרישית לעיל דף כ"ו:
תוס' בד"ה שבועה שלא אוכל כו' שבועה בכל ט' וכל ט' שיאכל מהנך כו' כצ"ל:

דף כט עמוד ב[עריכה]

גמ' עליכם ואמרו אמן כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה אלא ה"ק כו' על דעת רבים אין לו הפרה כצ"ל ונ"ב פי' הקב"ה ומשה וק"ל:
תוס'בד"ה כי היכי כו' על דעת הקהל כו' נ"ב זה אינו לפי דעת ר"ת שכתב בפרק השולח דף ל"ו להדיא שאינו נקרא על דעת רבים אלא א"כ פרטם פלוני ופלוני כו' בשמם וכ"כ הסמ"ג וכן מוכח מפרש"י:
בא"ד ואפילו בלא חרטה כו' נ"ב פי' חרטה מעיקרא ודו"ק:

סליק פרק שבועות שתים בתרא