מהרש"ל על הש"ס/שבועות/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | המאירי
אחרונים על הפרק: מהרש"ל | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף לו עמוד ב[עריכה]

גמ' תובעין אותו ואמרו לו כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה בפני ב"ד כו' וכחש בעמיתו כל דהו, נ"ב לא ידענא למאי הזכיר רש"י קרא זה אי לאשמועינן מינה בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד הלא מונשבע על שקר שמעינן כדפרש"י לעיל ל"א. ואם על מפי עצמו קאי לא שייך לומר כל שהוא דהא עדיף ממושבע מפי אחרים כדיליף לעיל בפ' שבועת העדות ק"ו כו' ועוד קרא דאשר ישבע עליו היינו מפי עצמו וצ"ל דרש"י בא לפרש דחייב מפי עצמו אף בלא טענת התובע ואמר לו תן לו פקדוני כו' לאו דוקא קאמר וזהו דשמעינן מוכחש בעמיתו כל דהו כדלעיל דף ל"ב [עיין במהרש"א]:

דף לז עמוד א[עריכה]

גמ' והכא מייתי קרבן לא שנא כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה לא אם אמרת כו' קאי לא אם אמרת כצ"ל:
בד"ה פרט למודה כו' והשני כפר, נ"ב היינו כמו שמפרש לקמן:
תוס' בד"ה הזיד כי דמי יודע שהם כו', נ"ב ותימה שמא מתרים שמעו מהם שיודעין לו עדות א"נ שהם היו אצלם כשראו עדות זו אלא שהם קרובים ותדע דאל"כ גבי פקדון אין יכולין להתרות כו' מאחר שהם יודעים יעידו עליו אם לא שהם קרובים ודו"ק [עיין במהרש"א]:
מאי אינו כו' גבי נזיר בפתע להביא את אונס פתאום כו' כצ"ל:
בא"ד כאן שחייב את השוגג כו', נ"ב פי' שוגג גרידתא והוא אונס דלעיל וק"ל:
בא"ד וכפר מאשר חטא וגו', נ"ב לאו דוקא דמוכפר ילפי' אלא מפתאום רק שמביא האי קרא דכתיב ביה קרבן ואפתאום קסמיך וק"ל [עיין במהרש"א]:

דף לז עמוד ב[עריכה]

גמ' חיי נינהו ולא שכיבי כו' חייב בשטר פטור כו' קרקע פליגי ר' יוחנן ור"א כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה ואין מביאין כו' וצ"ל דאליביה משכחת כו' כצ"ל:

דף לח עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה הכל מודים כו' לא לך כללא הס"ד:
בד"ה פרטא הוי כו' ושוב אין מחשבה כו', נ"ב פי' דמחשבת חוץ לזמנו עושה פגול אבל מחשבת חוץ למקומו פוסל ואינו מפגל וק"ל:
בד"ה חד אמר כו' דמיחייב ליה אכל אחד כו' אלא אחת פרוטה כו' מחייב מיהא חדא כצ"ל:
תוס' בד"ה אנסת כו' הכלי כל מה שיחייבוהו ב"ד כצ"ל:


סליק פרק שבועת הפקדון