מהר"ם על הש"ס/עירובין/פרק ד

על ש"ס: מהר"ם | ראשונים | אחרונים

מב.

בתוס' ד"ה וניטלטל וכו' דשבת גורמת וכו'. לעיל דף י"ז איתא דשבת גורמת והכל תלוי בתחילת שבת לענין נתוספו דיורין אם נקראת שיירה ע"ש:

מב:

בתוס' ד"ה וכלתה מדתו כו' מתניתין דכיצד מעברין כדדייק שם בסוף פרקא:

בא"ד בכלתה מדתו בסוף המערה וכו' פי' ונפקא מינה דחשבינן כל המערה כד' אמות ומשלימין מכאן ולהלן לב' אלפים עיין לקמן דף ס"ו:

ד"ה ורבי זירא וכו' פי' ויתיר אפילו בהעמדה כו'. אין לומר שקשה להו להתוס' דמאי נפקא מינה אם יאמר כרבה דטעמא משום דשבת באויר מחיצות דהא כבר איתא בגמרא דאיכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה וכו' אלא נ"ל דהתוס' פירשו זה דהוי כמו הצעה אל הא"ת דמקשו בתר הכי שהקשו דלמא דמההוא טעמא דלית להו לר"י ולר"ע דר"ג מאותה סברא לית להו לדידהו דהדדי דרצה לומר כיון דלרבה גבי ספינה טעמא משום דשבת באויר מחיצות וא"כ יש לשאול א"כ מאי טעמא דרבי יהושע ור"ע דפליגי אר"ג אלא ודאי יש להם שום גריעותא בהאי טעמא ולכך לית להו דר"ג וא"כ אותה גריעותא אית ליה לר' זירא בהאי טעמא דרבה ולכך לא קאמר כרבה וכן להיפך רבה כר' זירא וא"כ יקשה והיאך נוכל לומר שמאו תו סברא שיש לר"י ולר"ע לית ליה נמי לרבי זירא כרבה וא"כ במאי פסק כר"ג ולכך כתבו התוס' פירוש ויתיר אפילו בהעמדה ואם כן נוכל לומר דבהעמדה ס"ל כסברת ר"ע ור"י ולית ליה כרבה ואינו פוסק כר"ג אלא במהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו מתחלת ד' וכו' וכן רבה לית ליה דרבי זירא שיהא שרי אפי' בנפחתו דופני הספינה ודו"ק וגם י"ל דקשה להתוס' מאי פריך ורבי זירא מאי טעמא לא אמר כרבה הא רבי זירא שרי טפי מרבה אפי' בנפחתו א"נ בקופץ ולכך לא קאמר כרבה ואמר טעמא דהואיל וכו' כדי שיהא מותר אפי' בנפחת ולכך כתבו פירוש ויתיר אפי' בהעמדה ורצה לומר שעכ"פ יתיר רבי זירא אפי' בנפחתו דופני הספינה א"נ בקופץ מטעם הואיל וספינה נוטלתו אלא דיתיר נמי אפי' בהעמדה וכן פריך רבה מ"ט לא אמר כר' זירא ויתיר נמי אפי' בנפחתו דופני הספינה מטעם דהואיל וספינה נוטלתו ומטעם דשבת יתיר אפילו בהעמדה וכן נ"ל עיקר:

מג.

ברש"י ד"ה הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת וכו' ומיהו אפילו בשעמדה וכו'. ונראה לי דזה פירש רש"י אליבא דר' זירא משום דאיהו פסק בספינה דוקא מהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו דאילו לרבה הא איהו סבירא ליה דבמהלכת כ"ע לא פליגי מאי הלכה שייך כאן אלא ע"כ הלכה קאי אהעמדה ומה שפרש"י ומיהו אפי' בשעמדה פליג ר"ג כו' אע"ג דרבי זירא לית ליה טעמא דשבת באויר מחיצות כדלעיל ואם כן אינו מתיר אלא במהלכת דוקא היינו שאינו פוסק כר"ג אלא דוקא במהלכת אבל פלוגתא דר"ג ור"י ור"ע איירי בכל ענין ור"ג מתיר בכל ענין שבעולם אפי' היכא דלא שבת באויר מחיצות ואפי' בעומדת דומיא דדיר וסהר ור"י ור"ע אסרי בכל ענין ודו"ק ומ"מ יש לתמוה למה לא תי' בגמרא כשהקשה מאי בינייהו ומשני איכא בינייהו שנפחתו כו' ולא קאמר נמי איכא בינייהו בעומדת דלרבה שרי ולרבי זירא אסור וי"ל דזהו פשוט לגמרא דודאי לא התיר אלא במהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו ופשיטא דמשכחת שריותא לרבה מה שלא שרי לר' זירא אלא שמהדר למצוא איפכא שריותא לרבי זירא ואיסורא לרבה ומשני כשנפחתו וכו' וק"ל:

מג:

בתוס' ד"ה ואסור לשתות וכו' קשה וכו' עד מ"מ היה ראוי לבא. פי' בשעת הנדר היה ראוי לבא מאתמול אליהו והיום משיח והוא נדר שבכל יום שראוי לבא יהא אסור וא"כ מאי פריך תשתרי והא דלא הקשו התוס' על התרצן מאי תירץ שאני התם דאמר קרא וכו' והא לא אתי כו' והא היה ראוי דאיכא למימר דהתרצן סמיך אמאי דמשני לקמן כבר מובטח להן לישראל כו' לכך לא היה ראוי לבא ולכך לא הקשו התוס' אלא על המקשן:

בא"ד די"ל דלפי המסקנא פריך וכו'. פי' דלפי המסקנא פירושא דברייתא בשבתות וי"ט ר"ל אם נדר בשבתות וי"ט מותר באותו יום ואם נדר בחול אסור לשתות אפי' באותו יום והשתא פריך שפיר בחול נמי פירוש אם היה יום הנרר חול נמי תשתרי באותו יום דהא בשעת הנדר לא היה ראוי אותו יום שיבא בו הואיל ולא אתא אליהו מאתמול:

ד"ה האי תנא (נמי) ספוקי מספקא ליה וכו' עד ה"ג בשבת קודם אכילה כו'. פי' אבל לאחר אכילה אתי ולכך פריך שפיר הכא לעיל אלא א"א אין תחומין בשבתות וי"ט אמאי מותר דדלמא אתי היום בשבת אחר אכילה וק"ל:

מד.

בתוס' ד"ה או דלמא וכו' שד' אמות שלו מובלעות בתוך התחום וכו' עיין לעיל דף מ"ה ובס"פ דף נ"ב:

מד:

ברש"י ד"ה רב שימי בר חייא וכו' כלומר מתניתין בשכבר יצא מתחומו עסקינן וכו' כצ"ל:

מה:

ברש"י ד"ה פתוחות לר"ה ואין להן דריסת רגל זו על זו דאי הוו וכו' וכ"ה בתוס' לקמן דף מ"ה דבור קטן סוף ע"א:

בתוס' ד"ה ליקנו וכו' עד ולכך כשבאו בתוך י' היה להם שביתה וכו'. מה שמשמע כאן בתוס' שיכול אדם לקנות שביתה לאחר שחשיכה בשבת עיין בספר ח"ש:

מו.

בתוס' ד"ה דאמר שמואל וכו' עד דיום ל' כשלפניו וכו'. פי' אם מת הולד ביום ל' אין צריך להתאבל עליו ע"ש:

מז.

בתוס' ד"ה ה"ג רבי יוסי מתיר וכו' משום דיש גורסין ולרבי יהודה מתיר וכו' דאי רבי יוסי אם כן תקשה דר' יוסי אדר"י דהא לעיל לא התיר אלא ליארס אבל התוס' ס"ל דר' יוסי מתיר לארוסות אפילו לינשא והא דאמר לעיל כל הנשים יתארסו אנשואות קאי וע"ש ביבמות בתוס' דף מ"א:

מז:

בתוס' ד"ה והכלים וכו' דביש להן בעלים מה לי וכו'. פי' אבל אי בשל הפקר איירי א"ש דאשמועינן דאף על פי שהם סמוכין לעיר ואיכא למימר דעת אנשי העיר עליהם אף על פי כן יש להן אלפים אמה ממקום שהן מונחים ולפי מסקנא של התוס' אדרבה אשמועינן שיש להן אלפים אמה מן העיר אבל אם יש להן בעלים לא שייך לאשמועינן הא וק"ל:

מח.

בתוס' ד"ה ופתוחות לר"ה כו' אותם שיש להם דריסת הרגל וכו'. פי' הפנימית אוסרת על החיצונות שאסורין לטלטל אפילו בשלחן בפני עצמן כיון שיש להפנימית דריסת רגל עליהם ולא עירבה עמהן:

מט:

בתוס' ד"ה ואמר שביתתי במקומי וכו' אבל מדפליגי רבנן על רבי יוחנן וכו' פי' מהא דלעיל ליכא להוכיח דאפי' בלא אמירה קני משום דיש לחלק וכו' אבל מהא יש להוכיח מדפליג על ר' יוחנן בישן וכו':

ד"ה מאי טעמא דרב וכו' ועוד י"ל דהכא סבר כיון דאמר שביתתי וכו'. פי' אדלעיל קאי דקאמר והכא בתחומים הקילו וכו' והשתא קאמר ועוד טעמא אחרינא הכא כיון דאמר כו' ולכך סבר שמואל דקני אבל בעלמא אית ליה דרבא:

נ.

בגמ' דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי וכו'. ודוקא בכה"ג דנעקר שם עשירי ממקומו דהא קרא לעשירי תשיעי אבל אי קרא לעשירי עשירי ולי"א תשיעי או באופן אחר מאחר דעשירי לא נעקר ממקומו לא קדיש כי אם עשירי אבל כי נעקר שם עשירי ממקומו קדשי לשלמים והתם יליף לה מקראי ע"ש:

בתוס' ד"ה שאני מעשר וכו' ולר"י נראה לפרש הכי וכו' פי' בזה אחר זה ר"ל הא דקאמר בגמ' שאני מעשר דאיתא לחצאין הכי קאמר שאני מעשר דאיתא בזה אחר זה כגון בחצאין דוגמת שאמר לקמן שאני מעשר בהמה דאיתא בזה אחר זה בטעות וכו':