מהר"ם על הש"ס/בבא מציעא/פרק ט

על ש"ס: מהר"ם | ראשונים | אחרונים

קד.[עריכה]

תוס' ד"ה לא ימשכננו יותר מחובו דאע"נ דאין משלם לו הגרעון וכו'. דברי התוס' הם תמוהים וסתומין וכבר הרבה בהם דברים הרב הגדול בספר חכמת שלמה ואף אני אענה חולקי והרואה הטוב משניהם יבחר וזה שהוקשה להם לתוס' דמשמע בדברי ר' יהושע דהטעם הוא דלא ימשכננו יותר מכדי חובו משום שכך כותב לו וכו' והטעם דנהגו לכתוב כן הוא משום דישלם לו הגרעון א"כ קשה מה הועילו בהנהגה זו היה להם להניח למשכון יותר מכדי חובו ולא יכתבו שום כתב ואם יהיה שום גרעון לא יפסיד בזה דהא המשכון יהיה יותר מכדי התוב והשיבו התוס' דאע"ג דאין משלם לו הגרעון וכו' מ"מ לא ימשכננו יותר מכדי חובו דניחא ליה ללוה טפי כשאינו ממשכנו יותר מחובו ויכתוב לו כתב וק"ל נ"ל:

קד:[עריכה]

רש"י ד"ה חד כו' אי כתב עלייהו וכו' לא יטול אלא שליש ולא נמצא לחלקו שכר וכו'. במקצת ספרים אין זה אלא כך כתוב בהן שליש דהיינו ה' דינרים וכו':

קה.[עריכה]

תוס' ד"ה ר"ח גריס מהאי גיסא או מהאי גיסא פי' כרי להעמיד וכו'. נ"ל דלפי' הקונט' קשה מאי קא מבעיא ליה דמה בכך אם רואה חודי הרחת משני צדדים כיון שהכרי הוא בכדי שתעמיד בו הרחת שהוא שיעור כרי אבל לפי' ר"ח יתיישב שפיר:

קה:[עריכה]

גמ' רשב"ג אומר נותן לעניים כדי נפילה וכו'. פירוש שיעור מה שראוי ליפול בשעת קצירה דהיינו ארבעה קבין לכור כמו שמפרש לקמן ואין פירוש כדי נפילה דהכא כמו פירוש כדי נפילה דמתני' ועיין במסכת פיאה בפירושו של רבינו שמשון ושם מבואר היטב:

רש"י ד"ה טמא הטהור וכו' מכחו של עליון כו'. עי' בפי' ר"ש בפ' ג' דזבין שאינו שם:

תוס' ד"ה ארבעה סאין לכור במקום שראוי לצמוח כור כו'. נ"ל דהתוס' פירשו כן משום דאי ר"ל בית כור זרע כמו שפרש"י א"כ קשה דהוי שני דברים דסתרי אהדדי דקרי ליה בית כור דהיינו שצריך לשיעור זריעתו כור והוא יהיב שיעורא ד' סאין לכך פירשו שר"ל במקום שראוי לצמוח כור דהיינו כור תבואה:

קו:[עריכה]

גמ' מיתיבי מגבת פורים לפורים ואין מדקדקים בדבר פרש"י בפרק האומנין ואין מדקדקין לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה כו':

תוס' ד"ה וקיימא כימה וכו' אומר הב לי בניי כו'. פי' דעש אזיל בתר כימה ואמר הב לי בניי פי' שני ככבים שנטל הקכ"ה מעש וסתם לכימה במקום השני ככבים שנטל מכימה כשהביא את המבול והיינו דכתיב ועיש על בניה תנחם כן משמע בברכות דף נ"ט ריש העמוד ובין פרש"י שפי' שכימה הוא זנב טלה ובין פי' התוס' שפירשו שעיש זנב טלה אין חילוק בזה שהרי מ"מ כימה סמוך לה:

בא"ד ונראה לפרש דאתי אריס בתחלת הלילה כו' היינו בתחלת שבט. פי' דאז מזל דלי עולה בבקר ונמשך ד' שעות על היום קודם שיעלה טלה על הארץ וטלה שוהא בעלייתו עד שיגיע ראשו לאמצע הרקיע שש שעות ואז הוא י' שעות על היום ועד שיעלה זנבו לאמצע הרקיע שהוא עוד שני שעות ואח"כ אז הוא תחלת הלילה:

קז:[עריכה]

ד"ה ארבעה גרמידי וד"ה דעל נהרא וד"ה בתרי עברי נהרי כו' הכד"א הוא והקושיא שהקשה וא"ת דאמרינן בסוף פ' המוכר כו' קאי אלעיל אד' גרמידי דאניגרא:

קח:[עריכה]

בד"ה שכיני העיר כו' עד שיש לו שדה אחורי ביתו כו'. ר"ל שלא נקרא שכן העיר משום שדרים זה אצל זה בעיר אלא מפני שהא' יש לו שרה אחורי ביתו וסמוכה לשדה הנמכרת והוא מצרן לה והשני יש לו שדה סמוכה לשדה הנמכרת מצד האחר אבל היא רחוקה מן העיר והא דלא נקראים שכנים הדרים זה אצל זה בעיר הוא מפני שכמה אנשים דרים זה אצל זה ואין להם שום שייכות של אהבה וחברה כמו שכתב רבינו ירוחם ופי' הא דקאמר טוב שכן קרוב כו' דר"ל חברו הרגיל אצלו במשא ומתן ולפיר"ת יש לפרש שכן וקרוב פי' שכן בר מצרן וקרוב הוא ג"כ בר מצרן ודו"ק:

ד"ה ארעא דחד ובתי דחד כו' עד אבל בית אצל בית כו'. יש לדקדק מה ענין זה שייך למה שכתב לפני זה דמרא דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו דקאמר אבל ונ"ל דהמשך דברי התוס' כך הם לאפוקי שלא תפרש פי' הגמרא דאמר מריה דארעא מעכב על מריה דבתים ר"ל שאם השכן הדר אצלם רוצה למכור ביתו ומריה דבתים אומר אני רוצה לקנותו כי אני המצרן לו ומריה דארעא אומר אני הוא המצרן מריה דארעא מעכב על מריה דבתים ר"ל מריה דארעא הוא המצרן המוחלט והוא מעכב על מריה דבתים מלקנות הבית או הקרקע שאצלו וא"כ מפי' זה היה נשמע שיש דין מצרנות בבתים וקרקעות שאינן של זריעה לכך פירשו שר"ל מריה דארעא מעכב על מריה דבתים היינו שלא ימכור עציו ואבניו לאחר מאחר שהם על הקרקע שהיא שלו אבל בבית אצל בית כו' לא שייך דינא דבר מצרא וכו' וק"ל נ"ל:

קט:[עריכה]

רש"י ד"ה מנתא דידי' כו' הוא סוף הדבור ואין בעל הבית מפסיד כלום כו' עד סוף הדבור הכל ט"ס הוא:

קי.[עריכה]

תוס' ד"ה א"ל רבינא כו' עד ועל כן נראה דלא בעי למימר שלא יהא נאמן כו' אלא שואל כו' ולפ"ז צ"ל דלא גרסי' בגמ' אלא מעתה כו' דאי הוי שאלה לא שייך לגרוס אלא מעתה וק"ל:

קי:[עריכה]

ד"ה סבר ר' חנינא כו' והיינו כשנעשה אפותיקי כו'. ר"ל דגבי יתומים פשיטא דאי אית ליה זוזי דמצי לסלוקי בזוזי וליכא למ"ד שלא יוכלו לסלוקי בזוזי וא"כ אמאי אמר שהקרקע בחזקת ב"ח אלא ע"כ צ"ל דמיידי כגון שעשאו אפותיקי כדמפיק לקמן גבי לוקח הכי נמי איירי גבי יתומים כשעשאו אפותיקי: