מדרש תהלים ל
<< · מדרש תהלים · ל · >>
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אמר רב חסדא, לית מילתא פליגא, שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. אמר רבי אבא, מהו (תהלים כח ב) אל דביר קדשך. ממקום שהדברות יוצאות לעולם, שנאמר (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. וכתיב, (תהלים סח לו) נורא אלהים ממקדשיך:
דבר אחר מזמור שיר חנוכת הבית. זה שאמר הכתוב (איוב מא ג) מי הקדימני ואשלם. מי חושב בלבו לעשות מצוה לפני ולא השלמתי לאחריו. מי עשה מילה ולא נתתי לו קודם הבן. מי עשה ציצית ולא נתתי לו קודם הטלית. מי עשה מעקה לגגו ולא נתתי לו אני קודם הבית. מי עשה צדקה ולא נתתי לו קודם הדינרים. מי שחשב בלבו לעשות מצוה ולא עשאה, אני מעלה עליו כאלו עשאה. שהרי דוד חשב לבנות בית המקדש ונקרא על שמו, שנאמר, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד:
דבר אחר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. זה שאמר הכתוב (תהלים קמט ה) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. בשעה שהצדיקים נפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכים מטפלין עמו. אחת אומרת, (ישעיה נז ב) יבא שלום. ואחת אומרת, ירננו על משכבותם. ואחת אומרת, הולך נכוחו. ומהלכות לפניו. א"ר יהודה ב"ר סימון בשם רבי יאשיה, כביכול, הקב"ה אומר לו שלום. וממי אתה למד מן הרשעים, שנאמר (שם, כא) אין שלום אמר ה' לרשעים. אם לרשעים אמר, קל וחומר לצדיקים, שהקב"ה אומר להם שלום. לכך, יעלזו חסידים בכבוד. באיזה כבוד, בכבוד שהקב"ה עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם והם מקלסין להקב"ה. א"ר חייא בר' יוסי, אין בין צדיקים חיים למתים, אלא הדבור בלבד, והם מקלסין להקב"ה ששם אותם בצרור החיים, שנאמר (שמואל א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ירננו על משכבותם. אין ירננו אלא קילוס. כמה דאמר, (תהלים קיח טו) קול רנה וישועה באהלי צדיקים. א"ר יוחנן, בשעה שהזקן יושב ודורש ואומר כך אמר פלוני, שפתותיו רוחשות ודובבות בקבר, שנאמר (שיר השירים ז י) וחכך כיין הטוב. וכתיב, (שם) דובב שפתי ישנים. לכך, ירננו על משכבותם. אמר דוד, (תהלים סא ה) אגורה באהלך עולמים. וכי חשב דוד שהוא חי לעולמים. אלא א"ר יהודה, שיהו אומרים משמי בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר לו הקב"ה, חייך, אף על פי שאתה מת אין שמך זז מתוך ביתי לעולם, אלא, על כל קרבן וקרבן מזכירין אותך ואומרים שירים משלך, מזמור לדוד. ולא עוד, אלא אמר הקב"ה הואיל ואתה חשבת לבנות בית המקדש, אף על פי ששלמה בנך בונה אותו, על שמך אני קורא אותו ואני כותבו. שנאמר, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לשלמה אינו אומר, אלא לדוד:
דבר אחר מזמור שיר חנוכת. זה שאמר הכתוב (תהלים סב יג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. רבי יהודה ורבי נחמיה אמרי, מדת פורענות עקרה ואינה עושה פירות, מדה טובה עושה פירות. שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. מה הקב"ה עושה, גובה מן האדם עונותיו וחוזר ונותן לו שכרו. רבנן אמרי, אפילו עונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת, שנאמר (עזרא ט יג) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו. ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא. ר' אלעזר אמר, כף מעויין הוא כף עונות וכף זכיות. ומה הקב"ה עושה, מטה כלפי חסד, שנאמר (תהלים סב יג) ולך ה' חסד. ורבי יוסי בר חנינא אמר, מה הקב"ה עושה, חוטף שטר מן העוונות שהן בכף, ומיד הזכיות מכריעות. וכן הוא אומר (מיכה ז יח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ר' נחמיה אומר, חשב עכו"ם לעשות עבירה, אף על פי שלא עשאה הקב"ה חושבה כאילו עשאה. שכן הוא אומר, (דברים כו ה) ארמי אובד אבי. וכי היכן איבד לבן ליעקב. אלא, על ידי שחשב לעשות כן מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ואם חשב עכו"ם מצוה, אינו כותבה עד שיעשנה. שנאמר (דניאל ו טו) ועד מעלי שמשא וגו'. ולא חשב לו הקב"ה עד שעשאה. וישראל שחשב לעשות עבירה ולא עשאה, אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה. שנאמר (מיכה ב א) חושבי און ופועלי רע. אמר דוד, אם כן, (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. ואם חשב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, הקב"ה מעלה עליו כאילו עשאה. תדע לך, שהרי דוד חשב לבנות המקדש, ואף על פי שלא בנאו נכתב על שמו. שנאמר, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. מכאן, שכל מי שמצטער על הדבר נקרא על שמו. שכן מצינו במשה, על שנצטער בתורה וישב מ' יום ומ' לילה, נקרא על שמו. שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי. וכן דוד שנצטער עליו תחלה, נקרא על שמו. שנאמר, מזמור שיר חנוכת הבית:
דבר אחר, זה שאמר הכתוב (שם, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. רבי חייא בשם רבי אבא אמר, בשעה שתלמידי חכמים יושבין ונכבשים אלו לאלו. כענין שנאמר, (תהלים מז ד) ידבר עמים תחתנו. הקב"ה מצית לדבריהם, שנאמר (מלאכי ג טז) ויקשב ה' וישמע. א"ר יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו, ולא עוד, אלא הקב"ה מאיר להם מעונותיהן. א"ר אבא, לכך הן אומר מר (אולי צ"ל - אומרים אמר מר), שהן קוראים למארי דעלמא מר:
דבר אחר מזמור שיר. לפי ששני פעמים נבנה בית המקדש, אחד בנה שלמה ואחד בנה עזרא. לפיכך, מזמור שיר. מזמור על הראשון, ושיר על השני: