מדרש משלי (בובר) כז
<< · מדרש משלי (בובר) · כז · >>
עריכה (משלי כז ב): "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך" - אמר רבי אבון: גנאי הוא לאדם שיאמר בפיו דברים של שבח על שמו, אלא "נכרי ואל שפתיך".
עריכה (משלי כז יז): "ברזל בברזל יחד" - זה משה ופרעה הרשע, שהיו מתנקשים זה עם זה בדברים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף זה מקלו של אהרן וחרטומי מצרים, שהיו מתנקשין זה עם זה בכשפים.
אמר רבי זעירא: בשעה שנכנס משה לפני פרעה,
- אמר לו 'מי שלחך?',
- אמר לו 'אלהי העברים',
- אמר לו 'ומה אמר?'
- אמר לו 'שלח את עמי ויעבדוני',
- אמר לו 'וכי יש אלוה לעולם שאיני מכירו? (שמות ה ב): "לא ידעתי את ה'!"'. ואמר לו 'חייך, שכל אלוהות שאני מכיר אותם, כל אחד ואחד שלח לי איגרת, אבל אלוה שאתם מזכירין, מימיו לא שלח לי איגרת, אלא המתן לי מעט עד שאביא פנקס שלי שכל אגרות מלכים נמנין בו'.
- מייד שלח והביא קלוסקוס שלו, ושבעים סופרים שהיו יודעים שבעים לשון, והתחילו קוראים אגרות לפניו, כיוון שלא מצאו שמו של הקב"ה, אמר לפניו 'לא כך אמרתי לך - לא ידעתי את ה'!',
- מייד שלח והביא חכמי מצרים, אמר להם 'מימיכם שמעתם שמו של אלהיהם אלו?',
- אמרו לו 'כך שמענו, שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם', שנאמר (ישעיהו יט יא): "אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעו עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני, בן מלכי קדם?!".
- אמר להם הקב"ה 'שוטים שבעולם, קריתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים?! חייכם שאני מאבד חכמתכם מן העולם, שנאמר (ישעיהו כט יד): "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר".
- כיוון שראה משה שהיה מנאץ עצמו בדברים, חזר לפני הגבורה ואמר לפניו 'ריבון העולמים, לא כך אמרתי לפניך מתחילה (שמות ד יג): "שלח נא ביד תשלח"?! שהוא יושב ומנאץ בדברים ואומר לי 'לא ידעתי את ה'!
- אמר לו 'חייך, הוא אמר 'לא ידעתי את ה', סופו לידע, והוא אומר 'וגם את ישראל לא אשלח', סופו לשלוח על כרחו.
משל למלך שאמר לעבדו 'צא והבא לי דג מן השוק', הלך והביא לו דג מבאיש, אמר לו 'בגזירה, או אכול את הדג, או תלקה מאה מלקיות, או תתן מאה מנה', אמר לו 'אני אוכל את הדג', לא הספיק לאכלו עד שאמר 'אני לוקה מאה מלקות', לקה עד ששים או עד שבעים, ולא הספיק ללקות עד שאמר 'אני נותן מאה מנה', נמצא אוכל את הדג מבאיש, ולוקה המכות, ונותן מאה מנה. כך נעשה למצרים: לקו, ושילחו, ונתנו את ממונם. מי גרם להם - על ידי שנתקשו לפני המקום, לפיכך נתקשה המקום יותר עליהם על-ידי משה, לכך נאמר "ברזל בברזל יחד".
עריכה (משלי כז יח): "נוצר תאנה יאכל פריה" - אמר רבי לוי: אם זכה אדם בתורה בעולם הזה, יאכל פריה לעולם הבא.
תמן תנינן (משנה פאה א א): "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, וביקור חולים, ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש, ותלמוד תורה כנגד כולם", לכך נאמר "נוצר תאנה יאכל פריה".
עריכה (משלי כז יט): "כמים הפנים לפנים" - אמר רבי חנינא: וכי מים פנים יש להם?! אלא, מה המים הללו, אדם נותנן בכלי ומסתכל בהן והן נראין לך, כך "לב האדם לאדם".
עריכה (משלי כז כג): "ידוע תדע פני צאנך, שית לבך לעדרים" - זהו שישראל משיבין להקב"ה ואומרין לפניו 'ריבון העולמים, ידוע תדע פני צאנך בעולם הזה, שית ליבך לעדרים לעתיד לבוא!'. ומניין שישראל נקראו צאן? שנאמר (יחזקאל לד לא): "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". ומניין שישראל נקראו עדרים? שנאמר (יחזקאל לד יד): "במרעה טוב ארעה אותם, ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם, שם תרבצנה וגו'".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שית לבך לעדרים" - מה הרועה רועה עדרים עדרים לבד, כך עתידין ישראל לחנות מחנות מחנות.
<< · מדרש משלי (בובר) · כז · >>