מ"ג תהלים עח מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים עח · מ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כַּ֭מָּה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר
  יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ בִּישִׁימֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כמה" - פעמים ימרוהו תמיד במדבר

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כמה, במדבר - שאין שם יישוב.

יעציבוהו - דרך משל מן עצבון, כטעם מר, כמו: אם דרך עוצב בי.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כמה", וחוץ מחטאים שחשב, "המרוהו כמה פעמים במדבר" מצד המרי והמרד, וכמו מעשה העגל וקרח ובית פעור, וכמה "יעציבוהו בישימון", שהעציבו אותו מצד שהוא ישימון, שהתלוננו על לחם הקלוקל ועל חסרון המים, שזה מצד שהוא ישימון היו מעציבים אותו בדברי עוצב שחסר להם צרכיהם:


ביאור המילות

"במדבר בישימון". הישימון גרוע מן המדבר, ומציין השממון הגדול אשר שם, והמדבר הוא לפעמים ארץ זרועה (כמ"ש ירמיה ב' ב').

"וימרוהו, ויעציבוהו". מובדלים, וכן בישעיה (ס"ג י') כמ"ש שם:

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מ - מב) "כמה ימרוהו"כו'. הלא יאמר איש אילו היה יתברך מתראה להם היו בושים ויראים מלחטוא לו, אך הסתרו גורם לבלתי זכור גדולתו ולחטוא לו, לזה אמר אין זו טענה כלל כי הלא ראה "כמה ימרוהו במדבר"וכו' "וישובו וינסו א - ל"העושה חסד אתם עם היות כי "וקדוש ישראל התוו", שראוהו על הים "והתוו"אותו, כי כביכול "התוו" וסיימו אותו יתברך כמורים אותו באצבע, כמה דאת אמר והתוית תיו (יחזקאל ט ד) פירוש והתוית כמו תסיים ותצייר תו, כך סיימו והראו אותו באצבע שאמרו זה אלי ואנוהו (שמות טו). ושמא תאמר כי מאז שראוהו על הים עד אחר היותם במדבר עבר זמן והיה ראוי יראוהו בקרוב כפעם בחדש וכיוצא, לזה אמר אוי לנו כי ביום עצמו שראוהו שכחוהו וחטאו לו שהמרו על ים בים סוף כמו שאמרו ז"ל שאמרו שנגב המים ולא הטיט, וזהו "לא זכרו את ידו"היא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, הוא השר שראוהו מת על שפת הים כי שם ראו "את ידו" וביום עצמו שכחוהו ולא זכרוהו וחטאו לו, והוא כי "את ידו" הוא כח הנקרא יד ה' אשר עשה ה' במלאך רוחני שהוא כביכול בראיית עצמו, ומה גם לחכמי האמת ששפת הים שראו בו מיתת השר היה בים העליון כי אין מלאך נידון בשפת ים גשמי, הרי שביום שראו "את ידו"שכחוהו ביום עצמו "אשר פדם מני צר", כי אם וימרו על ים בים סוף אחרי הכנסם בים שלא עבר זמן לשכוח. וזהו "כמה כו' יום אשר"כו', לומר "כמה ימרוהו כו' וישובו"כו' שוה אל מה שלא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כמה" - פעמים רבות מרו בו במדבר ובמעשיהם העציבו לפניו במדבר שממה וכפל הדבר במ"ש

מצודת ציון

"כמה" - ענין מספר מרובה

"יעציבוהו" - מלשון עצבון

<< · מ"ג תהלים · עח · מ · >>