עם טעמים:
שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
ואתנה גוים נחלתך כמו שאמר לו: ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ (שמואל ב ז ט) ; ואמר (שם ח יד): ויהי כל אדום עבדים לדוד; ואמר (שם שם ו).
ותהי ארם לדוד לעבדים; ואמר (דברי הימים א יד יז): ויצא שם דויד בכל הארצות ויי' נתן את פחדו על כל הגוים.
זהו שאמר ואתנה גוים נחלתך.
ואחזתך אפסי ארץ: הם קצות הארץ; ואפס וקץ קרובים בענין.
"שאל ממני" כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש, "ואתנה גוים נחלתך" שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי, ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו, ולא לבד גוים הקרובים כי גם "תאחז ותכבש עד אפסי ארץ", וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית.
ביאור המילות
"נחלתך, ואחוזתך". הנחלה היא נחלת אבות, והאחוזה היא התפיסה והחזקה בארץ, ויצוייר נחלה שלא אחז בה עדיין וע"כ אמר כל פעם אחוזת נחלה:
ובכן, על הקורבה הזאת שביני לבינך הלא אומר לך: "שאל ממני" שאלה אחת, והוא דבר שלא יסתור אשר עשה אברהם, שהוא שלא אכלה את האומות, כי אם: "ואתנה גוים" כולם שיהיו "נחלתך כו'":
