מ"ג שמות כח כא
כתיב:
והאבנים תהיין על שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט.
מנוקד:
וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט.
עם טעמים:
וְ֠הָאֲבָנִ֠ים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאַבְנַיָּא יִהְוְיָן עַל שְׁמָהָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּרְתַּא עֶשְׂרֵי עַל שְׁמָהָתְהוֹן כְּתָב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא גְּבַר עַל שְׁמֵיהּ יִהְוְיָן לִתְרֵי עֲשַׂר שִׁבְטִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמַרְגַּלְיָיתָא תֶהֶוְיָין מִתְנַסְבָן עַל שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְרָאֵל הִינוּן תַּרְתֵּיסְרֵי עַל שְׁמָהַתְהוֹן גְּלִיף חָקִיק וּפָרַשׁ הֵי כִּגְלוֹף דְּעִזְקָא גְּבַר מַרְגָּלִיתֵיהּ עַל שְׁמֵיהּ תֶּהֶוְיַין לִתְרֵיסַר שִׁבְטִין: |
רש"י
וגם על זה שפירש למעלה 'כסדר שנולדו' קשיא, דהא לא הוי כתנא קמא ולא כרבי חנינא בן גמליאל דבמסכת סוטה פרק אלו נאמרין (לו.), דלתנא קמא היה - יהודה, ראובן, שמעון, לוי, דן ונפתלי. כי יהודה צריך שיהיה מוקדם, והא דכתיב "כתולדותם", היינו אבן השני היה "כתולדותם", ולא הראשון, דלא היה כתולדותם. ולרבי חנינא היו ששה ראשונים; ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר [וזבולון], כולם על האבן אחת, ועל האבן השני; בנימן, דן ונפתלי, גד ואשר, יוסף, כסדר שנכתבו בפרשת שמות בתחלתו (לעיל א, ב-ה), ומאי "כתולדותם" כשמות שקרא להן [אביהן]; ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ולא כשמות שקרא להן משה; ראובני, שמעוני. והשתא מה שפירש 'כסדר שנולדו' (ו) לא הוי כתנא קמא ולא כרבי חנינא:
מיהו קושיא אחרונה יש לתרץ, שדעת רש"י כיון שראובן ושמעון ולוי [ויהודה] בני לאה היו קודמין, יש להיות יששכר וזבולון בני לאה (בראשית ל', י"ח-כ') עמהם. ויהיה לפי זה מה שפירש כאן 'כסדר תולדותם', היינו כשאין סברא להקדים אחד מהם על אחר, אז בודאי יש לסדר אותם על סדר תולדותם, אבל כשיש טעם להקדים אחד לשני, נדחה 'כסדר תולדותם'. והכא, כיון שמקדים ארבעה בני לאה; ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יש לחבר להם שני בני לאה - יששכר וזבולון - ואחר כך דן ונפתלי, ויגיע "לשם" אל דן. אף על גב דלעיל (רש"י פסוק י) פירש דהיה דן ונפתלי על האבן הראשון, זה היה באבני שוהם, כדי שיהיו חמשה ועשרים אותיות על אבן הראשון וחמשה ועשרים על השני (סוטה סוף לו.), אבל בחושן שלא שייך טעם זה, היו כסדר הזה; ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולן:
אבל קושיא זאת נשארה, דלא הוי הא דקאמר דהיה סדר שלהם ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן ונפתלי, לא אליבא דתנא קמא ולא אליבא דרבי חנינא. ואפשר לומר שרש"י לא בא לומר סדר קביעתן באבנים זה אחר זה, רק בא לומר שעל האבן הראשון היה ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן ונפתלי, והנשארים על האבן השני, אבל לעולם היה יהודה מוקדם, אבל לא בא לסדר קביעתן. ומה שפירש רש"י (פסוק י) "כתולדותם" כסדר שנולדו, אינו רוצה לומר שכולם כסדר שנולדו, רק בא לפרש מלת "כתולדותם", שאין פירושו כסדר שהולידו, ואם היו כסדר שהולידו - לא היו ראובן, שמעון, ולוי ויהודה, דן ונפתלי, על האבן הראשון והאחרים על האבן השני כלל, ולפיכך פירש "כתולדותם" 'כסדר שנולדו', וראובן ושמעון ולוי ויהודה דן ונפתלי על האבן הראשון, והאחרים על האבן השני, ולא בא להגיד סדרן זה אחר זה. דאף על גב דכתיב "כתולדותם", היינו כשאין סברא להקדים, אבל כשיש סברא להקדים נדחה "כתולדתם". וכך פירושו; על האבן הראשון היה ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי. וסדר קביעתן היה לפי תולדתן, רק במקום שיש להקדים לפי חשיבותו יותר, שהרי יהודה בכל מקום מוקדם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" שתים עשרה על שמותם" ותהיינה שנים עשר כנגד שמותם, לא פחות ולא יותר: " פתוחי חותם איש על שמו" וכן המפתח יפתח את האבן של כל אחד מהם על שמו, ולא יחליף לא האבן ולא הכונה מזה לזה: