מ"ג שמות כג יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג שמות כג · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כׇּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא יִתַּחְזוֹן כָּל דְּכוּרָךְ קֳדָם רִבּוֹן עָלְמָא יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
תְּלָתָא זִמְנִין בְּשַׁתָּא יִתְחַמּוּן כָּל דְּכוּרָךְ קֳדָם רִבּוֹן עַלְמָא יְיָ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלש פעמים וגו'" - לפי שהענין מדבר בשביעית הוצרך לו' שלא יתעקרו שלש רגלים ממקומן (מכילתא)

"כל זכורך" - הזכרים שבך

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהָעִנְיָן מְדַבֵּר בִּשְׁבִיעִית, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִתְעַקְּרוּ שָׁלֹשׁ רְגָלִים מִמְּקוֹמָן.
כָּל זְכוּרְךָ – הַזְּכָרִים שֶׁבְּךָ.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

האדון ה': והארץ שלו, שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפרשת כי תשא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלקי ישראל, וסמיך ליה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וגו', וכן בכל מקום לפי עניין מעשה הק' שבפרשה קורא את הק', וגם רבותינו דרשו הנה האדון ה' צבאות מסעף פאורה, בכל מקום שאתה מוצא את הלשון הזה מוציא דיורין ומכניס דיורין:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


אל פני האדון ה'. שלשה חגים הם בשלשה זמנים, חג הפסח הוא זמן האביב, וחג השבועות הוא זמן הקציר, וחג הסכות הוא זמן האסיף ושלשתם מועדים על התבואה ועל כל צמחי הארץ ונתחייבנו בהם להודות לה' כי טוב וליראות בהם את פני האדון ה' המפרנס את עבדיו והזן את העולם כולו. ודרך הקבלה במלת את פני האדון כתבתי בפסוק וידבר (שמות כ).

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלש פעמים בשנה יראה" להודות על החירות, ועל האביב ועל הקציר ועל האסיף, כי ממנו הכל:

" אל פני האדון" יאמר אדון על מנהיג עניינים הנפסדים. אמר אם כן שהוא אדון פני העם הנראים בפרט, ובהראותם לפניו הם כעבד המקביל פני רבו, והוא גם כן אדון הקרקע, כאמרו כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי, ושלזה ראוי להודות לפניו על האביב הקציר והאסיף ביבול הארץ. ולפיכך (יט) ראשית בכורי אדמתך. מבחר הבכורים, כמו וראשית שמנים ימשחו נקובי ראשית הגויים והם בכורי ז' המינים כפי מה שבא בקבלה:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


רכו. (שלש פעמים בשנה וגו' והלא כבר נאמר) את פני האדון ה' (אלהיך). ומה תלמוד לומר אלהי ישראל (שמות לד). אלא, על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. (דברים ז) והלא כבר נאמר ה' (אלהינו) [אחד] ומה תלמוד לומר ה' (אחד) [אלהינו]. אלא עלינו יחד שמו ביותר. כיוצא בו לכן כה אמר ה' אלהי ישראל (ירמיה לב) והלא כבר נאמר אלהי כל בשר (שם). ומה תלמוד לומר אלהי ישראל. אלא על ישראל יחד שמו ביותר. כיוצא בו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד (תהלים נ) אלהים אני לכל באי העולם. אף על פי, לא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל.

<< · מ"ג שמות · כג · יז · >>