מ"ג משלי כג י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כג · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם
  וּבִשְׂדֵ֥י יְ֝תוֹמִ֗ים אַל־תָּבֹֽא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובשדי יתומים" - בלקט שכחה ופאה הראוי להם

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תסג גבול". הקרקעות להשענך כי אשר תעשוק מהם הקרקע הם חלושים כי הם יתומים:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תסג גבול עולם", כבר אמר (כ"ב כ"ח) אל תסג גבול עולם ושם פירשנוה, וכאן נלמד מענינו שמדבר מגבול העניים, וכן פירשו בספרא פ' קדושים שמדבר על הגוזל לקט שכחה ופאה, ופירשנו שם כי מושג גבול סותר אל מושג עולם, שהגבול הוא מה שיש לכל יחיד ויחיד ואינו גבול מיוחד אל כל העולם, רק יש גבול מיוחד אל כל העולם, שהוא הגבול המיוחד לעניים בכל העולם ללקט את מתנותיהם, וצוה בל יסיגו גבול הזה, וכן "שלא יבא בשדה יתומים", ולא תאמר הלא כחם חלוש מלבא במשפט עמך, עז"א.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תסג" - אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם, לקחת מה מגבול רעך.

"אל תבוא" - לקצור תבואתם לעצמך, בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך. ד

<< · מ"ג משלי · כג · י · >>