"טמן עצל ידו בצלחת" - ביורה חמה שכשיעברוה מן האור ופינוה רקנית מחמם ידו בתוכה ודומה לו בשלו בסירות ובדודים ובצלחות (דברי הימים ב לה) ומשום רבינו יצחק הלוי שמעתי בצלחת מלשון תרגום ויבקע וצלח בשעת הצנה והגליד על שם שהקור והגליד מבקעין וצולחים הידים ואני שמעתי בצלחת קרע החלוק שקורין פאנדאדור"י בלע"ז כלומר טומנה בחיקו (סא"א)
"טמן עצל". הנה העצל כאילו טמן ידו בצלחת בצלוחית קטנ' שיקשה להוציאה משם וכן ימצא הענין בו כי לעצלותו תמצאנה ידיו כאילו הם אסורות ולא יעשה שום מלאכה ואף על פי שיחסר לו מזון ויצטרך לו מפני זה להרויח במלאכה מה שישיג בו די טרפו הנה עם כל זה לא ישליט בידו לעשו' בה מלאכה יחיה בה וזהו אמרו גם אל פיהו לא ישיבנה:
"בצלחת" - שם כלי בישול, כמו (דברי הימים ב לה): "ובדודים ובצלחות".
מצודת דוד
"טמן עצל" - הנה, העצל יתעצל במלאכה, וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו, והנה סופו שגם אל פיהו לא ישיב ידיו, כי לא ימצא מה לאכול ולהשיב אל פיו.
"טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה", מצייר, מ"ש תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות, יד העצל מאנה להתנענע, ואם אכפה עליו תאות הרעב ושלחה אל הצלחת לקחת מזון, יטמון שם ידיו להיות בטוח מן האוכף אותה להתנענע, וירא להזיזה משם, ושם תשאר ולא ישיבנה גם אל פיהו, וירעב ולא יזיז ידו:
