מ"ג משלי יט כד
<< · מ"ג משלי יט · כד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת
גַּם־אֶל־פִּ֗֝יהוּ לֹ֣א יְשִׁיבֶֽנָּה׃
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"טמן עצל". הנה העצל כאילו טמן ידו בצלחת בצלוחית קטנ' שיקשה להוציאה משם וכן ימצא הענין בו כי לעצלותו תמצאנה ידיו כאילו הם אסורות ולא יעשה שום מלאכה ואף על פי שיחסר לו מזון ויצטרך לו מפני זה להרויח במלאכה מה שישיג בו די טרפו הנה עם כל זה לא ישליט בידו לעשו' בה מלאכה יחיה בה וזהו אמרו גם אל פיהו לא ישיבנה:
מלבי"ם (כל הפרק)
"טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה", מצייר, מ"ש תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות, יד העצל מאנה להתנענע, ואם אכפה עליו תאות הרעב ושלחה אל הצלחת לקחת מזון, יטמון שם ידיו להיות בטוח מן האוכף אותה להתנענע, וירא להזיזה משם, ושם תשאר ולא ישיבנה גם אל פיהו, וירעב ולא יזיז ידו:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"טמן עצל" - הנה, העצל יתעצל במלאכה, וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו, והנה סופו שגם אל פיהו לא ישיב ידיו, כי לא ימצא מה לאכול ולהשיב אל פיו.
מצודת ציון
"בצלחת" - שם כלי בישול, כמו (דברי הימים ב לה): "ובדודים ובצלחות".