"לץ תכה". הנה אם תכה לץ להקנותו מוסר הנה האיש הפותה הרואה זה יתחכם בזה ויקח בעצמו ערמה להמלט מהדבר אשר הוכה עליו האיש הלץ ויקח מוס' בהכאת זולתו אך לנבון אם תוכיח לו בדברים לבד יבין דעת כי לבו פונה אל השלימות:
"לץ תכה" - כאשר תכה את המתלוצץ על החכמה, עם כי לא תועיל לו, הנה הפתי המחוסר הבנה יתחכם בעבור זה. אבל לנבון אף דברי תוכחת יועילו לו, ויבין דעת יותר ממה שבידו.
(כה-כו-כז) "לץ תכה וכו', משדד אב וכו' חדל בני וכו'", הנה הפתי לא ישוב להתבונן ע"י תוכחת השכל, רק ע"י מוסר והכאה, אם רואה "שמכים את הלץ, יקנה ערמה" להבין עי"כ בל ילך בדרך הלץ, אבל "הנבון" א"צ להראות לו מוסר הלץ, כי ע"י "תוכחת" השכל "יבין דעת", כי יראו לו לאמר הלא "בן מביש ומחפיר" את אביו ואמו במעשיו, "משדד את האב ומבריח את האם", ודי בזה תוכחה לנבון בל יעשה זאת ליולדיו, ואתה "בני" הנבון "חדל לשמוע מוסר", בל תצטרך לשמוע מוסר הלץ ע"י "שתשגה מאמרי דעת", כי כשתשים על לבך אמרי הדעת, המתברר ע"י החוש איך הבן מביש משדד יולדיו כבר תשים זאת על לבך, ותשוב ממעשיהם:
