לדלג לתוכן

מ"ג משלי טו י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · טו · י · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מוסר רע לעזב ארח שונא תוכחת ימות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח
  שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מוסר רע לעוזב אורח" - יסורים קשים מוכנים לעובר אורח של הקב"ה

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי טו י): "מוסר", (משלי טו יא): "שאול" - שנים דבקים.

"אבדון" - בעבור שהוא אובד ממראה ומדעת בני אדם.

"מוסר רע" - כלומר המוסר בדבר, רע הוא לעוזב אורח המצות, שלא יחפוץ בו.

"ושונא תוכחת" - פתאום "ימות".

והשם, שהשאול והאבדון גלויים נגדו, הוא בוחן המחשבות ולבות בני אדם, העוזב אורח מוסר ושונא התוכחת, והוא יתן שכרם, שימיתם בלא עתם, וירדו אליהם.

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מוסר רע לעוזב ארח". מי שעוזב דרך ה' צריך ליסרו במוסר רע וקשה כדי שיוסר ומי ששונא תוכחת ימות ברעתו כי לא ישוב ממנה ואפשר שרצה בזה כי מי שהוא עוזב הדרך הראוי במדות או בדעות כבר היה לו מוסר רע וחסר ואמנם מי שהוא שונא תוכחת ימות כמו שקדם:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"מוסר רע" - יסורים רעים מוכנים לעוזב אורח הנכון והראוי.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מוסר רע לעוזב ארח". יש מוסר טוב ומוסר רע, מוסר הטוב מפחידו בעונש העתיד לבא על הרשעים ובזה מיסר כחות נפשו בל יצאו מן הדרך הטוב מפחדו על העתיד, "והמוסר הרע" הוא שמביא עליו יסורים קשים ומרים, וזה יעשה ה' "לעוזב ארח", מי שכבר הלך באורח החכמה ועוזב ושנה ופירש, מיסרו ביסורים קשים, ואם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו או יתלה בביטול תורה, וע"י המוסר רע יהיה לו תוכחת, היינו שמתוכחים עמו ומראים לו ע"פ השכל איך שלם לו ה' כפעלו. ושלא ישוב עוד לכסלה, ואם יאהב תוכחת ישוב ויתרפא מיסוריו. ואם הוא " שונא תוכחת ימות" ע"י המוסר הרע:

ביאור המילות

"מוסר, תוכחה", הבדלם ירמיה (ב' י"ט):
 

הגאון מווילנה

לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מוסר רע לעוזב אורח" - "מוסר" הוא יסורין. כלומר, שה' יתברך מביא יסורים מכוערים למי שהולך ב"אורח", והוא דרך קטן ודחוק, דהיינו שסיגף נפשו, ואחר כך מעצמו עזב אותו ה"אורח", ומפני זה שולח ה' יסררים עליו, על שעוזב מעצמו מוסר טוב.

"שונא תוכחת ימות" - "תוכחת" הוא בדיבור ובנפש, לכן אמר "ימות"; ו"מוסר" הוא במעשה ובגוף, ולכן אמר "מוסר רע", שהם ייסורי הגוף.

<< · מ"ג משלי · טו · י · >>