מ"ג משלי ג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ג · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ
  וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רפאות תהי לשרך" - החכמה שרך כמו (שיר השירים ו) שררך וזהו טיבורך

"ושקוי לעצמותיך" - הוא המוח כענין שנאמר ומוח עצמותיו ישוקה (איוב כא)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רפאות תהי לשרך". הנה התורה היא מרפא לך מחולי המדות והדעות בעת שהתחלת לדרוך אל השלימות ותתחיל לקחת מזון ההשגות העיוניות, והמשל בזה אל מה שיקח הולד מהמזון בעת היותו במעי אמו, שיקחה דרך הטבור. גם אחרי השלמך בחכמה היא "שקוי לעצמותיך" למלא אותם מוח. ואמר זה, שלא תחשוב שאחרי השלמך בחכמה לא תצטרך אל התורה, אחר שפרי התורה היא להעמיד האדם על השלימות מההשגות העיוניות, כי באמת תמיד תצטרך לחקור בה וללכת במצותיו, כי היא מוסיפה לך שלימות תמיד, ועזיבתך אותה תהיה סבה להסיר ממך השלימות ולהפקדו, כמו שהעצמות יצטרכו תמיד אל המוח אשר בתוכם להזין ממנו ואע"פ שכבר נשלמה הויתם באופן מה, ובסורו מהם יפקד מהם מזונם ויפסדו. ואפשר שאמר לזאת הסבה ג"כ "אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע", ר"ל שלא תחשוב כבר השגתי החכמה ואיני צריך עוד אל התורה שהיא מישרת אליה, כי בודאי אתה צריך אליה תמיד, ולזה ראוי שתירא את ה' לשמור מצותיו, ובזה תסור מרע תמיד בדעות:

ביאור המילות

"רפאות תהי לשרך". הוא הטבור:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רפאות", והגם שחקי החכמה מתנגדים לטבעך בל תחשוב שע"י שתלך בדרכי החכמה יחלה גופך, כי חקי החכמה ומצותיה הזהירו על הרבה מאכלות ויצוו להתקדש ולפרוש ממותרי המזון עז"א שבהפך "רפאות תהי לשרך", שהשרר שהוא יקבל משקים ומזון לא לבד שלא יחלה עי"ז, כי אזהרת התורה ופרישת המזון המוזהר יהיה לו רפואה לחליו, וכן בל תחשוב שע"י מיני הפרישות שבאו בתורה מן העונג והתאוה יתיבש מוח עצמותיך, כי בהפך שיהיו "שיקוי לעצמותיך", כי חקי החכמה יחזקו את בריאות הגוף ועצמותיך יחליצו, אם בטבע כי רוב המותרות מחלישים את הגוף, ואם בהשגחת ה':

ביאור המילות

"לשרך". הוא הטבור:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רפאות" - ר"ל: הלא הגדר לא יזיק, כי עוד יועיל, ותהיה רפאות וגו', ר"ל: יחזיק אותך בקיום המצוות.

מצודת ציון

"לשרך" - הוא הטבור, כמו (שיר השירים ו): "שררך אגן הסהר".

"ושקוי" - ר"ל: המוח המשקה העצמות.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך — כלומר, התורה והמצוה מלמדתך להועיל, כמו הרופא הטוב מרפא חולי הגופות, כן התורה מרפא חולי הנפשות. וכן הכתוב אומר: "הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי" (תהלים קג ג), ואמרו ז"ל (ערובין נד א): חש במעיו – יעסוק בתורה, שנאמר: רפאות תהי לשרך. והוא מעניין "שררך אגן הסהר" (שיר השירים ז ג), והוא הנקרא בלשון רז"ל טבור; והוא כינוי לכל הבטן, שהטבור באמצעיתו.

ושיקוי לעצמותיך – "ומוח עצמותיו ישוקה" (איוב כא כד) בלמדו תורה.

<< · מ"ג משלי · ג · ח · >>