הנה, כשתעשה זה בזה האופן - "אז תבין יראת ה' ותמצא דעת אלהים", כי זה יעמידך על הדברים האלהיים, ולמה שתשיג מעוצם מדרגת מציאות ה' יתברך ותירא ממנו מרוב רוממותו וגדולתו אשר לא יושג לזולתו.
אחר שסידר המעלות שישיג האדם בהם את החכמה ידבר על פרי החכמה והתועלות הנמצאות בה, כי אין מעיקר תועלת החכמה הכבוד שישיג אדם בה, וחשיבות הנפש בהיותה בעלת חכמה ותבונה, כחכמת התשבורת והתולדת והמזלות. והנה ביאר עיקר התועלת כי ישיג האדם מן החכמה ליראת ה'. ואמרו רז"ל: אין להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד (שבת דף לא:).
ודעת אלהים — מן החכמה תשיג דעת אלהים, הוא שלמות המידות והיראה. על כן סמך דעת אלהים ליראה, כי הוא מעניין היראה כאשר נפרש. והנה התורה כוללת מצות ידיעת הש"י בלשון היראה, שנאמר: "את ה' אלהיך תירא" (דברים ו, יג). כי עניין הראשון מן היראה – יראת הגמול והעונש בעולם הזה ובעולם הבא; והעניין השני, והוא מדרגה עליונה מאוד, שתקבל הנפש עניין רוממות הש"י וגבורותיו ונפלאותיו, והזיכרון והעניין והידיעה הזאת יהיו מקובלין בנפש ומצויין בה בכל עת, ונעצרים וחרותים בלב, ותקבל הנפש מזה מורא גדולה ובושה וצניעות מצויין בה בכל עת, ויהיה דבר נמנע לנפש לעבור את פי ה', ויבוש מלפניו.
טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה
"אז תבין יראת ה'", כבר התבאר כי ראשית חכמה יראת ה', שאחר שחקי החכמה אין עליהם מופת והם מתנגדים ליצר הלב, א"א שיחקו חקי החכמה בלב רק ע"י יראת ה', וכמ"ש חז"ל אם אין יראה אין חכמה, שע"י יראת ה' יקבעו בלבו חקי החכמה אשר צוה ה' ונתנם לבני אדם, אולם אמרו עוד שאם אין חכמה אין יראה, שא"א שיבין אדם גדולת ה' ורוממתו עד שיירא מפניו רק ע"י החכמה, שהיא תלמדהו ללכת בדרכי ה' ועל ידה יבין גדולתו של יוצר בראשית, עד שיבין יראת ה', וכבר בארנו שע"י היראה יבוא לדעת חכמה, שהגם שהחכמה אינה נודעת ע"י החוש והמופת, ע"י היראה יקבעו בלבו אמונה אומן חקי החכמה הנתונים מאלהי עולם אשר הוא ירא מגדולתו, ויורגל בהם עד שישובו להיות אצלו כדברים הנודעים בחוש ובמושכלות, אמנם אם יוסיף בבקשת החכמה לבקשה ככסף וכמטמונים, אז יבא למדרגה "למצוא דעת אלהים", והם הידיעות הנשגבות בעניני האלהות כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה שאין מוסרים אותם אלא לחכם ומבין מדעתו:
